רעיונות ב(אימ)פוטנציה 3 – וויקישינקין

לארכיון המדור 

את הדחיפה הסופית לפוסט הזה קיבלתי מהרהורי ניק קייב של דבורית שרגל היום, ועל כך תבורך.

רגע לפני שלכל שלושה ילדים עם מערכת תופים, גיטרה חשמלית ומיקרופון היה עמוד ב-myspace הייתה כאן סצינה מוזיקלית מרתקת שזכתה להתכנות גם "דור הרוקסן". רגע לפני שהוא שכח את תפקידן של אותיות סופיות בעברית והתחתן עם האידאה האפלטונית של טראש, אסף אמדורסקי היה סוג של אושיה שהגיגיו על השרותים של "המדבר" תידלקו חלומות של ילדי פריפריה מעל דפי מקומונים. רגע לפני שכל מדור רכילות זכה לאינדוקס והנצחה בחסות גוגל הייתה כאן "מלצרית מיתולוגית" בשם זואי (חומר לשאלה עקרונית במזכירון). ניק קייב עבר כאן לביקור וזכה לסיור מקיף באתרים אגדיים, כמו גם לליל סדר בבית משפחת הנדלזלץ. הבשורה יצאה משינקין, פעפעה לרחובות הקרובים, ותווכה אלינו, שהיינו צעירים מידי, מפוחדים מידי ופרבריים מידי מעל דפיהם של שלושה מקומונים שיצרו והכתיבו מציאות והיו אז בימי הזוהר שלהם. וכך בדמיוננו התרבו פלאות, מאור כהן, היום אתנחתא קומית בפריים טיים היה גדול מהחיים, חמי רודנר ואיגי וקסמן היו הצ'ארלס והדיאנה שלנו, עם סוף קצת פחות טראגי, השבח לדני דותן. ופישוף, כן פישוף, נו על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק. בעצם לא נכון, אפשר, צריך, ממש חובה, לווקק.

בניגוד לרעיונות קודמים בסדרה, זה דווקא יכול להתרחש במהרה, ובקלות. כל מה שצריך הוא קהילה קטנה, נאמנה ודעתנית שתרים את הכפפה. הכפפה שתכונה להלן "וויקישינקין". וויקישינקין תהיה אנציקלופדיה מקוונת להנצחת הימים הקסומים ההם של אמצע שנות התשעים פחות או יותר, ימים שהקדימו בשברירי שנים את התיעוד העצמי האינסופי של הרשת. ימים שחלק גדול ממכתיבי התרבות ונותני הטון של היום גדלו ועוצבו בהם. ימים שאפשר עוד למשות מתהום הנשייה בקלות יחסית, למען הדורות הבאים, למען עתיד ילדינו.

אז בשלב ראשון, אשמח לעצות שימושיות בדבר האכסניה המתאימה לאתר וויקי שכזה, כמו גם בהפצת הבשורה. אבל חשוב יותר, אני כאמור, הייתי צרכן פסיבי ומרוחק של הימים ההם. אני זוכר מהם מעט יחסית וחלק ניכר מהידע ייאלץ להגיע ממקורות אחרים. אבל עם קצת מאמץ נוכל להעמיד כאן גלעד לדור של נפילים שעדיין מהלכים בינינו. כן, כן, זו תהיה אנציקלופדיה רצינית, מלאה חשיבות עצמית מוצדקת ומופרכת במידות שוות. כי אין טעם לכתוב על "הגלולה" בלי להשתמש במונחים אפיים-מיתולוגיים, כאלה הראויים לאולימפוס בו ישב הפנתאון התל אביבי של אז. אז קדימה לעבודה.

וכיוון שפטור בלא כלום – אי אפשר, קבלו ערך ראשון לדוגמה (מיץ פטל של G7). בפוסט הבא.

6 תגובות ל“רעיונות ב(אימ)פוטנציה 3 – וויקישינקין”

  1. אתה יכול להתחיל בקלות כאן.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. קראתי וקראתי וניסיתי וניסיתי ואני עדיין לא יכול להתחבר לימי רוקסן ה"קסומים", מה שמעניין אותי הוא למה כי לכאורה אני בדיוק קהל היעד של הוויקי המוצע. אולי העובדות פשוט לא מסתדרות לי ואולי אני סתם טרחן.

    ראשית, רוקסן (או רו-קסן, מלעיל השמור למבקרי מוזיקה מהזן הזקוק נואשות למקלחת הגונה) היה מועדון מסריח, עם סאונד מחורבן, צפוף, ממש לא "זימתי" ובאופן כללי לא נעים.

    המוזיקה עצמה, לעומת זאת, הייתה כבר ממש מחורבנת. ההופעות התבססו בעיקר על דיסטורשן, צרחות חקייניות, חוכמולוגיה מילולית "אעלק תרבותית-דכאונית-שטותניקית-נוסטלגית" ויחסי ציבור של מקומונים. זקני צפת היו גרועים אז ונשארו גרועים גם אח"כ (למרות שמאור כהן נראה אחלה גבר), המכשפות היו מעניינות לרגע ומשעממות לשעה, יש הנשבעים שירמי קפלן עדיין מופיע ברוקסן ובלוגוס והעובדה שחבריה של נושאי המגבעת מסרבים לבצע את השירים של עצמם בערב נוסטלגיה לכבודם מדברת בעד עצמה. האיכותיים יותר שפקדו את הרוקסן (דוגמת ערן צור או קורין אלאל, דנה ברגר, קספר, או שב"ק ס') פרחו דווקא מחוץ לרוקסן. חמי רודנר התפתח דוקא כשהתשתרר מהרוקסן ואסף אמדורסקי, נו, הוא כנראה בסופו של דבר אניגמה.

    הסצינה החברתית, מה נאמר עליה. חמי רודנר ואיגי וקסמן כצ'ארלס ודיאנה??? דרושים גלונים של אקונומיקה לפני שבכלל אפשר יהיה להתייחס ברצינות להשוואה. איגי וקסמן היא יותר קורטני לאב מדיאנה אם סולחים לרגע על היעדרו המוחלט של כשרון או סקס אפיל. הגלולה הייתה מקום נורא. הייתי יושב שם מדי פעם (מה לעשות, העדריות חייבה) ומשתאה למול שרון קנטור הבוהה בירמי קפלן הבוהה במבקרת המוזיקה החדשה של העיר. שעות. בלי לשתות כי לא היה להם גרוש ובלי לדבר כי כמה אפשר לדבר על אותו דבר ערב ערב?

    בסופו של דבר זו הייתה שירת הברבור של האליטה האשכנזית של שנות ה60. בניה של אותה אליטה (בין עם פיזית או רעיונית) בנו סביב עצמם אשליה של יצירה אשר נופחה על ידי כתבי חצר שרצו אף הם להיות מקובלים (או סתם לזיין). בניגוד לשנות ה80 האקספרימנטליות והאותנטיות פה היה המון זיוף והתכנסות אל המוכר. העיסוק האובססיבי של המקומונים בסצינות השירותים של "מדבר" באו על חשבון תשומת לב למגמות מוזיקליות חשובות בהרבה של אותה תקופה – כניסתו של הראפ וההיפ הופ למיין סטרים וסצינת הרייבים ובכללה מוזיקה אלקרונית עשירה ומגוונת. דווקא היום, כשיש פריחה חסרת תקדים של מוסיקה עברית בשלה, מגוונת ועשירה (האלבום החדש של "העברית" למי שפספס, אגב, הוא חובה!) הגעגועים לרוקסן רק הולכים ונעלמים.

    ובכל זאת, אני מבין. הגעגועים הם לא לרוקסן אלא לעלומינו ולתמימות שאפפה אותן, ולכן אשמח להשתתף בפרוייקט אם כי אני חושב של"וויקיפינגווין" חשיבות גדולה בהרבה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. ערן: כן, זה היה המקום הראשון שחשבתי עליו, אבל משהו בתנאי השימוש שלהם קצת מלחיץ אותי. למשל ההצהרה שהם לא מגבים את האתרים שמנוהלים אצלם.
    ענר: חלקית, כבר עניתי לך במקום אחר, אבל כמובן שמדובר בעיקר בהתרפקות על עלומינו. השארתי לעצמי סולם בדמות ההצהרה שברור לי שיש משהו מופרך בחשיבות העצמית שתתלווה לפרויקט כזה, וכמובן שגם הפוסט הזה נכתב ספק ברצינות ספק בבדיחות. "זואי המיתולוגית" הרי לא באמת מעניינת אף אחד, ולא ממש עניינה גם אז, אבל אולי כדאי לתעד את הרגע שבו מישהו דמיין אותה ככן מעניינת. בכל מקרה, אם כל העניין יתחיל להתגלגל אפשר כמובן להרחיב אותו גם לשנות השמונים, שלא לדבר על תקופות מוקדמות יותר. אחת ההנאות הגדולות שלי בחודשים האחרונים היא עיון בספר הנלווה לתערוכת "בתי הקפה של תל אביב" מ'מוזיאון הארץ', שקו הסיום הכרונולוגי שלו הוא 1980, מאוד מרגש לגלות את התת-תרבויות שפרחו כאן כבר בשנות העשרים. אבל לך תמצא מישהו שיווקק על קפה שנסגר לפני מלחמת העולם השנייה.
    אה, כן, זקני צפת היו גדולים, מצטער.
    נער: סתם חיפשתי עוד פרמוטציה של ר' ע' ו-נ'.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מה בדיוק היה כל כך גדול בזקני צפת?

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אפשר להתחיל בפרויקט ההמשך: צ'יקיפדיה.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. […] לבסס כאן תרבות עירונית אמיתית, על כל צדדיה, לרבות מיתולוגיזציית אינסטנט מופרכת משהו של חיי לילה. שהשנים שחלפו הותירו רק מעטפת חלולה שזילות […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting