למה לא אצביע לרייגן

מסתבר שמתנהל עכשיו משחק רשת ובו בלוגרים שלא היו מעלים על דעתם להצביע לליכוד לעולם מסבירים לקוראיהם שלא היו מעלים על דעתם להצביע לליכוד לעולם למה חשוב לא להצביע לליכוד במיוחד הפעם. יש למשחק הזה מטרה חשובה  – נסיון נואש למנוע את ממשלת נתניהו הממשמשת ובאה, ויש לו גם תוצאה חשובה – בלהט הויכוח בין תי"מ לבין חד"ש לבין מר"צ לבין העבודה(?) לבין קדימה(??) קל לשכוח את המשמעות המרכזית של הבחירות האלה. קל להטיל רפש במפלגה שהיא למעשה קרובה מאוד לעמדתך בגלל רקורד בעייתי של היעדרות חשודה מהצבעות מסויימות או בגלל סעיף אנמי במצע. הדיון הזה, חשוב ככל שיהיה, יש בו יסוד לא מבוטל של הדחקה.

אז כל אותם בלוגרים שמחפשים לעצמם סיבות להימנע מהצבעה ל"נתניהו" (וכפי שנדב הסביר במסגרת המשחק, בהיעדר בחירות אישיות מן הראוי לפרש את הביטוי הזה כהצבעה למפלגה שבהסתברות גבוהה תצטרף לקואליציה בראשות נתניהו*) מעמידים פנים כאילו הם כותבים לקהל של קולות צפים מהמרכז הפוליטי, כאילו שקלו לרגע ברצינות הצבעה ל"נתניהו" ואז הבינו את טעותם.

למזלי הרב לא הוזמנתי למשחק, כי ספק רב אם יש לי יכולת לבצע את התרגיל המחשבתי הזה. מצד שני, בעיתוי מוצלח למדי יצא לי לקרוא בסלון את הקטע הזה מתוך ספר שעוסק ב"מיתוס רייגן" כפי שנבנה בידי האגף הימני של המפלגה הרפובליקנית במהלך שנות הכהונה של קלינטון.

רייגן, כדאי לזכור, נבחר לנשיאות פעמיים (1980, 1984), ברוב ששם ללעג את ההישג המרשים של אובמה בבחירות האחרונות. גם בסוף הכהונה השנייה שלו נהנתה המפלגה הרפובליקנית מנצחון מרשים שהושיב את סגנו (ג'ורג' בוש האב) על כס הנשיא.

נתניהו היה ראש ממשלה כושל שהצליח לפורר את הקואליציה היציבה שלו בזמן חסר תקדים, ליצור, או לפחות לחזק, אווירה של פילוג וקיטוב בעם ובעיקר לעודד את הציבור לבעוט אותו רחוק ככל האפשר ממשרד ראש הממשלה.

קצת פחות מעשור אחרי שרייגן עזב את הבית הלבן, כשהוא חולה באלצהיימר ותפקידו בפוליטיקה האמריקאית מאחוריו, כשממדי הנזק שהשאיר מאחוריו עוד מתבררים התחיל מהלך ציני ומתוכנן מראש של יצירת "מיתוס רייגן". הצמיחה הגדולה של הכלכלה האמריקאית תחת קלינטון יוחסה לקיצוצי המסים של רייגן (נתניהו טען לפני שבוע בדאבוס שקיצוצי המסים המובטחים שלו יאיצו את המשק הישראלי כמו דלק סילוני – דימוי לא ממש מוצלח בימים של דאגה אקולוגית אבל ניחא), רייגן הושווה ללינקולן, ופעילות ענפה התחילה להנצחתו (לרבות שינוי שמו של שדה התעופה הלאומי של וושינגטון) בעודו בחיים.

אם במקרה של רייגן מדובר היה בצעד שמטרתו להחזיר את המפלגה הרפובליקנית לשליטה שמרנית דרך ביסוס מעמדו המיתי של רייגן, צעד שנגמר בשמונה שנים של בוש הבן, לעת עתה לפחות. במקרה של נתניהו הכל קצר ואכזרי יותר.

כאן רציתי לכתוב משהו על העיוות המוזר הזה שבו דווקא המשטר הנשיאותי והבחירות האישיות בארצות הברית מאפשרות לנשיא שפרש להפוך לסמל אידאולוגי בעוד שבישראל, שטרם התאוששה מהרפתקת הבחירות האישיות שלה, פוליטיקאים לעולם אינם פורשים סופית, תמיד מוכנים לסיבוב נוסף, והאידאולוגיה מוחלפת בטיהור שמם של האנשים שלפני פחות מעשור התכתשו על תואר הפוליטיקאי השנוא והכושל בתולדות המדינה. רק שבינתיים דובי כתב פוסט רציני ומקיף הרבה יותר שנוגע בנקודה הזו בדיוק.
* וזו אחת הסיבות העיקריות בגללן קשה לי לשקול את התנועה הירוקה-מימד כאפשרות בכלל.

8 תגובות ל“למה לא אצביע לרייגן”

  1. אגב, אני בכלל לא מתייחס למשחק הזה כאל פנייה לקולות צפים. עבורי לפחות, מדובר בשאלת הקמפיין של הליכוד. יום אחרי שביבי ינצח, יתגאו אנשי הקמפיין בקמפיין מקוון מוצלח. עם כמות גדולה של פוסטים שליליים שלא זכו להתייחסות מאנשי הקמפיין, אני בספק אם הם יוכלו להתגאות במשהו.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אביעד: מתוך הפוסט של קלינגר שהתחיל את הכל:

    אחוזים לא מעטים מהציבור עדיין מתלבטים, הגיע הזמן להסביר להם למי כן להצביע: תהיה זו קדימה, התנועה הירוקה-מימד, חד"ש או אפילו מרצ. תבחרו מפלגה שחשובה לכם וקרובה לכם ותדאגו שהיא תכנס לכנסת. תבהירו לכולם שכל קול לנתניהו הוא קול לש"ס וליברמן, ולהפך.

    כמו שכבר אמרתי המטרה הזו נשמעת לי מופרכת, ואף על פי כן אני חושב שיש לפרויקט הזה גם תוצאה ראויה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. כן נו, בגלל זה כתבתי עבורי :)

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אני חייב להודות שבהתחלה חשבתי כמוך – ממילא הרי כל הקוראים שלי הם שמאלנים מנייקים, אז מה הטעם.
    אבל אם לשפוט לפי המגיבים – יש גם ימנים בקהל שלי. ואם יש מגיבים ימנים, סביר שיש גם קוראים ימנים, וטוב מכך – מתנדנדים.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. למה אתה מניח שמימד יסכימו לשבת בממשלה עם נתניהו?מלכיאור התבטא, אמנם בנימוס אך די בפירוש, בראיון עם "עבודה שחורה" שזה לא תרחיש שיקרה אלא אם ביבי ישתנה מאוד.זה לפני שנביא בחשבון שביבי והתנועה הירוקה לא רואים עין בעין על כמעט שום דבר.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. המשחק הזה נראה לי די משעמם. נראה לי הרבה יותר מעניין שכל אותם בלוגרים שהשתתפו יכתבו (בסדר, שיהיה אחרי הבחירות) רשומה "למה *כן* הייתי מצביע לנתניהו" (כן, במקרה הזה, בניגוד לדברים של טאנן, או שמא היתה זו דבורקין, שהובאו כאן בעבר, יש שני צדדים). כמו שאמר פעם זה-שדובי-לא-אוהב-שאני-מזכיר-את-שמו: עד שלא תבין למה אתה מתנגד, לא באמת תבין במה אתה תומך.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. עופר צודק.

    לפי מלכיאור בראיון זה או ממשלת מרכז-שמאל או אופוזיציה. ככה אומרים בסקנדינבית "נייט ביבי".

    תמיד יכול להיות שהוא משקר כמו כל הפוליטיקאים (פרץ 2006: לא נשב עם ליברמן, מרצ 1999: לא נשב עם ש"ס וכן הלאה)

    אם הקריטריון המכריע הוא בלי ליברמן וביבי אין תעודת ביטוח אלא למצביעי חד"ש ושמאלה, אותם אף אחד לא יזמין לקואליציה…

    [להגיב לתגובה זו]

  8. קראתי את הציטוט של מלכיאור (אם מדובר בציטוט מתוך הראיון בעבודה שחורה) כמה פעמים בימים האחרונים ולא ממש הצלחתי להבין אותו. הבנתי משהו תמוה על כך שלהיות יהודי זה להיות באפוזיציה, הבנתי משהו אחר על כך שמלכיאור לא אוהב את כל מה שקורה מהמרכז ושמאלה, והבנתי שאם תי"מ תהיה לשון מאזניים היא תלך עם גוש המרכז-שמאל. אבל לא שמעתי מה יקרה אם לגוש הימין יהיו 62 מנדטים ונתניהו יבקש להרחיב את הקואליציה שלו עם שני או שלושת המנדטים של תי"מ בתמורה לתיק איכות הסביבה נניח (אני מאמין שבמצב כזה הוא יחזור להיות לאיכות ולא להגנת).
    עזוב את זה, לא שמעתי מה יעשו אנשי תי"מ אם יקבלו הצעה להצטרף לממשלת אחדות שבראשה נתניהו.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting