המסודרים האמיתיים

אחד הפוסטים הראשונים שנכתבו בבלוג הזה היה ביקורת על הפרק הראשון של מסודרים. כתבתי אז שאהבתי אותו, אבל היתה לי גם ביקורת על האופן הנלעג שבו הוצג הצד הטכנולוגי בסיפור ההצלחה של החבורה. אתמול, בפרק הפתיחה של העונה השנייה נדמה שהובהר סופית היחס המבטל של היוצרים לכל מה שאמור לעמוד בבסיס הסיפור שלהם (גם אם רק ברקע). רגע השפל, לטעמי לפחות, נרשם כשגיא (אסף הראל) דיבר על "אלוגריתמים", אבל בקלות אפשר להוסיף עליו את שעור התכנות שנראה והתנהל כמו שעור חברה בבית ספר יסודי (גם אם בעלילה נאמר לנו שהקורס כבר בשלב מתקדם מאוד), ואת העיסוק החובבני והחפפני ברעיון שעליו אמור להיות הסטארט-אפ הבא של החבורה להיות מושתת.

אבל אז הבנתי שאני מתרעם לריק. כי מסודרים היא בכלל לא סדרה על סטארט-אפ טכנולוגי.

הקביעה הזו, לכאורה לפחות, היא הרי טריוויאלית. כולם יודעים שהמכירה הנוצצת בפתיחת העונה הראשונה היתה רק וו לתלות עליו את הדינמיקה החברתית של ארבעה ארכיטיפים ישראליים מול ההתעשרות המהירה. אבל גם זה, במידה רבה, אינו הנושא האמיתי של מסודרים. מסודרים היא, נדמה לי, סדרה על עצמה, סדרה על טלוויזיה, על ערוץ 2 ועל קשת.

מסודרים (תמונת יחצנות, אסנת רום – קשת)

יצא לי בימי חיי, בשלבים שונים שלהם, לפגוש אנשים עם הצלחה כלכלית מרשימה, גם אם קשה לי לאמוד אותה בהשוואה לזו של הדמויות במסודרים. היו להם השגעונות שלהם, ראוותניים במידה כזו או אחרת, אבל שום דבר, מעולם, לא התקרב לרמת האבסורד שנשפכה עלינו מפרק הפתיחה של העונה השנייה אתמול.

קחו את הרגע שבו תומר לוי (אסי כהן) הזמין את אבי ביטר לשיר לו שירי דכאון בפרק הסיום של העונה הראשונה. יש כאן בדיחה מוצלחת במידה כזו או אחרת על המעמד הקאלטי של ביטר בקרב ישראלים צעירים. בסיטואציה הבדיונית של הסדרה ביטר מגיע בחשאי לבית פרטי ושם הוא יושב ושר את אותו שיר בלופ אינסופי. במציאות ביטר התייצב ליום צילומים ושיתף פעולה בשמחה עם בדיחה על חשבונו. בסיטואציה הבדיונית המניע של ביטר היה מן הסתם סכום כסף מרשים שהוצע לו. במציאות יש להניח שביטר קיבל סכום מרשים הרבה פחות, המניע האמיתי שלו היה הופעה בפריים טיים של ערוץ 2. והמניע של מולי שגב ואסף הראל לרגע הזה, מעבר לפאנץ' קומי מפוקפק, היה להראות לנו שהם יכולים. ממש כמו המניע העלילתי של תומר לוי.

מסצינת הזריקה של המכונית מצוק בפרק הראשון ועד לנחיתה של מסוק באמצע כיכר המדינה ולהשפלה הראוותנית של הדג נחש כאטרקציה המרכזית במסיבת יום ההולדת של אתמול בערב מסודרים זועקת לכל עבר בהתרברבות שחצנית את יכולתה של הטלוויזיה המסחרית לעשות ככל העולה על רוחה במציאות התרבותית שלנו.

על הרקע הזה מרתק במיוחד לבחון את הבחירה של אסף הראל, אחד משני היוצרים של הסדרה, ומי שאחראי מתוקף העובדה הזו לאותה יוהרה תרבותית, לגלם דווקא את דמותו של גיא, מי שמתעקש לשמור על צניעות ונמנע במופגן מהמניירות המוגזמות של תומר לוי ושל קשת.

היוהרה הזו היא שהובילה את מולי שגב להיות חתום גם על הרגע העצוב שבו ברי סחרוף מקבל אישור רשמי למעמדו בכך שהוא מניח לאנשי ארץ נהדרת לחולל שמות ב"כמה יוסי" לצידו.

[gv data="lfwQsGvZBNY"][/gv]

לכאורה דווקא יש משהו מנחם בקטע הזה, חזרה ברוכה לפרופורציות כשכוכבי ארץ נהדרת הופכים למעריצים בורקי עיניים מאושרים ומשתאים על הזכות שנפלה בחלקם להשתולל על הבמה לצד סחרוף. בפועל הקטע הזה הוא אישוש כואב למעמדו של הכוכב האמיתי והבלתי נראה, זה שיכול לעשות מה שבא לו בתרבות הישראלית, המסודר האמיתי – ערוץ 2.

11 תגובות ל“המסודרים האמיתיים”

  1. אהבתי מאוד.

    קראתי עכשיו את אותו פוסט מוקדם אליו קישרת, ותחת האנלוגיה שאתה מותח כאן מה שהפריע לך אז – שההצלחה מתוארת כמנותקת מהתוכן האמיתי (הקוד) של הסטרט-אפ – הופכת להיות ביקורת נוקבת על ערוץ 2. הערוץ שמצליח בזכות השיווק והעיצוב, ושהתוכן בו כבר לא משנה בכלל.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת שמרלינג:
  3. מאת לא מסודרת:

    אני לא מבינה בטכנולוגיה, אבל כן מבינה בכתות. הדרך שבה הוצגה הכת, ומבצע החילוץ של מאור כהן ממנה, היו פשוט לא קשורים לשום מציאות, בשום דרך. כשראיתי את זה חשבתי לעצמי שהתסריט הזה מחורר לגמרי. אבל אתה צודק, זה לא ליקוי תסריטי, זה יותר מכך. הסדרה הזו היא באמת לא על משהו, אלא על עצמה ועל יוצריה.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מאת עין צופיה:

    תשמע! סוף סוף מישהו כותב את מה שאני אומרת כל הזמן!
    הסדרה הזאת מגוחכת ונראה שכל מה שהם מנסים להראות זה באמת שהם מסוגלים לעשות הפקה ראוותנית!
    ולעניין אסף הראל – מיי גוד הוא שחקן כלכך גרוע. זה מביך לראות אות על המסך. מביך.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. יפה אמרת.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. אהבתי את הטקסט שלך,
    אבל אני, בניגוד אליך, רואה זאת כיתרון.
    מבחינתי הקטעים הראוונתיים הם נפלאים, הם גורמים לי להנות הרבה יותר, והייתי שמח אפילו שיהיו יותר מהם.

    אבל לקטע שכתבת על הטכנולוגיה ולקטע שכתבה "לא מסודרת" על ה"כת", אני מאוד מתחבר.

    אגב, לדעתי העניין שהם השיגו את האר-8 החלומית מחזק את הטענה שלך.
    אז אני לא אומר שהיא לא נכונה, אבל מבחינתי היא יתרון.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. סורי,
    לא התחברתי.

    לפני הכל אסייג ואמר שלא צפיתי בעונה החדשה עדיין.

    אבל, מן הסתם אם הסדדרה מדברת על שגעונות של אנשים עשירים מאוד "רק כי הם יכולים", אז היא צריכה להראות דברים כאלה. זה מוסיף לאמינות, והאמירה שהיא אומרת על הכח של ערוץ 2 לא כזאת גדולה. כאילו שהפקת "המרוץ למליון" עולה פחות מזריקת מכונית, או הנחתת מסוק. או כאילו שהם השיגו איזה סטארים אדירים ובלתי מושגים כמו אבי ביטר. מי ישמע! כי לפני ההופעה במסודרים היה לו המון מעמד וכבוד עצמי?

    הבחירה לקחת להקה אמיתית או את אבי ביטר לפרקים הרלבנטיים מוסיפה לאמינות של הסדרה, מאשר אם הם היו לוקחים שחקן סוג ג' לשחק אומן מונפץ או להקה שקרית. בוא תנתח לי את העובדה שבארצות הברית מלא אומנים הופיעו בתפקידי אורח בסימפסונס, וב"פאמילי גאי" ובסדרות אחרות. זה אומר שהסימפסונס שולטים בתרבות האמריקאית?

    בסופו של דבר מדובר בסימביוזה – אמנים מרוויחים חשיפה, והסדרה מרוויחה רייטינג ו"אמינות".

    אני לא רואה סיבה למה שערוץ מסחרי לא יארגן הופעת אורח של מישהו מפורסם באחת הסדרות (דבר מקובל מאד), או למה דווקא זה מדגיש את הכח של ערוץ 2 על התרבות הישראלית.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. מאת יונתן השני:

    הפוסט היה מעניין אבל אני לא מבין מה מפריע לך במה שהיה ב"ארץ נהדרת". מה זאת אומרת, לחולל שמות? נראה שכולם מאוד נהנו על הבמה, כולל ברי. מה גם שחלק ממשתתפי ארץ נהדרת הם אשכרה זמרים.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. מאת ספציפי:

    נראה שאין ברירה אחרת אלא לנתק את הקוד מהסדרה[1].
    ראשית, אם היה להם קוד שהיה יכול להמכר ב-217 מליון דולר, הם היו כותבים אותו ומוכרים אותו:
    לארי: שמע סרגיי, יש לי פה רעיון לדירוג אתרים לפי האתרים האחרים שמקשרים אליהם
    סרגיי: גדול, בוא נעשה סדרת טלוויזיה על חבר'ה שמוכרים את הרעיון ונהיים מליונרים

    שנית, קוד זה משעמם[2], אנשים זה מעניין. טלוויזיה זה על אנשים, לא?

    [1] ואני אומר את זה כמהנדס תוכנה בוגר טכניון, כן?
    [2] אלא אם אתה ממש אוהב את זה – ואז סביר להניח שתשיג את מנת הקוד היומית שלך ב-dzone במקום בפריים טיים בטלוויזיה

    [להגיב לתגובה זו]

  10. פוסט מצוין.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. מאת אחד לשעבר:

    מרשל מקלוהן כתב פעם: "המדיום הוא המסר".
    מדויק מאוד, במקרה הזה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting