להתראות בכלא*

* כן, אני יודע שסביר להניח שזה לא יעבור בסוף (בינתיים), אבל רבאק זה מתקרב.

20 תגובות ל“להתראות בכלא*”

  1. דוגרי דגל שחור.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. זמן הישועה

    [להגיב לתגובה זו]

  3. הזמן שנרים דגל שחור ונצא שוב למלחמת הקודש .

    [להגיב לתגובה זו]

  4. יש פה מלכוד. המטרה של כל הנוגעים בדבר, גם הח"כים הפאשיסטים וגם הח"כים הערבים, הוא לקבל קצת יחסי ציבור, שיראו שהם מייצגים את הציבור שלהם. לכן מן הראוי להתעלם מהקישקוש הזה. מצד שני, יכול להיות עוד שמרוב טימטום זה יעבור. יש כאן בעייה של פופוליזם: משתלם לח"כים להציע הצעות פופוליסטיות, ובסוף הן עלולות לעבור. להבנתי זה המצב שהודו נמצאת בו, והיא דמוקרטיה כושלת לחלוטין, במידה רבה בדיוק בגלל הפופוליזם הזה. מה עושים?

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אלעד-וו – להתעלם, להתעלם, כל הזמן מתעלמים. מתי כבר לא מתעלמים?!
    אני מודאגת.
    (וסליחה על הקדרות)

    [להגיב לתגובה זו]

  6. בהחלט – נהיה כאן מפחיד. מאוד. אם לא היית ערבי זה לא התחיל לפני האינתיפאדה השניה. אם לא היית אנרכיסט זה לא התחיל לפני 2004-5. אם לא היית מתנחל קיצוני זה לא התחיל לפני ההתנתקות, ואם לא היית "סתם" איש שמאל זה לא התחיל לפני מלחמת עזה. הקונצנזוס הישראלי נעמד על הרגליים ותוקף בחמת זעם את מי שלא מוצא חן בעיניו.

    הנה מה שיקרה (הימור בלתי מלומד, נא לא לזכור לי את ההימור הזה במקרה שהוא כושל):
    שלב 1 – הקואליציה מעמידה את הצעת החוק להצבעה ותומכת בה. חברי הכנסת של העבודה (זו שהצביעה בעד פסילת בל"ד) תומכים למחצה.
    שלב 2 – שלל עתירות מוגשות לבג"צ כדי שיפסול את החוק.
    שלב 3 – לאחר דיונים ארוכים בג"ץ מחליט לפסול את החוק.
    שלב 4 – המתקפה על בג"ץ עולה שלב והאמינות שלו בעיני הציבור יורדת עוד שלב, בוודאי בתמיכת שר המשפטים החדש.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. סליחה – הכוונה היתה כמובן "ואם היית "סתם" איש שמאל זה התחיל רק במלחמת עזה". כל השלילות הכפולות האלה עשו לי כאב ראש.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. נניח שהיתה קמה מדינה פלסטינית ועשרות אלפי מתנחלים היו מקבלים אזרחות פלסטינית (נניח) ומצליחים להשאר לחיות שם כיהודים פלסטינים. שוב, נניח. איך אתה חושב היו מתייחס השלטון הפלסטיני למצב בו אותם מתנחלים היו מתייחסים ליום העצמאוןת הפלסטיני ומפגינים בו כיום אבל?

    [להגיב לתגובה זו]

  9. muyaman: אכן.
    plony: אני חייב להביע צער על העובדה שבשתי התגובות שלך כאן מנעת מהציבור את סגנונך הייחודי על שגיאות הכתיב והרווחים התמוהים, יחד עם זאת אין ספק שרוח הדברים מצליחה לעבור גם כאן.
    אלעד: באיחור אני רואה שקישרתי לאייטם התגובות ולא לאייטם המקורי, אז רק כדי להדגיש, כבר לא מדובר בכמה ח"כים פאשיסטים אלא בועדת השרים לענייני חקיקה. להתעלם זו כבר לא אופציה.
    אדר: קדרות היא אנדרסטייטמנט היום.
    יובל: אתה כבר השני שחוזה בתגובה לפוסט הזה (האחר עשה את זה דרך הפריטים המשותפים) שהחוק הזה יגיע הרבה יותר רחוק ממה שאני מאמין, ואני ממש מודאג.
    חן: גם לו הייתה קיימת כבר מדינה פלסטינאית שהיתה נוהגת כך הייתי מתקשה למצוא בכך צידוק לצעד כזה, ודאי שאי אפשר להיאחז בספקולציה עתידנית שכזו כדי להצדיק למפרע אקט פאשיסטי.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. ועוד ברכת בוקר טוב מליברמן – http://news.walla.co.il/?w=/1/1491247

    נראה שהיום שבו אני אצטרך לעמוד מאחורי הבאנר אצלי הולך ומתקרב…

    [להגיב לתגובה זו]

  11. זוהי שקיעתה של הזריחה…

    (תודה לשחר).
    עוד ועוד הצעות חוק הזויות ומפחידות. אני מקווה שנדע לברוח מכאן לפני שיהיה מאוחר מדי.
    ___________________
    בעניין אחר, רשת AM:PM מנצלת את עובד….

  12. תרשו לי להביע אופטימיות. החוק הזה כמו גם חוק הנאמנות הם הפירפורים האחרונים לפני ההתקפלות לאמריקאים. אחר כך יוכלו לומר – "ניסינו אבל החזיקו אותנו (על הכיסא)".

    [להגיב לתגובה זו]

  13. אורן, לפרפורים האלה יש גם תוצאות לוואי. הרעיונות שהם מבטאים לא מתים עם הכניעה ללחץ האמריקאי; הדימוי של בג"צ כמחסום בפני רצון העם לא יתפוגג עם הצעת החוק. ליברמן אולי יאבד מכוחו בעקבות זה שיגלו שהוא לא מצליח לבצע את מה שהבטיח (או אולי זה יתורגם לכך שפעם הבאה צריך לתת לו יותר כוח?) אבל בכל מקרה יקום מישהו אחר לנסות לממש את אותו אידיאל. כל הסיפור מקבל לגיטימציה גם אם הוא לא יבוצע מחר.

    [להגיב לתגובה זו]

  14. מויה – אני לא רואה פסול מהותי ברעיונות של אנשים ובהתקוממות שלהם נגד הפגנות הנכבה. גם אני חושב שנרטיב הנכבה הוא והעמדתו מול יום העצמאות או מול השואה הוא בכייני וחצוף (כלומר ברור לי שאינדיבידואלים איבדו את בתיהם וחייהם וברור שמשפחות חוו אסון, אבל ה"נכבה" הרי לא מדברת על הפרטים אלא היא כלי פוליטי פלסטיני). עם זאת, ברור לי מי הכריז מלחמה על מי (ובאיזה רגע) ומי טען שתוך זמן קצר יושלכו כל היהודים לים. סליחה ששרדתי.

    לעומת זה, אני כן רואה בעייתיות בעיגון חוקתי של איסור (או חובה) לחשוב בצורה מסויימת ולכן אני רואה את פירפורי האלו כמשהו אופטימי – רעש ותו לא.

    [להגיב לתגובה זו]

  15. בלי להצדיק, חלילה, את שימור הקרבנוּת והמיתוס של הנכבה על חשבון פליטים שיכולים היו להשיג משו קצת יותר דומה לחיים נורמליים, הנכבה היא כלי פוליטי פלסטיני בדיוק כמו שיום הזיכרון/עצמאות/שואה הוא כלי פוליטי ישראלי. שלטון מנסה לבנות לאום בעל אופי מסוים, הוא מספר את הסיפורים שכדאי לו לספר ומעודד את התגובות הרגשיות שהוא חושב שרצויות.
    להתייחס לנרטיב אחד כציניות פוליטית ולאחר כהיסטוריה עגומה ורצינית שכל מה שמאתגר אותה הוא "בכייני וחצוף" זו פרשנות קצת תמימה של מה שקורה – שימור הנרטיב היהודי בארץ ישראל כתיאור המותר היחיד. לא רק הנכון – המותר.

    [להגיב לתגובה זו]

  16. אורן – אני לא בטוח עם מה בדיוק אתה מתווכח. הרעיון המסוכן שמקבל כאן תאוצה הוא שאפשר וצריך להגביל את חופש הביטוי בפרט וזכויות האזרח בכלל של אזרחים; בשלב הראשון ערבים, מייד אח"כ שמאלנים ומשם כבר נראה. אתה רואה את זה בהתבטאות של גלעד ארדן לגבי ההפגנות נגד המבצע בעזה ("מי שמפגין כאן לא צריך להיות אזרח מדינת ישראל"), בפסילת שתיים מתוך שלוש המפלגות הערביות לפני הבחירות (שנמנעה ע"י בג"צ, מה שגרר כצפוי את הקריאות נגדו כמגן על אויבים כנגד רצון העם), בסיסמא "בלי נאמנות אין אזרחות", ועכשיו בנסיונות לממש אותה. אתה חושב שכשזה לא יצליח בגלל האמריקאים או בג"צ, הנסיונות האלה יפסיקו או יחלשו?

    זאת גם הסיבה שאני לא מסכים עם אלעד כאן למעלה – יש דברים שלא ראויים להתייחסות, אבל יש דברים (בוודאי החל מגודל מסויים) שאסור לשתוק לעומתם.

    [להגיב לתגובה זו]

  17. לילית –
    זה בדיוק העניין. הנכבה מקרבנת ומרחיקה אפשרות של נורמליות בעוד יום העצמאות מאפשר נורמליות (תוך כדי הנכחה שלנו כאן). אני לא רוצה להתייחס ליום השואה כי גם אם נעשה בזה שימוש פוליטי לקירבון – האירוע המכונן היה בסקאלה כל כך שונה מאשר הנכבה כך שהשימוש הפוליטי מתמזער ביחס למציאות. בנכבה המצב הפוך.

    מויה – זכותי לא לאהוב בלונדיניות וזכותי גם לומר את זה בקול. לא זכותי לחוקק נגדם חוקים. פשוט מאוד. השיח הדמוקרטי יכול להכיל דעות קיצוניות והוא אמור לבלום את החקיקה על פיהן (כן, תמים משהו, אני יודע).

    [להגיב לתגובה זו]

  18. אורן, בפעם השניה אני תוהה מה במה שאמרתי גורם לך לחשוב שאנחנו חולקים בעניין הזה?

    [להגיב לתגובה זו]

  19. אורן: אם אנחנו מסכימים שהחוק הזה לא לגיטימי, ולא משנה מה דעתנו על הנכבה – אז אפשר להתקדם ולשאול מה באמת דעתנו על הנכבה.

    אתה משתמש באנלוגיות ההיסטוריות הלא נכונות. השאלה שראויה להישאל היא – אם אכן פליטים שהוגלו ולא חזרו לבתיהם אמורים להשתקם בארצותיהם החדשות תוך שניים-שלושה דורות, איזו זכות היסטורית יש לנו על הארץ הזו, 2,000 שנה לאחר מרד בר כוכבא? איך אפשר להטיל דופי בפליט הפלסטיני שמסתובב עם המפתח של סבא שלו, כשאתה (כעם) אומר 'לשנה הבאה בירושלים' אחרי 80 דורות?
    לשיטתך, כדי לאפשר נורמליות היהודים היו צריכים להיטמע בארצות גלותם תוך דור או שניים, ולא להמשיך להתבכיין שלקחו להם את הארץ כל כך הרבה שנים.

    ועוד הערת אגב – אני תמיד מצאתי מידה לא מבוטלת של חוצפה בטענה כלפי מי שלא שיקם את הפליטים הפלסטינים, כשהיא באה מצד מי שמנע בכוח את חזרתם של אזרחים לבתיהם, מהם נעקרו* בעת המלחמה, בניגוד בולט לחוק הבינ"ל.

    *ואני בכוונה משתמש פה במילה הנייטרלית 'נעקרו'. מבחינת החוק הבינ"ל, זה לא משנה אם הם ברחו מרצונם עקב אימת המלחמה או גורשו – אזרחים אמורים להיות רשאים לחזור לבתיהם בתום הקרבות.

    [להגיב לתגובה זו]

  20. דרומי –
    אני לא משוכנע שאפשר לעשות אנלוגיה בין הפליטים שגורשו/עזבו אחרי שמדינות ערב הכריזו מלחמה לבין יהודים שהוגלו והתפללו לשנה הבאה בירושלים אבל לא ממש טבחו את הקוזקים וגם לא טבחו את השכנים בחברון.
    בכל אופן, אני עוד צריך לחשוב על זה. זה דורש קצת יותר משליפת מקלדת באמצע יום עבודה.
    *ולגבי הנייטרליות של ה'נעקרו' – חלקם אכן דורש וחלקם ברח מאימת המלחמה וחלקם פשוט פינה את הדרך לצבאות ערב בשביל לא להפריע להם בעבודה. איך הם מתפלגים? תלוי איזה היסטוריון אתה שואל.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting