אף תשובה אינה נכונה

כנגד כל מיני דחפים ורעיונות שמוטבעים בי אני מוצא את עצמי מזדהה לאחרונה עם לא מעט מהביקורת של עידו הרטוגזון על המערכת הפוליטית הישראלית ובעיקר על הבחירות הקרבות.

אני חושב, למשל, שיש פוטנציאל מבריק במפלגת הגאולה*.

אני מזדהה גם עם הסנטימנט שהנחה את הרטוגזון בפוסט הביקורת שלו על המצפן הפוליטי, כמו גם עם כמה טענות קונקרטיות שעלו בפוסט הזה.

אז אולי בכלל אני טועה? אולי המחשב יודע יותר טוב ממני למי אני צריך להצביע? ואולי האופן שהמצפן של המכון הישראלי לדמוקרטיה מכוון את השאלות שלו שונה מהאופן שבו אני הייתי מכוון את השאלות שלי לעצמי. אולי למשל העובדה שרובן המוחלט של השאלות מוקדש לנושא הסכסוך הישראלי-ערבי הופך את הכלי הזה לכלי שמוטה מראש כלפי מפלגות מסוימות וכנגד מפלגות אחרות? לכלי שמקדש שיח מסוים במחיר של הדחקת כל האחרים?

ואכן, אין ספק שחלק מהשאלות במצפן מנוסחות ברישול או יוצאות מהנחות שגויות. הפרשנות של חלק מהשאלות היא פשטנית ואולי ראוי היה לנסח אותן אחרת או לנסות ולפרק אותן למספר שאלות מוצלחות יותר. גם הדגש של המצפן על סדר יום פוליטי קיים מצליח למחוק את האטרקטיביות של מפלגות שמתבססות בעיקר על יצירת שיח פוליטי חדש. המצפן הזה, בקיצור, הוא אכן לא משהו (למרות שבמקרה שלי הוא מצא התאמה גבוהה מאוד וכמעט שווה לשתי המפלגות שאני אכן מתלבט ביניהן)

אבל מכאן גולש הרטוגזון להרהורים רחבים יותר

כך לדוגמה בחברה שלנו השיח הפוליטי מנוהל על ידי סקרים המנסים לפשט שאלות מורכבות לשאלות פשטניות ונתונים מספריים.  בחינת חוכמתו של אדם מתנהלת בעזרת מבחני אינטיליגנציה "מדעיים" שמנסים לכמת את זהותו (כיום, כשאני עושה מבחנים בסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, כל המבחנים אמריקאים. כאילו שזו הדרך למדוד הבנה של תורות תיאורטיות). ואילו רופאים משתמשים במכשירים משוכללים על מנת להפוך מחלות לגורם אימפרסונלי שיש להתרכז בו במקום בחולה בחולה (ואחר כך מתפלאים למה יש צורך ברפואה משלימה).

אז כן, כאיש שמגיע מכיוון מדעי אני מתקומם מעט כנגד האמירות האלה, אבל גם מזדהה עם הרתיעה מהרצון לכמת את המציאות כולה. אפשר להתווכח ארוכות בשאלה האם מבחן אמריקאי יכול למדוד הבנה של תורה תיאורטית (באופן כללי, ובעיקר מתוך היכרות המנטליות של מי שמופקד בדרך כלל על בדיקת הררי מחברות בחינה אני מעז לומר שמבחנים אמריקאיים שייכתבו היטב הם כלי מוצלח לא פחות מבחינה פתוחה). אבל הנסיון להחיל את הניתוח הזה גם על הבחירות הוא צעד אחד (לכל הפחות) רחוק מידי.

כי בחירות הן מבחן אמריקאי. אפשר להתפתל ולדבר על נתיב שונה שמוביל כל אחד ואחד ממיליוני המצביעים לבחור בסופו של דבר באחת משלושים ושתיים רשימות. כל זה לא ישנה את העובדה שבעשרה בפברואר יתייצב כל אחד מבעלי זכות הבחירה מול שאלה אמריקאית אחת עם מספר סופי מאוד של תשובות ויבחר אחת מהן (אפשר להוסיף את "אף אחת מהתשובות אינה נכונה" עבור מי שיבחר בדרך כזו או אחרת לא לתרום את קולו לאף רשימה).

קצת יותר תשומת לב לשאלות, אולי אפילו תכנות דינמי ואלגוריתמים של למידה (בדומה לאקינטור שהרטוגזון הזכיר), מתן אפשרות לבוחר להצהיר על העדפתו לאחד הצירים במרחב הפוליטי, והמצפן יכול היה בהרבה פחות משלושים שאלות למפות בדיוק מוצלח מאוד את נטיות הלב של כל אחד מאיתנו לפתק אחד ויחיד שיוטל בעוד פחות משבוע לקלפי.

*ההכרזה לפיה "ב-10 לפברואר, יום הבחירות לכנסת ה-18 בשעה 14:00 מפלגת הגאולה תקיף את הסנטר 7 פעמים ותתקע בשופרות במטרה לשלח את השדים מתוכו ולשחרר את ניצוצות הקדושה הלכודים בו." היא בעייתית מאוד בכל מיני רמות.

ראשית, אם אני רוצה להצטרף להקפה הזו (ואני לא) איפה בדיוק אני אמור להיות בשעה 14:00, או שעליי להקיף את הסנטר לבדי עם שופר ולחפש אחרים.

שנית, הקידוש של הסנטר הוא בעצם קידוש של חברת צריכה בוסרית שיצא לה, עקב בוסריותה, לבנות קניון מעוות וחסר הגיון, אבל עדיין קניון. נכון, העיוות של הסנטר יוצר תחושה שיש בו משהו מיסטי, ועדיין – קדוש??

אבל אם נניח שויתרתי על ההקפות, יש המשך: "בשעה 15:00 בדיוק אנחנו נתייצב מול דיזינגוף סנטר". את ההמשך הזה כתב ככל הנראה מישהו שלא ראה את הסנטר מימיו, כי לחשוב שאפשר להגדיר מקום שהוא "מול דיזינגוף סנטר" שקול לרעיון שאפשר לעגל ריבוע ואז גם להגדיר ארבע פינות למעגל שהתקבל.

4 תגובות ל“אף תשובה אינה נכונה”

  1. שחר שלום,

    קודם כל תודה על ההתייחסות, אני שמח שהרעיונות שמפלגת הגאולה מציגה למציאות הישראלית פונים אליך ואל תודעתך, ומקווה שתבחר בהם יום יום, שעה שעה.

    שנית, תודה לך על ההערות בנוגע למיקום הטקס. הדבר הזה גרם לי לרוץ לעדכן את הפרטים באתר. הפגישה היא בשדרות בן ציון על קינג גורג'. זמן הטקס עצמו הוזז לשעה 16:00, בגלל חישובים לגבי הזמן שיארך להקיף את דיזינגוף סנטר (שאגב, אנחנו מקיפים את הצד הגדול שלו, ולא את כולו).

    הקידוש של הסנטר, הוא קידוש של מרכז מסוים של החברה הישראלית, הכוונה היא לקדש אותו בשבילנו, לטהר אותו מהרבה הדברים שקורים שם, ולהתחיל במסע של קידוש עוד מקומות בחיים שלנו ורגעים בחיים שלנו.

    כל טוב,
    עידו

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת נמרוד ברנע:

    אני חושב שעידו הרטוגזו הוא אחד האנשים הצעירים האינטליגנטים, המוכשרים והכותבים המוצלחים של זמננו אך לצערי הוא מתעסק בנושאים אלו ולא בדברים אחרים.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. בעצמי רציתי לכתוב משהו על המצפן אבל הוצאת לי את המילים מהפה – גם על הקהות של השאלות וגם על האלגוריתם. אמן.

    אבל במאמר מוסגר, יש גם הסתייגות – הניסיון לכמת שאלות מורכבות על ידי כמה מספרים הוא מקומם באופן עקרוני. היומרנות שבו נוראית ובסתירה מסויימת הוא מפחיד במידה ויש לו פוטנציאל להצליח. המצפן, בכל אופן, נכשל כישלון חרוץ.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. לנמרוד,
    קודם כל תודה על המחמאות. אציין שאני חושב שאתה דווקא מתעסק בדברים מאוד חשובים. המשך כך!
    בנוגע לאמירה שחבל אני מתעסק בנושאים אלו ולא אחרים… אני חושב שאני מתעסק בקשת של נושאים. יש בבלוג שלי מגוון כתבות "רציניות יותר" שפרסמתי בנושאי ביקורת תרבות וכתבות שעוסקות בנושאים חברתיים, כלכליים ונושאים שקשורים במדיה.
    בו זמנית אני מקדיש חלק ניכר מזמני לפרויקטים כמו מפלגת הגאולה שנראים לחלק מהאנשים שטותיים כנראה. לא נותר לי אלא לומר שמבחינתי האישית מדובר בדבר הכי לא שטותי שיש. כלומר, גם שטותי, מאוד שטותי. אבל גם מאוד מאוד רציני. לא נותר לי אלא לקוות שתוכל בכל זאת להכיר במסר האמיתי שקיים בדבר הזה ובחשיבות שלו. ואם לא, ניחא. אני פועל משכנוע פנימי מתוך אמונה שיש מי שכן מעריכים ומקבלים את המסר כמו שהוא.
    ושוב, את הפעילות שלך אני דווקא מאוד מעריך וחושב שיש מקום להכל. גם לפעילות פוליטית נטו וגם לפעילות שהמרכז הפוליטי שלה הוא תרבותי או מיסטי.
    בברכת שבת שלום,
    עידו

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting