יש עוד טעם להתעצבן מפייסבוק?

חשבתי שכבר גמרתי להתעצבן על פייסבוק. שזה לגמרי 2007, שכבר הפנמתי שיש פייסבוק ויש כל מיני אנשים שמוצאים את הרשת החברתית הזו אטרקטיבית, שזו הזירה המרכזית בה מתנהלים החיים המקוונים שלהם. ככה טוב להם, ואין לי בעיה עם זה. באמת שלא.

אבל לפני כמה שבועות נרשמה פתאום קפיצה קטנה בכניסות לאחד הפוסטים שלי. הנכנסים החדשים הגיעו כולם מפייסבוק. רובם פשוט מ-www.facebook.com. אז הבנתי שמישהו תלה על הקיר שלו פתק עם הפניה לפוסט שלי. וחברים של אותו מישהו נכנסו לחשבון שלהם, ובעמוד הפתיחה שלהם בין ריכוז העדכונים של כל מיני חברים צץ גם הפתק ההוא. זה נחמד לקבל ככה עוד כמה עיניים קוראות, אבל גם קצת מתסכל. כי אני יודע פחות או יותר מה קרה אבל אין לי מושג מי הפנה לפוסט ההוא, ואם מי שהפנה גם אמר עליו משהו.

אחרי כמה ימים תפסתי מישהו שהגיע דרך פרופיל של חברה. החברה, לשמחתי, שייכת לאותה רשת כמוני ולא שינתה את הגדרות הפרטיות שלה. כך נחשפתי לפתק המקורי, כמו גם לדיון קצרצר שנערך בו אודות הפוסט שלי. וזה עיצבן אותי.

כן, אני יודע, יכולים שני חברים להיפגש בבית-קפה, השיחה תתגלגל ואז יאמר אחד לשני "קראתי באינטרנט משהו על המצע של הליכוד", ולספר לו מה כתבתי. כמה הערות תחלופנה בין אחד לשני ואז יעברו לנושא הבא. אני, יש להניח, לא אזכה לשמוע על השיחה הזו לעולם.

יודעים מה? השיחה הזו יכולה להתנהל גם באימייל, וגם עליה לא אדע לעולם.

אבל בפייסבוק זה כבר מרגיז אותי, לפחות קצת. כי השיחה על הפוסט שלי מתנהלת בפורום כזה, שהוא חצי אישי וחצי פומבי. כל מיני רסיסים ועדויות לקיומה של השיחה הזו דווקא כן מגיעים אליי, ואין לי שום דרך לשמוע אותה באמת, בטח שלא להשתתף בה.

אני יודע שיש דברים מרגיזים יותר, גם בפייסבוק וגם בכלל. אבל בכל זאת. מה שמרגיז אותי במה שקרה כאן הוא גירסה חמורה יותר של מה שהרגיז אותי בנוהג לקיים דיונים דרך פיד הפריטים המשותפים בעברית. לפייסבוק שי מדיניות קניבלית, הדיונים בפייסבוק חיים, כמעט תמיד, על תוכן שנוצר מחוץ לפייסבוק. אבל לפייסבוק טוב עם הביזור של הדיון הזה, ושבירתו לרסיסי דיון שיכולים לחזור על עצמם בחוגים שונים. כל מיני-דיון כזה הוא עוד כניסות ועוד תגובות בקירות של כל מיני משתתפים, רק שבסופו אני נשאר עם הידיעה הטורדת ששני חברים שנפגשו לקפה דיברו עליי, ואין לי דרך לדעת מה הם אמרו.

עכשיו זה קרה עוד פעם, עם הפוסט על מועדון קרב, איקאה, ואסף צפור, ואני מת לדעת מה, אם בכלל, נאמר שם. אבל אין לי איך.

17 תגובות ל“יש עוד טעם להתעצבן מפייסבוק?”

  1. אתה יודע, זה כמו אותם אנשים שמדברים על פוסט שלך במשרד, נניח, עם הרבה אנשים אחרים. לו רק יכולנו למנוע את *זה*.
    הבעיה היחידה היא שכאן מישהו ממש אומר לך שדיברו על הפוסט שלך מאחורי גבך, ועכשיו לך תדע אם זה טוב או רע.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. ובכל זאת אני רואה שיש לך RSS בבלוג. כי מילא הנסיון הנואשלשלוט בתוכן אותו פרסמת באינטרנט, שלא לומר לדעת על כל שיחה עליו או שימוש בו, אבל אתה הוספת RSS לתוכן, ולהוסיף RSS זה לזעוק לעולם כולו "קחו את התוכן שלי! שתפו אותו! קיראו אותו! תעשו לו mash-ups ו-remixing! תציגו אותו בקוראי ה-RSS שלכם, בין אם פרטיים או משותפים, על המחשב האישי או בפורטל!".
    הנימוס (ו/או רשיון שאולי בחרת לתוכן שלך) מחייב שיציינו את בעלותך על התוכן ויקשרו חזרה לכאן, ואני אישית התעצבנתי אי-אילו פעמים כגיליתי אתרים סיניים שמשכפלים, מילה-במילה, את בלוג-התכנות שלי בלי יחוס ולמקור ובמקרה הטוב לינק נידח ל-feed המקורי, אבל אני מודע לעובדה שהם יכולים לעשות את זה כי אני חשפתי RSS feed, עם תוכן מלא, כדי שהעולם ישתמש בו.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. רכלן: כן, זה בדיוק מה שאמרתי.
    אבנר: העניין, מבחינתי, הוא ממש לא זכויות יוצרים או משהו כזה. אם מישהו היה רוצה לדבר על הפוסטים שלי בפורום סגור גם זה לא היה מרגיז אותי (טוב, אולי קצת). אבל אני חושב שהאינטרקציה הפייסבוקית מכודדת תרבות דיון מקוונת שאותה אני לא אוהב. אני די בטח שמי שפרסם את הקישור לכאן דווקא היה שמח לו אני יכולתי להגיב אצלו, רק שבאופן שמובנה לתוך המערכת של פייסבוק, אלא אם אותו אדם יעשה מאמץ מיוחד (ולזה באמת אין טעם לצפות) הדיון הזה יתנהל הרחק מעיניי. אני חושב שחבל.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אבל זה נכון ב-90% מהאינטראקציות סביב הטקסט. האינטראקציות באימייל ובעל-פה. וגם שם הדיון לא יהיה בהכרח מעמיק. הבעיה הראשית עם פייסבוק הוא בעצם שהוא נוקט כאן בגישה של טיזינג – הוא אומר לך שיש דיון, אבל הוא לא יגיד לך מה הוא. כבר עדיף, לדידך, שהוא לא יגיד בכלל ולא יזין referrer ושלא תדע שלינקים מגיעים אליך ממנו.
    אני מבין את הנרבים, אבל אני כבר מזמן ויתרתי על רצון לשלוט בזה. אני אומר תודה על כל מקום שהשם שלי מופיע בו וממשיך הלאה. :)

    [להגיב לתגובה זו]

  5. האמת היא שאני לא יודע מה ההבדל בין זה לבין כל מיני דיונים בפורומים בתפוז שמפנים לבלוג שלי. בשני המקרים אני לא מצליח למצוא את ההפניה המקורית (עקב המנגנון המיוחד של תפוז..). בשני המקרים, ובעוד אלפים אחרים, משלימים הזה.

    זה קצת מצחיק, כי התלונות על זה מזכירות את התלונות של מחוקקים מסוים על כך שאין צנזורה באינטרנט. כמו שאני חושב שהם יכולים להתמודד עם טוקביסטים מרושעים ואתרים שאין שליטה עליהם, כך גם אני צריך להתמודד עם מה שהרשת עושה עם התוכן שלי, כולל את זה שאיני יכול לעקוב אחרי חלקו..

    (הכותב אינו פעיל מדי בפייסבוק, ולכן לא משתתף בדיונים שם ודי מאושר מזה :] ).

    [להגיב לתגובה זו]

  6. אתה סוג של פרדוקס. אתה רוצה שיקראו את מה שאתה כותב, או לא?
    אם זה עד כדי כך חשוב לך לשלוט בתעבורה, כבר לפני 13 שנה הייתי מנוי על רשימת תפוצה של איזה משהו, אולי זה הזמן לעשות צעד אחורה…?

    (אני יודע שאם כתבת את זה זה באמת מפריע לך, פשוט שבמבט מהצד זה לא נראה הכי רציונלי)

    [להגיב לתגובה זו]

  7. ניימן: איך הפכת אותי לחובב צנזורה איך? מה אסור לבנאדם להיות לא מרוצה מאיזה אלמנט ברשת בלי שיחשבו שהוא מתייצב מאחורי הצנזורים של ש"ס?
    ינון: שמע, אני מסכים שהדוגמה שלי היא קצת מטופשת מכדי להיתלות בה, אבל בוא ננסה להמשיך את זה קצת. נניח שכל לינק שאני כולל בבלוג שלי היה מופיע בסטטיסטיקות של הכניסות לאתרים אחרים כלינק מבלוגלי בלבד (בלי קשר לבלוג הפרטי) ולא מייצר טרקבקים. לא נשמע הגיוני, נכון? אז כן, אני מבין שפייסבוק מייצרת סוג חדש של שיחה רשתית. אני רק לא מרוצה מסוג השיחה הזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. אתה לא יכול להביס אותם…
    סתם, פשוט, בשבילי- הדור הראשון שגדל כמעט לחלוטין על חיים מקוונים, (86) קשה לראות איש בלי פייסבוק. זה מטריד- במיוחד בשכבת הגיל שלי -. איך להסביר? זה כמו מעשן שכל חבריו הפסיקו.
    אני יודע שבמובנים רבים עדיפה דרך החיים הקודמת, בה אנשים הלכו ברגל, וכשרצו לספר למשהו משהו ארוך ומשמעותי- התקשרו בטלפון קווי של בזק, וקבעו להפגש(!).
    אבל- גדלתי עם האייסיקיו ביד. אני משתדל ללכת ברגל כמה שיותר.

    יש יתרונות ענקיים לשיחה הרשתית שפייסבוק מייצר- וגם חסרונות.
    אני חושב שהדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא לפתוח חשבון בפייסבוק, להוסיף את כל מכריך, ואת הפוסטים שאתה מפרסם בבלוג, לפרסם גם ב Notes של הפייסבוק. שקיפות מלאה היא הדרך הבטוחה לדעת מה מדברים מאחורי הגב, לפחות יותר מקודם.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. האמת שלי ממש לא משנה איפה ומי מדברים על הפוסטים שלי. מה שמפריע לך זה שאתה לא יודע את המקור? ואם היה לך שם של מישהו זה באמת היה משנה? מה שאותי מרגיז לפעמים זה אתרים כמו המארקר שמחייבים הרשמה כדי להגיב שם.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. דורכהן86 – אין לי פייסבוק כי יש לי בעיה עם מדיניות הפרטיות שלהם, ואני לא רואה סיבה שאני אצטרך לפתוח שם חשבון רק כי כמה אנשים שוכחים מדי פעם שמדובר בגן סגור ושמסתובבים בעולם אי-אילו אנשים שלא רוצים להכנס אליו. ברור לי שאני מפספסת ככה כמה דברים (כי גם החברים שלי שוכחים את זה מדי פעם…) אבל בינתיים אני מעדיפה להמשיך במדיניות ה"לפזר את הפרטים האישיים שלי במינימום מקומות".
    במילים אחרות – אני עם שחר בעניין הזה. לגמרי.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. (ועכשיו כולם ביחד – לא אמור היה להיות שם סמיילי!)

    [להגיב לתגובה זו]

  12. עפרונית, אני חושב שיש הבדל בין לא לרצות להתחבר לפייסבוק לבין להתעצבן מזה או שמזכירים אותך שם. לי יש חשבון שלא ממש פעיל ואני כמעט לא מתעסק בזה. אבל אם אחרים נהנים ומזכירים את הבלוג שלי שם אז למה שאלין על כך?

    [להגיב לתגובה זו]

  13. זהו שאני דווקא מזדהה עם שחר. כשאני רואה שהגיעו לתמונות שלי מכל מיני לינקים מוזרים (וב"מוזרים" אני מתכוונת ל"כאלו שאני לא יודעת איך קשורים אלי") האינסטיקנט הראשוני שלי הוא להכנס אליהם ולראות באיזה הקשר התייחסו לתמונה (ולפעמים – אם השתמשו בה בניגוד לתנאי השימוש, ויש תמונות שבהן זה משמעותי עבורי). אז מילא אם קישרו אלי מפורום שכתוב ברוסית או בערבית[1], אני עוד איכשהו יכולה לפעמים להבין את ההקשר, אבל כשהקישור מופיע מ"גן נעול" אין לי שום דרך לדעת מה קורה שם. זה בעיקר מעצבן כי אני "משחררת" במובן מסוים את החומרים שלי לעולם, ומישהו "מסתיר" ממני את ההתייחסות שלו אליהם. יהיה מי שיראה בזה, אולי, חוסר הגינות מסוימת[2] (שלא להגיד, כזו שנוגדת את רוח האינטרנט כמו שאני מבינה אותה, לפחות בהקשר הזה).

    [1]שלוש מאות ומשהו כניסות ביום אחד לתמונה של קרמבו, ועד עכשיו אני לא מבינה למה.
    [2]למען הסר ספק, אולי כדאי לציין שאני לא באמת לוקחת את זה כל כך ללב, כן?

    [להגיב לתגובה זו]

  14. לא יודע, בעיניי זה דווקא כל היופי שפוסטים מסוימים זוכים לעדנה ברשת זמן רב אחרי שנשכחו בבלוג, או פתאום לקבל התיחסויות שלא ברור מקורן. זה היופי באינטרנט, שאין לנו שום שליטה ברגע שהחומרים שלנו יוצאים לאוויר. אם מישהו סבור שאפשר יהיה לעשות בהם שימוש לרעה, או שמרגישים חשופים מדי אז צריך לחשוב על זה פעמיים לפני שמפרסמים בפעם הראשונה את הפוסט.

    [להגיב לתגובה זו]

  15. אבל זה לא בדיוק מה שאני אומרת, נכון? כי אין לי שום בעיה בכלל בכלל (ברוב מכריע של המקרים) כשמקשרים לתמונה שלי או משתמשים בה במקומות אחרים. אני פשוט רוצה לדעת מה ההקשר בגלל יצר הסקרנות המופרז שלי. תמונות או פוטופוסטים שאני מרגישה שהם אישיים מדי אני סוגרת בפרטי (או נמנעת מלפרסם מלכתחילה).

    [להגיב לתגובה זו]

  16. הבנתי אותך נכון. אני רק חושב שזה לא מציאותי לדעת את ההקשר המדויק של כל איזכור. אותי אישית זה לא ממש מטריד ואני שמח על כל איזכור כזה. ברור לי שזה לא משהו מטריד בצורה היסטרית אבל אני יכול להעיד שאין לי אפילו מושג במקרים רבים שמזכירים פוסטים שלי עד שמישהו מסב את תשומת ליבי לכך.

    [להגיב לתגובה זו]

  17. שחר: חלילה וחס לא הפכתי אותך לחובב צנזורה! השימוש במשל נועד כדי להדגיש נקודה, לא כדי לרמוז, חלילה וחס, שיש זהות מלאה בין שני המקרים. מקווה שלא נפגעת :]

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting