איך לא לדבר על המלחמה

הדיון על המלחמה, כך זה נראה מהגוגל רידר שלי לפחות, כבר הפך לדיון על הדיון על המלחמה.

זה מעניין. לא יודע אם זה טוב או רע.

אולי כי זה מה שהבלוגוספירה מרגישה איתו הכי נוח – דיון על דיון.

אולי כי שכבת החיץ הזו מאפשרת מבט קצת יותר רחב, קצת יותר מורכב.

אולי כי דיון על המלחמה מחייב עמדה חד-משמעית ודיון על הדיון מרשה ניואנסים.

אולי כי דיון על המלחמה מחייב בקיאות בפרטים שדיון על הדיון יכול לוותר עליה.

יכולתי, ואולי הייתי צריך לקשר כאן לאינספור פוסטים של מטא-דיון מהימים האחרונים, אבל אני מוותר. אז רק שניים.

א. קרן עונה לאיתמר בהסיפור האמיתי והמזעזע (הנה הגנבתי פנימה שלישי) בפוסט שממנו גנבתי את הכותרת.

נסיבות שמחייבות כל-כך בנחרצות לבחור עמדה עקרונית אחת משתיים, גורמות כנראה לכך שמכל עמדה, כל מי שבעמדה האחרת נראה קצת אותו דבר: עיוור, חולה. עבור העומדות על המדרכות, קשה לראות הבדל עקרוני בין התנגדות למלחמה לבין תמיכה בחמאס, והן נאחזות אימה ותיעוב כשהן חושבות שאנשים קרובים אליהן יכולים להצטרף אל הרע הזה. עבור הצועדות על הכביש, קשה לראות הבדל עקרוני בין מי שאומרת שצריך להרוג את כל העזתים אחד אחד, לבין מי שאומרת שצריך להרוג בהם עד שהם יבינו שאסור להתעסק איתנו, לבין מי שאומרת שזה מצער מאוד והיה עדיף שלא ימותו אבל מה לעשות, הם התחילו. והן נאחזות אימה ותיעוב כשהן חושבות שאנשים קרובים אליהן יכולים להצטרף אל הרע הזה.

הדיון על הדיון, נראה לי, מונע במידה רבה מהפחד שמא ניאחז באימה ותיעוב. אסור, או לפחות לא נעים להודות בזה, אבל החבר שהביע תמיכה בכניסה קרקעית חשוב לנו בסופו של דבר יותר מעשרות ומאות הרוגים. אנחנו לא רוצים להיאחז תיעוב ואימה למשמע דבריו כי אז אולי כבר לא נוכל לשבת איתו לקפה חודשים אחרי שתמונות הזוועה תודחקנה. והמלים שלנו, אחרי הכל לא באמת משנות כלום.

לכן, בין השאר, דיון על הדיון.

ב. מי שהיה הראשון לאבחן את התזוזה הזו בדיון היה חנן כהן

אנשים פוצעים ונפצעים,

הורגים ונהרגים.

ומה שמעסיק אותך עכשיו

זה שאת/ה נגד או בעד המלחמה.

וגם מעסיק אותך

שאחרים הם בדעה

דומה או שונה משלך.

ומה את/ה עושה עכשיו

כדי להיות אדם טוב יותר?

 

(אני לא אוהב לצטט פוסטים שלמים, אבל זה קצר מכדי שאוכל לבחור מתוכו משהו).

אולי אני קורא את הטקסט הקצר הזה באופן שגוי, אבל נדמה לי שהטענה המרכזית שלו היא שהדיון בדיון הוא נרקיסיסטי, שיש בו התחמקות מהחובה המוסרית לשאוף להיות אדם טוב יותר.

לגמרי במקרה ובמרחק של לשונית אחת מהפוסט של חנן הייתה פתוחה בדפדפן שלי ביקורת מהללת לספר החדש של מרק ביטמן (המינימליסט ממסוף האוכל של הניו יורק טיימס) Food Matters. הספר מסביר לנו איך בחירה נבונה יותר של אוכל תמנע מאיתנו ממחלות, תחסוך לנו כסף, ואף תסייע להציל את כדור הארץ מכליה.

ביטמן צודק, כמובן. יכולתי להחליט באותו רגע שאני מפחית את צריכת הבשר שלי (זה לא קשור לפולמוס המוסרי של הצמחונות אלא לנזקים סביבתיים), עובר לאורגני, מחליף את העוגיות מפינת הקפה בשקית של קלמנטינות. כל אלה היו יכולים להיות צעד קטן כדי להיות אדם טוב יותר.

אבל יש מלחמה, ויש דיון על המלחמה, והצעד הכי חשוב שאפשר לעשות כדי להיות אדם טוב יותר הוא בכל זאת להבין אם את/ה בעד או נגד, ואז גם למה אחרים הם בעד או נגד, ואחר כך לדבר על זה.

ג. אף אחד ממקבלי ההחלטות לא טרח לעבור על הפריטים המשותפים בעברית לפני הכניסה הקרקעית. ואף על פי כן דיבור ישיר על המלחמה הוא מפחיד. יש בו יותר מידי אחריות. דיבור על הדיבור הוא בכל זאת גם התחמקות מאחריות. הוא העמדת פנים. הוא מאפשר לנו למתוח את האשליה שהכל מלים, כן, אפילו גופות.

הנה, תראו איך גם אני התחמקתי.

6 תגובות ל“איך לא לדבר על המלחמה”

  1. פוסט מבריק.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. 1. כמה כבר אפשר להביא תמונות של ילדים מתים ולראות שלאף אחד בחוץ לא אכפת, שכוחות צה"ל ימשיכו גם אם נצעק במלוא הגרון, ושהעם שב לסורו, ומאום לא ילמד גם הפעם.

    2. בשמנסים להשתיק את דעות אחד מהצדדים (ואולי שניהם) מתחיל דיון על לגיטימיות הדיון

    3. דיון שבו שני הצדדים לא חולקים בסיס לדיון, שבו הם יוצאים מהנחות מוצא שונות, מוביל לתחושה של חוסר תוחלת. הטפה למשוכנעים גם היא מרגישה מיותרת. עדיף לנהל עם המשוכנעים על המטא-דיון.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אתה צודק. אין מה לומר. ואני אומרת את זה כמי שחוטאת במטא-דיון.
    אולי יש בזה משהו פחדני. קשה לומר.
    אבל יש תחושה עזה שבדיון, הכל כבר נאמר, הדיון כבר נכתב.
    וכל מה שנותר, הוא לומר שמה שנאמר כבר נאמר.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. נתחיל מעיקר הדברים: מלחמה היא דבר פסול. המלחמה הזו פסולה.

    ועכשיו לשולי הדברים: המטא-דיון, קרי השיח הלא-פרגמטי, כלומר הפילוסופיה של השיח, היא עיקר התרבות. כמו כל תרבות היא נבנית מתוך גוף ידע תיאורטי ברובו, מה שנקרא בלשון העם, התפלספות.
    אולי עם הזמן ההתפלספות הזו תייצר קונצנזוס חדש.
    כמו השיחות שקדמו להפגנות שקדמו לארבע אמהות שקדמו ליציאה מלבנון.
    אולי לא.
    בכל מקרה, אם זה מה שקורה (כלומר סוג הדיון הזה), אני מאמין שזה מה שמתבקש לעשות. לימים נדע איזה טוב יצא מזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. מה שניסיתי לעשות היה להשתמש בדיבור על הדיבור כדי לדבר על המלחמה. בכל מקרה, לדבר על המלחמה בסיפור האמיתי והמזעזע של זו התחמקות, אין ספק. בכלל, להתעסק עכשיו בלהיות אדם טוב יותר זה נרקסיזם טהור. אבל בדיוק משום כך זה לא משנה כל כך.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. לקרן –

    אני לא יכול לעצור את המלחמה הנוכחית על ידי דיבורים.

    לכן, מה שנשאר לי הוא לנסות למנוע את המלחמה הבאה או את זאת שאחריה.

    את המטרה הזאת אני יכול לנסות להשיג רק על ידי כך שאני אהיה בן אדם טוב יותר.

    ואם אהיה אדם טוב יותר, יש אולי סיכוי שאתן השראה לאנשים אחרים להיות טובים יותר.

    ולכן *עכשיו* זה הזמן לפעול כדי להיות אדם טוב יותר.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting