מחשבות פזורות על חוק גודווין

כצפוי, אין כמו פוסט על משחק תמים כמו זוג או פרט כדי לטעת באדם הרהורים אודות חוק גודווין.

תזכורת

ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר שואפת* לאחת.

(ויקיפדיה)

הוריאציה המקומית

התגובה העשירית לפוסט הזוג או פרט המדובר (של מהגג) נפתחה במשפט

הבעיה אתכם, החילונים, היא שאתם לא מכירים את המקורות שלנו ומאמינים לזרים.

וכך שקעתי מייד בהרהורים על גודווין, על החוק שלו ועל הוריאציה הישראלית הברורה.

גודווין לפי מאיר אריאל

מכאן היתה קצרה הדרך לציוץ בטוויטר של חוק גודווין-אריאל

בסוף כל משפט שאתם כותבים ברשת מסתבר גרמני עם צלב-קרס

אפילו אם זה מתחיל בערוץ רכילות באייטם על מלאני פרס.

לטעון את המובן מאליו?

אבל כיוון שענייני הזוג או פרט הובילו אותי למצב-רוח מתמטי כלשהו עלה בדעתי פתאום שחוק גודווין, המבטא לכאורה איזו אמת עמוקה על תרבות הדיון של הרשת הוא אולי לא יותר מניסוח בומבסטי של טענה טריוויאלית.

הנה לכם טענה שהיא מובנת מאליה: בכל דיון שנערך ברשת קיימת הסתברות כלשהי שההודעה הבאה שתיכתב תכלול הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר. יתר על כן, ההסתברות הזו יכולה אמנם להיות קטנה מאוד, אבל יש לה חסם תחתון כלשהו.

אף אחד לא יערער, אני משער, על נכונות הטענה. אבל הטענה הזו גוררת באופן מיידי את חוק גודווין (לפחות כפי שהבנתי אותו עד היום). למעשה, כפי שהתחוור לי בפינג-פונג ציוצים עם @yuvalel אפשר להסתפק בטענות חלשות בהרבה שעדיין תגרורנה את קיומו של חוק גודווין.

ואולי לא

אלא שאז חשבתי שוב על הניסוח המקורי של חוק גודווין ותהיתי אם ייתכן שגודווין התכוון לכך שככל שהדיון מתארך כך ההסתברות שהתגובה הבאה בדיון תכלול הקבלה לנאצים או להיטלר שואפת לאחת. בניגוד לאופן שבו הבנתי את החוק קודם (ככל שהדיון מתארך הסתברות שאיפשהו לאורכו מופיעה הקבלה כזו היא ששואפת לאחת) זו דווקא טענה חזקה מאוד אודות תרבות הדיון והטבע האנושי.

אפילוג

בינתיים התפתח הדיון סביב זוג או פרט לשאלות אסטרטגיה והגרלה אקראית של שליפת האצבעות מול שחקן שאמור להיות אמן זוג או פרט. מודי ואנוכי דנו באפשרות להשתמש בספרות של מספר לא רציונלי כלשהו כתחליף להגרלה אמיתית. נדב (דרומי) הרגיש שאנחנו נסחפים מעט (לא יכול להיות, נסחפים לשטויות בעניין רציני כל כך?!), מה שגרם לי לענות לו

אל תהיה נאיבי. הרי ידוע שהמודיעין הבריטי השתמש במומחי זוג או פרט כדי לפצח את האניגמה במלחמת העולם השנייה.

ורק רגע אחר כך לשים לב שבכך קיימתי מצוות גודווין גם בדיון ההוא.

* בויקיפדיה העברית היה כתוב "מתקרבת לאחת" בעת שהעתקתי משם את ההגדרה, אבל החלפתי את "מתקרבת" ב"שואפת" כאן (ואני שוקל לעשות זאת גם בויקיפדיה) כיוון שבניסוח הקיים (מתקרבת) מדובר בטענה שהיא כמעט חסרת משמעות.

14 תגובות ל“מחשבות פזורות על חוק גודווין”

  1. אמממ, הפרשנות השנייה שלך לגודווין נראית לי היחידה האפשרית, בהינתן מה שמוגדר בויקיפדיה כ'שכלול של החוק' ('בכל פעם שהקבלה כזו מתרחשת, הדיון מסתיים, וכל מי שמזכיר את הנאצים מפסיד אוטומטית בדיון שהתרחש').

    [להגיב לתגובה זו]

  2. (וראה גם את מה שנטען שהוא המקור של החוק: 'ניתן לדעת שדיון יוזנט נעשה מיושן כאשר אחד המשתתפים גורר פנימה את היטלר והנאצים')

    [להגיב לתגובה זו]

  3. דרומי: ראשית, אני לא מקבל את השכלול המדובר, ואני משער שגם אתה לא.
    שנית, אני לא לחלוטין מקבל את המהלך הלוגי שלך מהשכלול או המקור אל הפרשנות של החוק.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מאת יובל (אחר):

    אני מנחש שבמשמעות החזקה שלו החוק הזה פשוט לא נכון. מכיוון שיש כיום ברשת מס' עצום של דיונים, אפשר לעשות מחקר סטטיסטי ולבדוק האם החוק מתקיים. בכל דיון יש למצוא את ההודעה המוקדמת ביותר שהזכירה את היטלר ו/או הנאצים, ולבדוק מהי ההתפלגות של אורכי הדיונים.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. יובל (כאן אתה לא אחר): מוזר, אבל לפחות לפי מה שחיפוש שטחי ב-Google Scholar מראה, נדמה שאף אחד לא טרח לעשות בחינה אמפירית-סטטיסטית של החוק.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. כמו שאני רואה את זה חוק גודווין לא בא להצביע על תופעה (או לנסח איזושהי אמת סטטיסטית או אחרת) אלא בא להיות סוג של אקטיביזם אינטרנטי. כמה שנדבר יותר על החוק ונגנה את אלו שגורמים לו להיות נכון – כך נהפוך אותו לפחות נכון ואת כולנו לנשכרים. וכמובן שהשכלול הוא לב האקטיביזם הנ"ל ולכן, לשיטתי, חייב להיות חלק אינטגרלי מהחוק.

    מכאן שאם סטטיסטית ה"נכונות" שלו בירידה – סימן שמשהו מצליח. ולהיפך.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. לעזאזל עם הכינויים הללו. נדבק לי מהבלוג של דורפן.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. יש לי רעיון למסורת חדשה. במקום המנהג הנלוז של "ראשון שולט!!!!1" (שנדמה לי שקצת פס מהעולם), אפשר להגיב ראשון "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" וכך לגדוע את שרשור התגובות לפני שהתחיל ולאשש מחדש ובאופן חזק את חוק גודווין.


    טייק 2 – חוק גודווין ההפוך: ככל שדיון על נאציזם מתארך ההסתברות שמישהו יזכיר את גודווין שואפת לאחת.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. אני דווקא בעד ההכללה, כמו בעד כל חוק שיגרום ל"סופיות הדיון".
    אחד מחוקי השחמט היותר נשכחים אומר שאם תוך 50 מסעים לא הוכה אף כלי ולא התקדם חייל המשחק מוכרז כתיקו, אולי נציע שאם תוך 50 פוסטים לא הושמעה אף טענה חדשה (צריך למצוא הגדרה יותר פורמלית ל"חדשה", או להביא שופטים) הפוסט נסגר לתגובות.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. נדמה לי שאפשר לקיים ואריציות שונות של החוק. למשל, ככל שהדיון מתקדם הסיכוי שמישהו יטיח טענת אד הומינם שואפת לאחד.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. המשפט הכללי של הטוקטבקים (על שם מהגג-חסון)
    יהי X כשל כלשהו בטיעון, ככל שהדיון יתקדם הסבירות שייכתב טיעון הלוקה בX שואף ל1.

    מקרה פרטי:
    תהי X הטענה שהכותב הקודם מתייחסת לנאציזם באופן פסול עפ"י חוק גולדויין, ויהי Y דיון, ככל שY יתארך, הסבירות שהטענה X שואפת ל1.

    מסקנה: מתמטיקה לא תוביל אותך רחוק בפרסום תגובות

    [להגיב לתגובה זו]

  12. 1. מה זה בכלל "הפסיד בויכוח"? הרי אין שופט שקובע מי הפסיד ומי ניצח, וכל אחד יכול להחליט אם הוא מקבל את ה'שכלול', או חושב שאין קשר הכרחי בין הזכרת היטלר להפסד בויכוח.
    2. כנ"ל לגבי "כשל כלשהו בטיעון". יש הגדרות מקובלות לכשלים בטיעונים, אבל לא כל אחד חייב לקבל אותם, ועובדה היא שיש על זה ויכוחים.

    [להגיב לתגובה זו]

  13. מודי: ניצחת.

    [להגיב לתגובה זו]

  14. הנאצים והיטלר השתמשו במתמטיקה. מתמטיקה זה רע.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting