פוסט אורח: מסר מהרעים

חדי העין שביניכם אולי הבחינו בתגובה של גבעון שניר לפוסט "דברים מופרכים שלמדתי מוולפרם אלפא"

מישו שלח לי לינק לכל הדיון הזה (עלי) אני מגיב פה כי לא יודע איך ליצור קשר אחרת. אני מואשם בכל מיני דבים שזה מעניין ביותר.
אם מעוניין לשמוע את דעתי……..

לקח לי כמה שניות להיזכר במה מדובר. גבעון שניר עמד במרכז פוסט אורח שתרם מרמיט לפרויקט מהרעים (הפוסט פורסם מוקדם יותר אצל מרמיט ומאז פורסם גם פוסט נוסף של מרמיט שאפשר לראות בו הכאה חלקית על חטאי הניסוח של הפוסט המקורי). כתבתי לגבעון שניר ואמרתי לו שאשמח לשמוע את דעתו.

אני מביא כאן את תגובתו של שניר, שנשלחה אל מרמיט, כלשונה (את התשובה שלי אשמור לתגובות):

אני רוצה להתחיל מהכותרת "הרעים" – אני חושב שכאשר עוסקים בבידור\אומנות\טלויזיה – תרבות: העיסוק של הגדרות טוב ורע לאורך ההיסטוריה נעשתה על ידי מיני מוסדות חשוכים החל מן המונרכיות דרך הכנסייה ועד למשטרים טוטאליטארים שכולם עסקו בלהגדיר מה טוב ומה רע, ככה שאני ממליץ למי שבא לשפוט תרבות במונחים של מה טוב ומה רע שיחשוב היטב למה הוא מטיף. אני מקפיד תמיד לדבר על מה אני אוהב או לא אוהב.

יתרה מזאת – בימינו כשכל אזרח נהנה משפע של ערוצי טלויזיה  vod אינטרנט וכו' יכול הצופה לבחור מה הוא רוצה לראות. אף אחד לא חייב לראות את מפרץ האהבה או האח הגדול.

ולסיכום התפקיד החינוכי של הטלויזיה – כאב לשתי בנות , מעולם לא בניתי על הטלויזיה שתחנך את בנותיי, אני לא חושב שהטלויזיה יכולה להיות שכזו (כולל הטלויזיה החינוכית) המדיום הטלויזיוני בנוי של שטחיות ורגעי שיא דרמטים או רגשיים כל כמה דקות וכל זאת כדי לענות על הגדרתו של מארשל מקלוהן (המדיום הוא המסר) "טלויזיה היא מכשיר שנועד למכור צופים למפרסמים" 

הסוגייה היא מורכבת ומעניינת והייתי יכול להכתוב על הרבה אבל אני חייב להכנס לפגישה על פרוייקט הטראש-ריאלטי החדש שאני מפתח.

4 תגובות ל“פוסט אורח: מסר מהרעים”

  1. אומר רק שהויכוח שלך עם גבעון הוא דיון חשוב שלא מתנהל מספיק וגם לא נחקר בכלים כמותיים (מחקרי תקשורת-פסיכולוגיה חברתית). האם תוכניות הבידור בערוץ 2 (כולל הריאליטי), או נגיד חשיפה יומיומית לידיעות או מעריב, משנות את הערכים שלנו באופן מהותי לכיוון מסוים? האם החשיפה אליהן משפיעה על הרגלי הניתוח הקוגניטיביים ועל התגובות הריגשיות שלנו?

    הניחוש שלי הוא שיש השפעה מהותית למדי, אבל אני יודע בוודאות שאין מחקר מדעי בנושא.
    .

    יש לי חברים שחולקים איתי את האידיאולוגיה השמאלנית שלי (כלכלית ומדינית) שמאמינים שאין השפעה של ממש מכיוון אמצעי התקשורת על היכולות והעמדות של ההמון. לפי הטענה הזו, ההמון היה קפיטליסט, לאומן, פשטני ובעל יכולות אנליטיוּת נמוכות גם לפני הטלוויזיה, והטלוויזיה היא לא גורם מאיץ.
    מקסימום, אומרים חבריי, התקשורת היתה יכולה להיות גורם מעכב (=משפר), אבל בחרה לא לעשות את זה כי העורכים החשובים הם חסרי מוסר (לפי הגדרתו השמאלנית). וזה לא שהעורכים הם האשמים. המערכת הקפיטליסטית יצרה מצב שבו רק עורכים חסרי מוסר שמאלני יכולים לעמוד בראש אמצעי תקשורת המוניים.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. תגיד, אתה רציני? הנושא הזה 'לא נחקר מספיק בכלים כמותיים'?
    אתה יודע כמה מחקרים יש שבודקים השפעה של תקשורת המונים על ערכים?

    [להגיב לתגובה זו]

  3. "העיסוק של הגדרות טוב ורע לאורך ההיסטוריה נעשתה על ידי מיני מוסדות חשוכים החל מן המונרכיות דרך הכנסייה ועד למשטרים טוטאליטארים שכולם עסקו בלהגדיר מה טוב ומה רע"

    זוהי דמגוגיה גסה, שמשליכה משמיטה להר סיני. באותו האופן בדיוק, אפשר לטעון גם שכל הדיקטטורים מאז ומעולם הלכו לשירותים, ולכן מי שהולך לשירותים משול להיטלר ומוסוליני. הרי כל אדם וכל ארגון מאז ומעולם עסוקים בהגדרת "טוב" ו"רע". "המונרכיות דרך הכנסייה ועד למשטרים טוטאליטארים" לא אשמות בעצם קיומן של הגדרות אלו, אלא בהשלטתן באלימות רבה. קצת קשה לי להשוות את בעל הבלוג למשטרים חשוכים, מאחר והוא (עדיין) לא איים לשרוף אף אחד באשמת כפירה.

    לענייננו: לא רק שהגדרת "טוב" ורע" היא לא עניין פסול, היא חובה של כל פרט מוסרי. הדבר נכון לענייני תרבות ותקשורת כמעט כמו שהוא נכון לענייני פוליטיקה ומדיניות.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. התגובה של גבעון שניר כוללת בגדול שלושה חלקים: (1) זה רע לשפוט מה טוב ומה רע; (2) לבני אדם יש בחירה חופשית, והם לא חייבים לעשות דברים שפוגעים בהם (כמו טלויזיית ריאליטי, אבל גם כמו אוכל מהיר, עישון וכו'); (3) וכהרחבה של (2), לבני אדם יש גם בחירה איך לחנך את הילדים שלהם וכו'.

    רציתי רק לציין, שקו המחשבה הזה בעצם לא שם שום גבול על מה שאפשר להציג בטלויזיה או למכור לאנשים: גם סרט סנאף למשל הוא לגיטימי תחת התגובה הנ"ל. לכן, ניתן לשאול את מר שניר האם הוא חושב שיש בכ"ז איזשהו גבול למה שאפשר להראות בטלויזיה, או למכור לאנשים.

    חוץ מזה, כל שלוש הטענות הנ"ל הן כ"כ מגוחכות, וקל כ"כ לסתור אותן, שבאמת אין טעם להרחיב לדעתי.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting