יש לך את זה! חלק ו' – חבר ישן, אויב חדש

הערת הבהרה: יאדה יאדה יאדה, תקראו בחלקים הקודמים: א', ב', ג', ד', ה'

ההנגאובר של הבוקר הוא כמו חבר ישן שהגיע לביקור לא מתוכנן ברגע לא מתאים, עם כל הסבל והשנאה העצמית בעודך גוחן מעל האסלה, מקיא את ההמבורגר, הצ'יפס, הבורקס והוודקה, אתה מרגיש כאילו גם התגעגעת אליו.

המים החמים של המקלחת מפיגים אותו, מטשטשים את התחושה המוכרת, מחזירים אותך לליל אמש, לסימון המהיר ולמחיקה שאין ממנה דרך חזרה. רק כשאתה יוצא עטוף במגבת אתה מתפנה לבדוק אימייל. שלוש תגובות לפוסט לפני שנמחק.

אז מה עושים? זה קרב אבוד?

שום דבר לא אבוד, יש לנו כוח, צריך להתאגד ולהחרים את כל הרשתות המשובטות והזוועתיות האלה.

כל הכבוד על טקסט אמיץ ונוקב, קלעת להרבה דברים שרציתי לכתוב כבר מזמן. מבטיח לכתוב משהו באותו עניין מחר ולקשר לפוסט המבריק שלך, יש כאן פוטנציאל לתנועת מחאה אותנטית שתצמח מתוך הרשת.

אתה מקלל את החיים, תוהה מתי תגענה התגובות התוהות על היעלמותו של הפוסט, מתי יתחילו לעלות ניחושים והשערות בדבר מניעים פסולים, האשמות קיצוניות של אנשים שמצפים ממך להיות המצפון הנקי שלהם, שרוצים שתמרק את כל חטאיהם במלים היוקדות שלך. התגובות האלה בוא תבואנה, אתה יודע, ואתה מנסה לחסן את עצמך בפניהן. נכון, זה צעד חריג, אבל זה הבלוג שלך, ומותר לך להחליט שפוסט, ויהיה מבריק ככל שיהיה, שנכתב מתוך שכרות מתקדמת, ראוי להימחק.

בכניסה למשרד אתה כבר כמעט משתכנע שהפוסט הזה לא היה אמור להיכתב מעולם.

והוא יושב בחדר שלך, הפנים שלו אומרות הכל. בדיוק עכשיו היה אמור לחתום איתם חוזה.

"איבדנו אותם" הוא אומר בקול סדוק, ואתה חושש לשאול, אבל הוא יודע מה אתה חושב.

"לא, זה לא היה בגלל הפוסט שלך. הם אפילו לא ידעו שאתה עובד אצלי, סתם צירוף מקרים".

"אז איך זה קרה, אמרת שהכל כבר סגור, לא?"

"שמע, אני לא סגור על כל הפרטים, אבל יש שמועות על מתחרים רציניים שנכנסו לתחום מאוד באגרסיביות בימים האחרונים. התחושה שלי היא שהם חטפו לנו אותם. יש עוד לקוח אחד שכבר התקשר עם היסוסים".

"בני-זונות, מי אלה?"

"לא יודע, שמעתי כמה שמות בימים האחרונים, רובם נראים לי לא הגיוניים, אבל מצד שני, גם השם שלי לא ממש מתאים, אז לך תדע. בכל מקרה, הם לא צריכים להיות האישיו. עשינו מספיק עבודת הכנה ואנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו שווים. אל תחשוב עליהם. לקוחות יגיעו בסופו של דבר ואז נראה לכולם שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים. אתה תמשיך לפי התכניות. רק תעשה טובה, תרים צלצול לפני שאתה מפרסם עוד פוסט כמו אתמול, שלא יהיו לנו פדיחות".

והוא יוצא לעוד פגישה.

אל תחשוב עליהם.

הם לא צריכים להיות האישיו.

תמשיך לפי התכניות.

אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו שווים.

אל תחשוב עליהם.

נראה לכולם שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים.

הם לא צריכים להיות האישיו.

לא. זה לא עובד ככה. אתה לא מחקת פוסט בשביל שחבורת אפסים מעצבנת תחטוף ממך את הלקוח הגדול הראשון, לא בשביל זה אתה עובד כבר חודשיים כמו משוגע. אתה חושב עליהם. הם האישיו היחיד. תכניות אפשר לשנות. הוא יכול להמשיך בפוזה הדיפלומטית השאננה שלו, אותך הביאו בשביל לעשות את העבודה האמיתית. והעבודה עכשיו היא לעצור את מי שיכול להרוס את הכל. "לקראת אויב היכון לקרב!" אתה מוצא את עצמך מפזם.

המשך יבוא

10 תגובות ל“יש לך את זה! חלק ו' – חבר ישן, אויב חדש”

  1. הו, אני רואה לאן זה מוביל… יאמי.

    נפלא, התיאור של השחתת המידות ההדרגתית הזאת. הערכים המוּשלים בזה אחר זה.
    "בכניסה למשרד אתה כבר כמעט משתכנע שהפוסט הזה לא היה אמור להיכתב מעולם."
    …גם אני כמעט השתכנעתי.

    זה בדיוק "כל מי שנקרע מבפנים ובכל זאת בוגד בכל ערך", קו התפר בין הטובים ו"הרעים".
    מחזה-מוסר כבר אמרתי?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת גדי שמשון:

    נדמה לי שאם הפלואידיות המוסרית הזו תהיה גם נחלת חלקו של איש העסקים ערל הלב והנורא, שלא לדבר על יתר הדמויות, הדבר רק יוסיף. סיפור הצדיק השיכור שנפשו מסתאבת לא יכול למשוך לבד.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אבל הוא לא מצטייר ערל לב ונורא, איש העסקים. סתם בחור טוב שרוצה לעשות בוכטה מהאינטרתנט הזאתי (והוא אפילו שוחה בחומר!).

    הוא לא נתפס אצלי יותר גרוע מכל דרעק אחר שעובד בפרסום.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מאת גדי שמשון:

    הוא לא עובר שום שינוי. הוא לא דמות

    [להגיב לתגובה זו]

  5. גדי, עם כל הכבוד, כמה אנשים אתה מכיר שעוברים שינוי, ועוד בזמן הקצר שסיפורנו מתרחש?

    [להגיב לתגובה זו]

  6. גדי: אני מבין את ההשגות שלך ויכול לקבל אותן חלקית, אבל יש לי סיבות לבחירה שעשיתי. כמו שכתבתי אתמול בטוויטר אני קצת מבולבל בשאלה האם ראוי להגיב לשאלות כאלה. לא בגלל שהשאלות לא ראויות אלא בגלל שקצת לא נוח לי להגן על בחירותיי – למרמיט היתה תשובה וגם ליחזקאל, אולי גם לאחרים שלא כתבו, וגם לי יש תשובה, כאמור, אבל כשהשאלה היא "למה התכוון המשורר?" אני מרגיש לא בנוח להיות המשורר שעונה, מתוך תחושה, שבהחלט ייתכן שהיא אנכרוניסטית, לפיה אני אמור לתת לסיפור לעמוד בפני עצמו ולא לכפות את הפרשנות הרשמית שלי.
    מצד שני, אני חושב שראוי להסביר משהו. לכן, נכון לעכשיו הרעיון שלי הוא להקדיש פוסט מטא לסיפור, לתהליך הכתיבה שלו ולכמה החלטות נרטיביות שנעשו במהלך הכתיבה. הפוסט הזה, אם אכן ייכתב בכלל, יבוא רק אחרי החלק האחרון של הסיפור (בעקרון זה אמור להיות החלק הבא אבל במקור הסוף היה אמור להיות כבר בחלק ב' ואחר כך בחלק ד' אז קשה לי להתחייב).
    (תגובה זו מכוונת גם להערה של נדב בחלק הקודם במידה רבה)

    [להגיב לתגובה זו]

  7. מאת גדי שמשון:

    יחזקאל, אני לא מחפש אמינות לכאורה. כמו בחיים זה להסתכל על צבע מתייבש. יש כאן סיפור מוסר, עם דרמה, עם חיבוטי רגש, וטענתי שמיקוד כל התהליכים בדמות אחת פוגע, לטעמי בלבד, בסיפור המצויין.

    שחר: לרגע לא שאלתי למה התכוון המשורר. כבר במבוא לספרות למדנו שזה קשקוש. שאלתי שאלות, בתקווה שלא מושך לכיוון של דרמה מהודקת ו"נכונה" מדי, למה הדמות החשובה השניה בסיפור היא רק קיר. דרמה אמריקנית היתה הופכת אותו למי שהיה פעם במקום של גיבורנו ועבר צד (יש מספיק דוגמאות, לא?), אחרת היתה נותנת מניע לפעילויותיו. כרגע הוא סתם ביסנסמן וונאבי לא נורא, לא רשע, לא גאון, די פרווה. חבל, כי נראה לי שכל העמקה שלו רק תוסיף לגיבור ותשליך עליו. כשאתה מנסה לתאר בעדינות את תהליך הניוןן המוסרי, הדמות שמובילה אחריה את הגיבור (שכרגע נגרר) לא יכולה להיות סתם פרווה. כי אז הגיבור שלך הוא פרווה – תראה מי גוררים אותו.

    עוד עניין – כל מי שעבד בכלי תקשורת נתקל במקרים גרועים יותר מזה המתואר. ברור שזו הסנונית הראשונה כשהוא מבחירה עושה רע, וההבטחות לעתיד מרמזות רק טוב מבחינה סיפורית, ובכל זאת: יש דברים גרועים יותר שגיבורנו כבר מזמין עכשיו שיקרו לו. מנקודת המבט של קורא מתעניין, אני טוען: עוד, עוד, ויותר חזק.

    ככה, זונות של ריגושים. בדיוק.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. מאת גדי שמשון:

    למותר לציין ששחר לא מחוייב לכלום, וזה פשוט חלק מהשיחה שהסדרה הזו צריכה לעורר עוד.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. גדי –
    אני דווקא מוצא את "איש העסקים ערל הלב" כדמות חביבה. הוא לא טיפוס נפוח עם סיגר אלא טיפוס עממי, צנוע יחסית וכו' וכו'. ברור שיש לו בחירות של מנהל/פנטזיונר שצריך למכור. לדעתי הוא דווקא מיפה את המציאות. והוא גם מה שיקרה מהבחור שלנו בעוד כמה שנים.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. פתאום ראיתי שהסיפור מקוטלג ב"מהרעים", וזה ישב לי יפה על מה שחשבתי מלכתחילה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting