משק כשכוש זנבו של פרפר בטטואין

הפוסט הזה, או בעצם חלק משמעותי ממנו, אמור היה להיכתב לפני שנתיים וחצי. האופן שבו הוא התגלגל לכתיבה ופרסום דווקא היום נראה כאילו נועד לתת לו משנה תוקף. וכך זה קרה.

כרמל ויסמן פרסמה את מה שהוא ככל הנראה הטקסט המדוייק ביותר על הדינמיקה הכאוטית, הפסיכוטית, של הערבוביה השוקקת שהיא תוכן גולשים, על היכולת של פוסט ארוך, מוקפד ומבריק לשקוע בלי להשאיר חותם, ועל היכולת של איזה טוויט אקראי שכולו הלצה תפלה עם בסיס רעוע להפוך למם טוויטר סוער שיזכה לעשרות שחזורים ווריאציות. אהבתי את הפוסט של כרמל, למרות מגבלותיו (פירוט למטה) אבל הותרתי אותו ללא תגובה.

אלא שאז התיישבתי לכתוב את החלק השני של "יש לך את זה", יצא לי לחשוב על האן סולו, והפוסט הנוכחי קם לתחייה.

(פרפר ארוך זנב)

גם אני זנב מכשכש

פעם כשהבלוג הזה היה צעיר בהרבה היו לו, מטבע הדברים, פחות קוראים, ופוסטים שהייתי גאה בהם מאוד יכלו לעבור בלי תגובה, בלי הפניה משמה! שעוד היה פעיל, תזמון לא מוצלח של הפרסום ואף אחד כמעט לא היה נכנס אליהם. אלה היו ימים קשים, במיוחד כשבאו אחרי פוסט אחד או שניים שדווקא כן הצליחו לעורר עניין. ימים של תהייה אם יש טעם לכל הכתיבה הקדחתנית הזו.

ממש אז פרסם גיאחה בעונג שבת שהוא מתכונן לחלק כרטיסים חינם לכנס עולמות.

אז איך מקבלים כרטיסים בחינם?
משאירים תגובה (אל תשכחו לרשום בשדה המתאים את כתובת המייל שלכם כדי שנוכל לחזור אליכם במקרה וזכיתם)! ספרו לנו בתגובות מי היא הדמות האהובה עליכם (או הסקסית ביותר) בעולמות המד"ב והפנטזיה (זה יכול לכלול ספרים, סרטים, קומיקס, סדרות ומשחקים). יש לי 20 כרטיסים לחלק לכם! ככל שתנמקו בצורה יותר מעניינת או מקורית, יגדלו סיכוייכם לזכות – התגובה החביבה עליי תזכה את בעליה בעשרה כרטיסים, שיכניסו אותו לעשרה אירועים לבחירתו, או חמישה אם תביאו חבר/ה, או שלושה אירועים ושליש אם תבואו בשלישייה! חמש תגובות נוספות, שייבחרו באקראי, יזכו את כותביהם בכרטיס זוגי לאירוע לפי בחירתם.
תודה למארגני הכנס, ולשיר!

(ההדגשות של גיאחה, הצביעה באדום שלי)

בניגוד למקרים אחרים של חלוקת מתנות בעונג, הפעם היתה סיבה מוצדקת לנסות ולייצר תשובה מבריקה ומקורית, אז נברתי בזכרוני, מנסה למצוא משהו שיפיל את גיאחה, ופתאום הבנתי עד כמה אני הופך לקלישאת חובב מד"ב אובססיבי, אז ניסחתי תגובה ששיחקה בדיוק על זה

במהדורה הראשונה של חוברת 17 של ה-sandman יש דמות שמופיעה לחמישה איורים בלבד, ושנגנזה מאוחר יותר בשל בעיות עם זכויות יוצרים. הדמות, שנשארת מחוסרת שם, היא של דרקון סגול שגורש מעולם הבית שלו אחרי שהתברר שבמקום אש הוא פולט מגרונו זרם של סיגליות ריחניות. בצר לו התגלגל הדרקון בין עולמות שונים עד שמצא את עצמו כמוכר בספריית וידאו וחנות קומיקס בלונדון. כשהעורב של מורפאוס עובר בחנות מתפתחת שיחה בין השניים ובסיומה מכריז הדרקון שאין דמות מוצלחת יותר מהאן סולו.
אז זהו, רציתי להגיד שאני מסכים איתו, זאת אומרת, האן סולו, אלא מה.

לא זכיתי בכרטיסים, לא נורא, סביר להניח שלא הייתי מנצל יותר מאחד או שניים מהם. אבל חמישה ימים מאוחר יותר זכיתי במשהו אחר שנחת בתיבת הג'ימייל שלי

ראיתי את התגובה שלך בעונג שבת ברשומה של הכרטיסים לכנס עולמות (הדרקון הסגול והאן סולו)
רק רציתי לומר שמשום מה, התגובה הטיפה טיפשית הזו ממש הצחיקה אותי וגרמה לי להרגיש טוב כמה שעות.

זה היה מוזר, להיתקל באדישות של דעת הקהל לנוכח סדרת פוסטים שגם בבחינה מאוחרת נראים לי ראויים בהחלט, להתאכזב, ואז לגלות שדווקא תגובה אחת מתוך עשרות בתחתית פוסט בבלוג אחר מצליחה לעשות את הדרך הזו אל מישהו זר, לגרום לו להרגיש טוב כמה שעות. אבל זו בדיוק דינמיקת הזנב המכשכש שויסמן כותבת עליה, וזו, לטוב ולרע, גדולתו של הרגע הזה שבו אנחנו חיים. 

למטה, פירוט

אז למה כרמל ויסמן טועה בכל זאת? כי ויסמן מנסה להציב את הזנב המכשכש כניגוד לזנב הארוך של כריס אנדרסון ולדינמיקה הישנה של התקשורת החד-כיוונית

האם התוכן ברשת מתחקה אחר מודל תקשורת ההמונים או דווקא תופעת "הזנב הארוך"? אני אומרת לא זה ולא זה, וגם זה וגם זה. הרשת מצויה בתנועה וכך תוכן שיצרת בהקשר אחד נצרך לעיתים בהקשר אחר, מה שרצית כל כך להפיץ לעיתים נבלע, בעוד שפליטה רגעית מתקבעת ומתגלגלת ונצרכת לפתע על ידי ההמון. קבלו את תיאוריית הזנב המכשכש, כל הזכויות שמורות.

וכאן, חייבים לומר, ויסמן נופלת, בדיוק באותו מקום שבו נפל אנדרסון עצמו כבר בפתיחה של המאמר המקורי אודות הזנב הארוך. כי הסיפור הזה, שלעתים הוא טרגדיה ולעתים הוא סיפורה של הצלחה מפתיעה, אין לו (כמעט) קשר לדינמיקה של תרבות הרשת. מאז ומעולם היו דברי ימי התרבות האנושית רצופים במקרים כאלה. משפטים קליטים מתוך יצירות פילוסופיות חשובות הוצאו מהקשרם והפכו לכתובות גרפיטי ולבסיס לאינסוף שנינויות רדודות, יצירה ארכי-שמרנית כמו "שר הטבעות" הפכה ללהיט עולמי דווקא בידיהם של מורדי שנות הששים, שירים נשכחים הפכו פתאום ללהיט אחרי שיבוץ מתחכם בהפוך על הפוך כפסקול פרסומת לג'ינס. כל אלה הרבה לפני שמישהו ידע לדבר על תוכן גולשים. וכן, מנגד, יצירות מופת רבות מספור נשרפו בספריה של אלכסנדריה ולעולם לא נדע שנכתבו בכלל.

אבל הזנב, כל זנב, ארוך, קצר או מכשכש, הוא יצור סטטיסטי. אין לו עניין באנקדוטות הרבות שמרכיבות אותו, לפחות לא בכל אחת מהן בנפרד, רק באופן המורכב שבו הן משתלבות זו בזו כדי ליצור תמונה שיכולה להיות צפויה ומשעממת גם כשהיא מורכבת מסיפורים אישיים מרתקים של הצלחה מסחררת ועלייה מאשפתות ובטרגדיות איומות של יצירות מופת שלא זכו לכבוד הראוי להן.

אנחנו אוהבים בדיוק את האנקדוטות האלה, גם כי קל יותר לדבר עליהן וגם כי הן נוגעות למהות האנושית שלנו הרבה יותר מניתוח סטטיסטי קר של הנתונים. אז אנדרסון פותח את הדיון בזנב הארוך בסיפור של ספר שהפך להיט עשור אחרי שיצא, וגורם לדור שלם של בלוגרים לחשוב שהזנב הארוך הוא ההבטחה שיום אחד יצליחו לזכות בהכרה עולמית, וויסמן מנגד, קובעת כי "הסיפור האמיתי של תכני מדיה חברתית הוא טרגדיה". ובעוד שקשה מאוד לערער על הטענות של שניהם צריך לזכור שכל הסיפורים האלה שמרכיבים את התמונה הכוללת, בין אם הם צפויים מראש ובין אם הם הפתעות מדהימות הם בסך הכל אוסף של אנקדוטות.

בדיוק כשם שהרעיון לפיו משק כנפי פרפר בנקודה כלשהי יכול, לכאורה, לגרום או למנוע סופת טורנדו בקצה שני של כדור הארץ אינו הופך את כל תחום המחקר המטאורולוגי למיותר וחסר תכלית, כך העובדה שתגובה טיפשית שלי על האן סולו דווקא היא מצליחה לגרום למישהו להרגיש טוב כמה שעות אינה מייתרת את הנסיון לבחון במבט מרוחק את השאלה איך נוצרת ואיך נצרכת התרבות במדיה חברתיות.

6 תגובות ל“משק כשכוש זנבו של פרפר בטטואין”

  1. יפה אמרת!

    וגם, באמת למי איכפת מכל הסטטיסטיקה הזאת.

    וגם, צריך להודות: זנב מכשכש היא מטאפורה משמחת הרבה יותר מזנב ארוך.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מסכימה לגמרי עם מיטל. וגם, גם אותי שימחה תגובת ההאן סולו

    [להגיב לתגובה זו]

    אלישע אשד Reply:

    מסכים לחלוטין.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אני לא יודע עד כמה באמת התכנים שלנו מתארכים או מתקשקשים, אבל אני מגלה לאחרונה שמשק כנפי הפרפר אכן משחק תפקיד. (אצלי למשל, אחרי שנה של זרם מבקרים סביר אך צנוע, קישור תמים בפורום מסוים גרם לאלפיים כניסות פתאומיות לפוסט אחד.)

    נראה לי שאת הזנב הארוך משיג מי שיודע לתפוס את הפרפרים הללו, והתפיסה הזו היא כמו האפשרות להכיר מראש ב"מהו ויראלי", היא יותר דומה לקסם מאשר לשיטה.
    ואולי מוטב כך.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מיטל וקרן: ראשית, תודה.
    שנית, סליחה על התגובה המאוד מאוחרת, אבל שיהיה.
    כן, זנב מכשכש הוא מטאפורה משמחת בהרבה. הוא גם מטאפורה מדוייקת בהרבה כל עוד אנחנו נשארים עם כוונה לתאר את חוויתו של מי שכתב משהו שנישא פתאום על-ידי כשכוש הזנב למקום אחר לחלוטין.
    אבל זה לא אומר שהסטטיסטיקה לא צריכה לעניין אותנו, כי יש סיפור חשוב מאוד שאפשר לגלות רק דרך הסטטיסטיקה. הזנב המכשכש הוא הסיפור של הצלחות מפתיעות (ובמידה פחותה גם של כשלונות מפתיעים) והוא סיפור מאוד סןער ומאוד רגשי. הזנב הארוך (נניח, לא בטוח כרגע בכלל שהוא המודל הנכון) הוא סיפור קצת מעשמם על האופן שבו הרבה מאוד הצלחות קטנות וכשלונות ידועים מראש (וגם של הפתעות זנב מכשכש). אבל זה הסיפור על האופן שבו כל החלומות שלנו מסתכמים לעוד שורה בסיפור העלייה של אמזון או של גוגל.
    יואב: הפורומים הם אחד הסודות האפלים של ווב 2.0. הם הרי היו כאן תמיד, הם קצת מכוערים וקצת מסורבלים וקצת המוניים וקצת אפורים. לא ממש נעים לדבר עליהם בנשימה אחת עם כל מיני חזונות מרתקים על מהפכה דיגיטלית גדולה. אבל אז מסתבר שכל ההתכתבויות עם אלפא-בלוגרים והטרקבקים והלינקים והתחושה שאתה חלק מהעתיד של הרשת מתגמדים למול קישור באיזה פורום כזה שנראה לנו קצת מביך להיכנס אליו בכלל.
    ולסיפא – אני באמת לא חושב שיש מתכון לתפוס את הזנב הארוך. כמו שאמרתי, הזנב הארוך הוא חיה סטטיסטית. אבל כיוון שלא נעים לנו עם הרעיון שאנחנו בסך הכל חלקיק מידע בתנועה בראונית אנחנו מנסים למצוא נוסחא שודאי שאינה קיימת.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. מאת משה ישראלי:

    הפורומים הם ממש לא סודות אפלים, הפורומים כדוגמאת FXP הם מאוד מסודרים, מעט מסורבלים עקב ריבוי הנושאים אך זוהי מטרתו של הפורום הגדול.
    בעברי (וגם כרגע) אני משתמש בלא מעט פורומים, האדם שייסד את רעיון הפורומים הוא גאון, אבל אין להם מקום ב WEB 2, הם לעד ישארו בקרב WEB 1 או משהו כזה, ניתן לבסס אירועים עסקיים על גבי פורומים כדי לדון בנושאים ואולי להעלות רשמים מהכנס.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting