מחשבות פזורות בעקבות "לינק" מגלובס

1. בשבוע שעבר התבשרתי בתגובות על-ידי יונתן שבמגזין G של גלובס עתידה להתפרסם כתבה על ארי שביט שתכלול גם לינק להערת האזהרה שלי.

אפרופו מפגש בין הבלוג למציאות, חפש את מוסף G של גלובס בסופ”ש הזה. יש שם כתבה (שווה) על ארי שביט, ובסופה גם לינק לפוסט ההוא שלך.

מיד נחרדתי ושקלתי לרגע או שניים למחוק את הפוסט, אחר כך חשבתי שאולי ראוי יותר יהיה להוסיף לו כמה מלים שתופנינה לקוראים שיגיעו מגלובס ותשלחנה אותם לפוסטים קשורים. במשך שלושה ימים לא עשיתי אף אחד מהשניים. רק אתמול בערב, אחרי שהמבול הגדול של קוראים כבר חלף טרחתי להוסיף את ההקדמה ההיא.

2. הנה החלק הרלוונטי מסוף הכתבה

מאמרו של שביט על לבני גרר גם פארודיות. הנה אחת: http://false.blogli.co.il/archives/386

ממש כך, URL מיותם שאינו מתפקד כקישור, כזה שמחייב את קוראיו, אם יש להם עניין בקריאת הפארודיה להעתיק אותו אל שורת הכתובת.

יש הסבר דחוק לסיטואציה הזו, מגזין G אינו מופיע במלואו ברשת, גירסה חלקית של הכתבה הועלתה לאתר גלובס, והועתקה מתוך המגזין, כך שהכתובת מופיעה כמו שהופיעה על גבי נייר, ללא קישור.

יכול להיו גם שמדובר באותו פחד קמאי של גופי התקשורת הגדולים מפני לינקים שיוציאו קוראים החוצה מהאתר, אם זה אכן ההסבר הרי שהפתרון שנמצא הוא הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת. לקישור אמיתי אפשר היה לגרום להיפתח בחלון חדש או בלשונית חדשה, הפתרון של גלובס גורר, כמעט בוודואות למי שיהיה אכן מעוניין בקריאה לעזוב את האתר, ולעשות זאת באופן שלא יאפשר לאנשי גלובס לנתח את התנועה שלו.

3. למרות זאת, ולמרות שה"קישור" הוא רק הערת שוליים קטנה בתחתית הכתבה זכה הפוסט למספר כניסות אסטרונומי במונחי הבלוג הצנוע הזה. הרבה יותר כניסות משזכה לו פוסט אחר שהומלץ בחום על-ידי יוסי גורביץ בהחברים של ג'ורג' בשבוע שעבר. יש בכך, אולי, להעיד משהו על מידת התקפות של הדיבור על מותה של התקשורת המסורתית מול עליית המדיה החברתיות.

4. בימים כתיקונם יש בבלוג הזה רוב מוצק, גם אם לא מכריע, למשתמשי פיירפוקס. באופן צפוי למדי, הימים האחרונים עם זרם קוראי גלובס הפך את התמונה הזו, והאקספלורר שולט בקרב הקוראים האחרונים ללא עוררין. מעניין לשים לב שבקרב משתמשי אקספלורר קרוב לשליש עדיין משתמשים באקספלורר 6, בעוד משתמשי פיירפוקס מקפידים להיות מעודכנים עם רוב מוחץ ל-3.0.6.

5. קוראי גלובס, כאמור, נאלצו להעתיק את ה-URL אל שורת הכתובת בהיעדר קישור. משעשע היה לגלות מיעוט קטן, אבל לא לחלוטין מבוטל, שטרח להעתיק את הכתובת אבל עשה זאת לשורת החיפוש, כך נמצאו לא מעט אנשים שהגיע לפוסט דרך חיפוש בגוגל אחרי המחרוזת http://false.blogli.co.il/archives/386. ייתכן שמדובר באנשים שהסירו את שורת הכתובת מהדפדפן שלהם בכלל. שורת הכתובת, כך נראה, היא שריד לימים אחרים.

6. הקוראים שהגיעו מגלובס הם קוראים מסוג אחר, ולראיה, למרות הזינוק החד במספר הכניסות, לא נרמשו נרשמו כמעט תגובות חדשות לפוסט המדובר.

7. הכתבה בגלובס אכן מוצלחת, והיא חידדה אצלי כמה נקודות מעניינות בכל הנוגע לשביט, יש סיכוי לפוסט שביט נוסף בקרוב.

18 תגובות ל“מחשבות פזורות בעקבות "לינק" מגלובס”

  1. גם אני ראיתי את ההפניה וחשבתי לעצמי "למה זה לא לינק?"… משעשע.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. שים לב לשיכול אותיות לקראת סוף סעיף מס' 6.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. לגמרי פרוידיאני.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אכן, מחזק את מה שכבר ידענו על כל מה שמחוץ לחומוספירה. עולם אחר, אני אומר לך.

    אגב, בנוגע לשורת הכתובות, אף פעם לא השתמשתי בה עד פיירפוקס 3. כשהופיע ה-smart address bar חשבתי שהוא רעיון טיפשי. לקח לי בדיוק יומיים לתפוס את העיקרון, והיום אני כבר משתמש בו בממוצע פעם ב-20 דקות.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אני לא בטוח לגבי נקודה 3. אני הגעתי לגלובס דרכך.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. מה שאיתמר אמר.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. דולי: זה שהשם שלך מופיע בכחול עדיין זו פשוט אכזריות מרושעת.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. מה ששחר אמר (על דולי).
    ומה שדולי אמרה (על איתמר).

    [להגיב לתגובה זו]

  9. היי.
    שים לב שהלינק ל"הכאה על חטא" מוביל שוב ל"פוסט בלעע". מעיון זריז בתגית שביט, צריך להיות לינק ל:
    http://false.blogli.co.il/archives/53

    וסליחה על היובשנות.
    חוצמזה – כל מה שכולם אמרו. וגם: מה יהיה עם העיתון הזה כבר, שרק עוגמת נפש ושברים בלב מעולל לי. כל שינוי כ"א, כל רה-פירמוט של הגיליון, כל מדור שעוזב את המוסף… לחשוב שפעם אריה כספי כתב על "המספר של השבוע", זה לא היה בדה-מעאכר, ויצא לחופשות חג רק כדי לפנות מקום ל"סיפורים החמים של החורף/קיץ", שהיו אסקפיזם טהור.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. אז הנה גם אני מגלובס (ספארי. חו"ח אקספלורר) ולכבוד הפרודיה המשובחת שלך קראתי את המאמר המלא בג'י. קראתי פעם אחת. קראתי פעם שנייה ולא מצאתי: אף מילה על תפקידו של העורך הראשי (ופרובוקטור לא קטן בפני עצמו) בפארסה של שביט. עורכים מסננים טקסטים "ראויים פחות" מאה פעמים ביום. זו של שביט צלחה את ישיבת הבוקר…אולי משום שהנ"ל לא הכיר את "תעצומות הנפש" של "מנהיג הכת הסודית", שהיו גלויים לעיני כל עתונאי בימי המאבק של ציפי לבני על דמותו של בית המשפט העליון ואולי משום שהלך הזרזיר אצל העורב.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. נעה: אין ספק שאחת התהיות הגדולות שצריך להעלות הטור של שביט היא זו ששאלת, למרות שאני הייתי מבקש לנסח אותה מעט אחרת.
    השאלה, לטעמי לפחות, היא איך זכה שביט לקבע את עצמו במעמד של כוכב שהוא מעל לעורך. אני בטוח שהטור עורר תהיות במערכת, ושלמרות זאת כיוון שהכוכב הגדול חתום עליו ברור היה שהוא חייב לרדת לדפוס כמות שהוא.

    [להגיב לתגובה זו]

  12. בדיוק כמוך אין לי ספק שהטור עורר תהיות במערכת. יחד עם זאת המצב היחיד שאני מכירה שבו עתונאי "עוקף" עורך ראשי הוא מצב שבו הוא מקבל גיבוי מהבעלים או מי מטעמו. אני מתקשה להאמין שהבעלים של עתון הארץ (על יתרונותיו וחסרונותיו) היה מגבה טקסט כזה ולו משום שהוא מבין שניים או שלושה דברים בעתונות, אבל מי יודע אולי אני טועה. לשאלתך – איך זכה שביט למעמד של כוכב? זו הרי לא הפעם הראשונה שבה העתונות הכתובה מביישת את עצמה. זוכר או שמעת פעם על הטקסטים חוצבי הלבבות מטעם בימי החשיפה של פרשת ויסות המניות? זו כמובן דוגמא אחת ואחרות לצערינו לא ממש חסרות. במאמר מוסגר – הבלוג שלך מעניין מאד וכתוב לעילא ולעילא הרביתי בקריאה ונהנתי עד מאד

    [להגיב לתגובה זו]

  13. תגובה אחרונה בהחלט – נפל לי האסימון…

    [להגיב לתגובה זו]

  14. נעה: נראה לי, אם להתבסס על תוכן התגובות שלך שאת מכירה את עולם העיתונות הרבה יותר טוב ממני. למרות זאת נדמה לי שנחום ברנע, למשל, יכול לעקוף את עורכיו בלי קשר למידת הגיבוי שהוא מקבל מבעלי המניות. מה שמטריד בהשוואה הזו היא העובדה שברנע זכה במעמד אחרי שנים של עבודה עיתונאית מצויינת בעוד ששביט זכה לאותו מעמד בזכות שניים וחצי ראיונות-עומק לכאורה ועוד שלושה טורי דעה סוחפים בערך. כן, אין ספק שהעיתונות הכתובה מביישת את עצמה.
    תודה רבה על המאמר המוסגר.
    אסימון?

    [להגיב לתגובה זו]

  15. שחר. אין לי מושג מה הנסיון שלך ולכן איני יודעת אם אני מכירה פחות טוב או יותר טוב. (האמת היא שגם לא חקרתי במופלא ולכן לא יודעת על בסיס מה אתה חש שתרמת לצמיחתו של שביט) . בדבר אחד אני מאד בטוחה – טקסט מהסוג של שביט אינו מוצע על ידי עתונאים בעלי נסיון ואם מוצע על ידי חסרי נסיון הוא נזרק אחר כבוד לסל המחזור. עתונאים ןעורכים יודעים היטב, שאפילו בבתי המשפט דיאגנוזות רפואיות טעונות הוכחה. יש לך סיבות להניח שעקפו את העורך?

    [להגיב לתגובה זו]

  16. נעה: טוב, הרקע שלי הוא אפס, מעולם לא הייתי חלק מעולם התקשורת, ומעבר לתקופה קצרה של התעניינות בנושא לפני קרוב לעשרים שנים גם לא התקרבתי. מתוך דברייך הסקתי, אולי בטעות, שלך יש רקע כלשהו בתחום.
    בנוגע לתרומה לצמיחתו של שביט – בדיוק כמו בעניין הערת האזהרה, הפתיחה של הפוסט ההוא נועדה להלעיג על הכאתו הפומבית של שביט על חטא שחטא כשתרם לעלייתו שלו אולמרט. אני חושב שחלקי בעליית מעמדו של שביט הוא בדיוק כמו חלקו של שביט בעליית אולמרט – בערך שום דבר.
    אני כן חושב, וכאן זה מתחבר לנושא הנוכחי, ששביט הצליח ליצור לעצמו מעמד מפתיע של כוכב כיוון שהוא מילא בכמה רשימות צרוך אמיתי של התקשורת הישראלית בקול מסויים שלא ניתן היה לשמוע בה. מאוחר מידי הסתבר שיחד עם הקול הזה מגיעים עוד הרבה דברים פחות נעימים.
    אני לא חושב ששהיט "עקף" את העורך עם הרשימה הנ"ל. אני חושב שלמערכת ברור ששביט הוא כבר במעמד כזה שבו פסילה של משהו שכתב היא בגדר רעידת אדמה תקשורתית שרצוי להימנע ממנה.

    [להגיב לתגובה זו]

  17. ואולי המאמר פורסם משיקוליי רייטינג? תראה כמה מלל שופכים עליו.

    [להגיב לתגובה זו]

  18. המסקנה שלך לא היתה מוטעית. הרקע שלי שריר וקיים. עורכים אחראים לטקסטים בדיוק כמו מי שכתב אותם. לא מדוייק שפסילה של כותב במעמד כזה היא אוטומטית רעידת אדמה. כבר פסלו לרבים וטובים. רעידת אדמה היא רק כשהפסילה למרות שהטקסט עומד בכללים, ולא כך הם פני הדברים. לראייה, יציאתם של כל עמיתיו של שביט נגדו, בצעד חריג ויוצא דופן. אחרי שהבנתי שאין לך רקע ההערכה שלי לפרודיה שחיברת גוברת. אם היית מנסה להשתלב בתקשורת בטוחה שהיית מצליח לא רע…

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting