הערת אזהרה – ארי שביט

באיחור ניכר ואחרי שהגל הגדול עבר, אבל בכל מקרה: לידיעת מי שמגיע לכאן מגלובס. לבלוג יש חשבון ארוך למדי עם שביט (ולי יש חשבון ארוך אף יותר). אז אם לא ממש מעניין אתכם להישאר כאן ולקרוא כל מיני הרהורים אחרים בכל מיני עניינים הנה התייחסויות קודמות לשביט:

אחרי "ההכאה על חטא" של שביט שלא מנע (יחד עם כל התקשורת את עליית אולמרט)

ממש לאחרונה, בעקבות ויכוח בין שביט לבין גדעון לוי בערוץ 10.

אחרי הראיון המושמץ של אברום בורג לשביט, לא ממש על שביט באופן ישיר, אבל קראתי עכשיו מחדש ונדמה לי שאולי דווקא זה הפוסט הקולע ביותר לעניין שביט.
בימים האחרונים גביתי את עדויותיהם של כתריסר (עד כדי קבוע) בלוגרים המכירים היטב את פועלו של ארי שביט. אף אחד מהעדים אינו מקורב לידיעות או למעריב. רובם היו מנויים במשך שנים על הארץ ומקפידים לרכוש אותו מידי סוף שבוע לפחות. ואולם העדים כולם מודאגים. דיוקנו של שביט שאותו הם מציירים הוא דיוקן מטריד.

שביט הוא אדם ערכי, פטריוטי ונקי מרבב. הוא אינטליגנטי ומהיר תפישה. ואולם, על פגם אחד שלו אין ויכוח: שביט לוקה בנרקיסיזם קיצוני. המחמירים מעריכים ששביט מקשיב אך ורק לעצמו ולקולות הפנימיים שהוא שומע.

גם על הפגם השני אין ויכוח: שביט מעריץ גברים כוחניים שניחוח ביטחוניסטי נישא מהם. אפילו כשהוא נדרש להתעמת עם ראיות מוצקות לבגידתם בכל הערכים היקרים לו הוא הולך שבי אחר חיתוך הדיבור הצבאי וריח אבק השריפה שדבק בהם גם על במת הנואמים בדאבוס.

הפגם השלישי הוא היותו חף לחלוטין מיושרה עיתונאית. הוא אינו מבין את תפקידו כעיתונאי ואינו אוהב אותו. כאן מתחבר פגם זה לקודמיו, שביט אינו ררואה עצמו כעיתונאי אלא כנביא וכאיש רוח שתפקידו להחזיר את המדינה לידיים הנכונות.

לשביט שורה של פגמים נוספים. הוא אינו מרחיק ראות, החשש העמוק שלו מכשלון גורם לו לנסות ולהיות תמיד מקורי ונועז לכאורה ובכך לחזור שוב ושוב לאותן עמדות לעוסות. על חרדה פנימית עמוקה מכסה שביט במפגנים של זעם קדוש מוחצן הגולשים לא אחת אל מחזות ההזיה. ואולם, כל אלה זוטות לעומת שאלת-התהום שהמוכיח בשער מעורר. השאלה מי הוא שביט ומהי הליבה הפנימית שלו.

לאחדים מהעדים שאתם שוחחתי השבוע תשובה מטרידה: ארי שביט הוא גרעפס של קרצייה*. לטענתם שביט חסר את המטען התרבותי, את המעוף ההיסטורי, את הכלים הנפשיים ואת היכולות האנושיות של עיתונאי. הוא מדקלם שורה של אמריות נכונות בעניין חלוקת הארץ, אך נרתע מלהפוך אותן למסקנה פוליטית מתבקשת. שביט כך אמרו לי העדים, אוהב את השחיתות הישנה והטובה שרגבי העמק דבקו בה, יש לו חיבה למי שמצליח למכור את מלח הארץ באריזות מהודרות למעדניות צרפתיות, ולמי שהשוחד שהוא מקבל ונותן נשאר בחוג הרעות המקודשת בדם.

אחד מהעדים שאתם שוחחתי היה נסער במיוחד. אף על פי שהוא בלוגר מאופק ומיושב בדעתו, הוא היה נרגש. העיד על עצמו שהוא חש כחבר בכת סודית היודעת סוד נורא: ארי שביט אינו כשיר להפעיל מעבד תמלילים. דגל שחור של העדר-כשירות מתנופף מעל לכל רצף קלישאות שלו.

הוא אמר שבלתי נתפש בעיניו ששתי מפלגות עם יומרה להנהגת המדינה עטות כמוצאות שלל רב על רצף ההשמצות וההבלים שנכתבו מתוך הזיות ושגעון גדלות של נביא שקר מפוקפק. בלתי נסבל בעיניו שהציבור ישמע ויקנה את הזבל הזה. לכן דיבר, לכן אני רשמתי, לכן מפורסם הפוסט הזה, גם אם באיחור נפשע. יידע הציבור. יידע הציבור ויחליט.

* כבר שנים שאני מחפש מקום למחווה כזו לחרוז האלמותי ששמו קובי ניב ודוד גבע בפיו של רפול באחד הקומיקסים של יוסף ואחיו: "יוסי שריד הוא גרעפס של קרצייה\מאמא שלו נעשה ביצייה".

20 תגובות ל“הערת אזהרה – ארי שביט”

  1. יפה!
    אחרי שחלק גדול מעיתון הארץ נרכש על ידי חברת הוצאה לאור גרמנית, פרסמו ב-"אפעס", שאז עוד פורסם בהארץ, את מבנה השליטה החדש (בפינה הימנית התחתונה): http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P250806/epes.jpg
    כן. ארי שביט לא כשיר להיות עיתונאי.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. כל הכבוד.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. יפה מאוד. אם כי אני באמת מסכים עם הטיעונים של שביט (בלי עדויות, סתם התרשמות) – הרשימה הנ"ל שלו הייתה גט כריתות לכל מה שמתקרב איכשהו לעיתונות. פשוט מביש.

    מצד שני – כבר מזמן אין בארץ (בעולם?) עיתונאות אמיתית ונטולת פניות וקריצות.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מצויין. ובל נשכח איפה היו הלוויתנים בזמן השואה!
    בחן את עצמך: האם אתה ארי שביט?
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2251&t=pages

    [להגיב לתגובה זו]

  5. עוד לול!

    [להגיב לתגובה זו]

  6. ענק, תודה!

    [להגיב לתגובה זו]

  7. ההבדל הוא שארי שביט לא רץ לראשות הממשלה…

    [להגיב לתגובה זו]

  8. כל מילה בסלע, ואני יכולה להוסיף עוד.
    אבל הגיע הזמן להתקיף את "הארץ", שהפך אדם לא מספיק חכם ועיתונאי לא מספיק מוכשר לקול הבולט ביותר בעיתון.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. אוי, זה מצוין. כשקראתי את המקור לא האמנתי, וכעץ כשאני קוראת את ההומאז' אני שוב לא מאמינה – איך אפשר היה לחשוב לעשות עם ה"טקסט" (או איך שלא קוראים לקיבוץ המילים הלא יאומן הזה) השביטי משהו כה מעולה.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. כעת, כמובן, ולא כעץ. מה ל'שות.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. מזל שיש רק צדיק אחד בסדום – כך נוכל לתקוף ולקבור אותו לפני שאחרים יעזו.

    על החתום – "השבט הלבן"

    [להגיב לתגובה זו]

  12. ובכן,
    גם אני לא סובל את ארי שביט.
    וגם אני חושב שהפרודיה שלך היסטרית.

    אבל, מה שמדהים אותי באמת זה הריכוז החריג
    של פובליציסטים הזויים ב-"הארץ". אפשר לחלק
    אותם לשלוש קבוצות –

    1) בעלי פאתוס קדוש :
    ארי שביט.

    2) אנשים שבשבילם כל דבר שישראל עושה הוא פשע מלחמה :
    גדעון לוי, עמירה הס, בני ציפר.

    3) מבולבלים שכותבים כל יום משהו אחר :
    יואל מרקוס.
    עיינו למשל ב-
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=745504

    תגידו לי, מה נסגר ???????
    עיתון לאנשים חושבים, עאלק.

    [להגיב לתגובה זו]

  13. סליחה, אבל מה זה LOL?
    8O

    [להגיב לתגובה זו]

  14. LOT OF LAUGHS :) :) :)

    [להגיב לתגובה זו]

  15. מאת א. (שם בדוי):

    Laughing Out Loud כמובן.

    ואל נשכח את משפטו האלמותי של אחד ממעריצי רפול (שם, שם):
    הוא אמר לי לך ללמוד, ותקע שם אכבר נוד.

    [להגיב לתגובה זו]

  16. א. (שם בדוי): הציטוט כמובן אינו שלם באמת בלי קריאות ה"כל הכבוד" של עדת המעריצים.
    נו, ואם כבר אז השלם את החסר: "הערבים תקועים לנו בתחת כמו קוצים\ואנחנו רק מגרדים להם את הביצים\צריך להכניס להם את כל השטוזה\ואז…"

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting