לפרק את דן חסכן

בנק הפועלים, למקרה שלא שמתם לב, החליט להחזיר לחיים את קופות דן חסכן (ועל הדרך למתג חבילה של תכניות חיסכון, אבל באמת שאני לא רוצה להיות קטנוני), וכך נכתב באתר הבנק

דן חסכן -מאז ועד היום

אם גדלתם כאן בין שנות החמישים לשנות השבעים, אתם בוודאי זוכרים את "דן חסכן". אולי אף הייתה לכם – כמו לאלפי ילדים אז בישראל – קופה שעליה מתנוססת דמותו של "דן חסכן" וספרים מסדרת "דן חסכן".

לפני למעלה מחמישים שנה יזם בנק הפועלים את פעילות החיסכון "דן חסכן" במטרה לעודד ילדים לחסוך כסף. הפעילות נחלה אז הצלחה גדולה, והנחילה לרבבות ילדים את ערכי החיסכון וההתנהלות הפיננסית הנכונה.

כאז גם היום, בנק הפועלים ממשיך להוביל ערכים אלה. וכדי לאפשר גם לילדים שלנו להתנסות כבר בגיל צעיר בחיסכון ובהתנהלות פיננסית רצויה, הוצאנו, במהדורה מחודשת, את קופות החיסכון של "דן חסכן". לקופה מצורפת חוברת הכוללת טיפים לחסכון. שכן כידוע, ערכים והרגלים המוטמעים מגיל צעיר נשארים איתנו גם בבגרותנו.

בבנק יודעים מה הם עושים. עבור ילידי שנות השבעים, ההורים של היום, דן חסכן הוא אכן זכרון ילדות משמעותי, כזה שבהחלט מחזק את הסיכוי שאותם הורים ימצאו את עצמם חושבים סוף סוף שאולי הגיע הזמן לפתוח תכנית חיסכון לילד. מצד שני גם הרעיון לעודד ילדים לחיסכון על רקע חברה שחיה בהילולת צרכנות מתמשכת נשמע חיובי הרבה יותר מ"היוש, ניפגש בפייסבוק ונכווץ אצבעות שוקולד". כך שבסך הכל מדובר בצעד מוצלח מאוד של הבנק שאפשר בהחלט לראות בו כמה צדדים חיוביים.

ואז באה הפרסומת.

כדאי להסתכל עליה היטב.

חסכן? יזם? עבריין?

במשך חצי דקה של פרסומת אנחנו נתקלים בילדים האמורים לשקף את רוחו המתחדשת (או שמא את ערכי המותג) של דן חסכן עוסקים (תמיד לצד הוריהם, שימו לב) באיזו עבודה – האחד סוחט לימונים בדוכן לימונדה מאולתר, האחת מטיילת עם חבורת כלבים קשורים ברצועות, אחר צובע גדר עץ בלבן, והאחרונים עוסקים במכירת חיסול של פריטים ישנים ומיותרים מהבית. אחד מאותם מוכרים, בשנייה האחרונה של הסרטון, לפני המעבר ללוגו של הבנק, לוקח את המטבע שקיבל מאחד הקונים, ומשלשל אותו לקופת דן חסכן הבוהקת והאדומה שלו.

הפרסומת אם כן, הרבה יותר משהיא מתייחסת לחסכון מעודדת את הילדים מגיל צעיר מאוד לערך אחר, כזה שדווקא מתאים הרבה יותר לתקופתנו – הילדים של דן חסכן הם יזמים צעירים, הלוקחים את גורלם בידיים ומחפשים דרכים מקוריות לעשות כסף. בסוף התהליך הם גם זורקים מטבע לקופה, אבל מחצית הדקה הראשונה, כמעט כל הסרטון כאמור, מבהירה שמה שחשוב באמת הוא לצייד את ילדינו בחושים עסקיים מחודדים שיאפשרו להם לזהות הזדמנויות וליצור אותן בעצמם.

כל זה מרגיז במיוחד כששמים לב לפסיעה הזהירה של הפרסומת הזו על גבול החוקיות. מי שעומד מאחורי הפרסומת הזו, סביר להניח, מכיר היטב את חוק עבודת נוער (התשי"ג 1953), הוא הרי נאלץ להוציא אישורים להעסקת הזאטוטים המקסימים (כולם עוד רחוקים מגיל 15) לפי סעיף 4 בפרק השני לחוק

היתר עבודה למען אמנות (תיקון: תשכ"ט, תשנ"ח)3

(א) שר העבודה רשאי להתיר, התרת-שעה, העבדתו של ילד שעדיין לא מלאו לו 15 שנה, על מנת שישתתף בהופעה אמנותית, אם, לדעת השר, רצוי לעשות כן.

(ב) שר העבודה יקבע להיתר כזה את התנאים הדרושים, לדעתו, על מנת לשמור על בריאותו של הילד, להבטיח את התפתחותו הגופנית, החינוכית, הרוחנית או המוסרית, ועל מנת להבטיח מנוחה של 14 שעות לפחות בין יום עבודה למשנהו; ורשאי הוא לקבוע תנאים אחרים להיתר.

ומי שמכיר את החוק, סביר להניח, יודע שמי שמעסיק את אותה ילדה מקסימה אבל צעירה מאוד כשמרטפית של כלבו עובר על החוק באופן ברור. אבל הפרסומאים, יש להודות, התעמקו בחוק מעט יותר, ולכן דאגו (אני מנחש) לכך שכל ילד בפרסומת יעבוד לצד מבוגר שהוא, ככל הנראה, אחד מהוריו (שהנם בנקאים כפי שמבהיר הכיתוב), ובכך מצאו לעצמם פרצה נוחה בהגדרות החוק.

(ב) לענין חוק זה רואים נער כמועבד ואת מי שהנער עובד אצלו רואים כמעבידו אם הנער עובד –

(1) אצל הוריו – בעבודה שהיא לצורך עסקם או משלח-ידם, להוציא עבודה ארעית שלא בתעשיה ועבודה חקלאית במשק של ההורים;

ההורים, בנקאים כאמור, ולכן ברור שאינם מעסיקים את הילדים בעבודה שהיא לצורך עסקם או משלח-ידם, אבל מצד שני בהחלט ייתכן שהם נעזרים בילדיהם לצורך עבודה ארעית ולכן לא ייחשבו מעסיקים לפי הגדרות החוק. כן, יוכלו הפרסומאים והמפרסמים להיתמם, אנחנו לא מעודדים עבודת ילדים בניגוד לחוק חס וחלילה, אנחנו מתייחסים למצב הנפוץ שבו מבוגר מחלטר כשמרטף לכלבי השכנים מעת לעת, ומגייס את ביתו הקטנה כדי שתסייע לו בתמורה להגדלה של דמי הכיס. זה, כמובן, נאום הגנה מדומיין לחלוטין, ומופרך לא פחות. השורה התחתונה, מודגשת בשלט הפרסומת המאולתר התלוי על צווארה של אותה שמרטפית כלבים היא פרסומת שמעודדת ילדים צעירים בהרבה מהגיל הקבוע בחוק לצאת ולעבוד כדי שיוכלו למלא את קופת דן חסכן שלהם.

אבודים בפרברים

יש להודות שכל האמור לעיל היה חומק ממני אלמלא משהו אחר שצרם לי כבר בצפייה הראשונה בפרסומת, איזה פגם עמוק ב-DNA של עולם הפרסום שצץ פעם אחר פעם, בעיקר, אבל לא רק, בפרסומות למוצרים המיועדים לכל המשפחה – הדבקות האנכרוניסטית באידאל הפרבר האמריקאי.

אין לכם בעולם כולו צורת יישוב (למעט הקולחוז הסובייטי) שזוכה בשנים האחרונות לכל כך הרבה ביקורת מוצדקת כמו הפרבר האמריקאי. הפרבר שאחראי לחוליים של פגיעה באיכות הסביבה, הרס המרקם החברתי של הערים הגדולות ויצירת חברה מנוכרת שבה האינטרקציה המרכזית בין שכנים היא התחרות על גודל הג'יפ המיותר בחניה הפרטית.

אבל האחים התאומים, הפרבר ועולם הפרסום, לפחות בגלגולו הנוכחי, נולדו מתוך אותו שגשוג כלכלי וקידוש הצרכנות של החברה האמריקאית בשנות החמישים* של המאה העשרים. חצי מאה אחר כך, ופרסומאים, רובם צעירים אורבניים שעצם המחשבה על מעבר לפרבר שכזה יכולה לגרום להם עוויתות לא רצוניות, ממשיכים לנפק דימויים המקדשים את החברה ואת המשפחה הפרברית.

הדימויים האלה צורמים ומרגיזים במיוחד כשהם מאומצים באופן מלא על-ידי פרסומאים ישראליים, במדינה שדרך החיים הפרברית מעולם לא תפסה בה את המקום המרכזי שנודע לה באמריקה. וכך, הילד הצובע את הגדר, הוא כמובן רפרור בוטה לתום סויר ולאידאה האמריקאית בדבר Good fences make good neighbors, דוכן הלימונדה המאולתר עם הילדים המוכרים ומכירת החיסול בחצר הבית נלקחו ישירות מתוך המיתולוגיה הפרברית, ושמרטפות הכלבים, עירונית אמנם, היא הרבה יותר מנהטן מתל אביב.

הזרות הזו, והרצון המובלע בתוכה, לגדל כאן דור של ילדים הסוגדים לתרבות מושמצת שאבד עליה הכלח, צרמה לי כאמור, הרבה לפני ששמתי לב לבעיות האחרות שהיא צופנת בחובה.

קצת פרופורציות

אצל עידוק התנהל איזה דיון אחר על הפרסומות של דן חסכן. במסגרת הדיון ההוא הגבתי כמה פעמים במה שיכול להתפרש כהגנה על הפרסומת (מדובר בפרסומת אחרת) ועל הרעיון להחזיר את דן חסכן לחיים.

הפרסומת שזכתה לביקורת אצל עידוק היא זו שמנסה להמחיש לילדים את יתרונות החיסכון באמצעות התסריט ההיפותטי של ילד שהיה משלשל מידי יום מאז ה-1.1.2000 עשרה שקלים לקופת דן חסכן שלו וכך היה מוצא עצמו היום עם 36,300 ש"ח. הפרסומת הזו, יש להודות, היא סבירה הרבה יותר מסרטון היזמים הצעירים שהופיע כאן למעלה. היא מנסה להמחיש לילדים איך סכומים לא משמעותיים שנחסכים בשיטתיות יכולים להצטבר לסכום שעבור ילדים הוא הרבה מעבר לאסטרונומי.

הבעיה שלי עם הפרסומת הזו היא בהנחת היסוד לפיה עשרה שקלים ביום הם סכום פעוט עבור ילדים, סכום שהם היו יכולים להרשות לעצמם להניח בצד מידי יום במשך כל העשור.

גם אם נהיה נדיבים לרגע ונניח כי הפרסומת הזו אמורה לדבר אל צעירים עד גיל שמונה עשרה נגלה שהיא צופנת בחובה הנחה שילד בן שמונה יכול להרשות לעצמו, בלי יותר מידי בעיות, לחסוך שלוש מאות ש"ח בחודש. אפילו אבירי רוח היזמות, אני מקווה, לא חושבים שבני השמונה המדוברים אמורים לשקוד על הקמת העסק שלהם, כך שההנחה המובלעת היא שאותם צעירים אמורים לקבל דמי-כיס חודשיים בסכום שהוא גבוה משמעותית משלוש מאות השקלים שייחסכו. בגילאים כאלה מדובר בהרבה מאוד כסף – כסף שיגדל אולי אשפים פיננסיים ויזמים מוצלחים, אבל סביר יותר להניח שיגדל ילדים חמדנים ומפונקים.

* כן, אני יודע, אני באמת צריך לראות מד מן.

19 תגובות ל“לפרק את דן חסכן”

  1. זה יופי של פוסט.
    בכל אספקט :)

    אני בדיוק מנסה לצוד תוכנית חיסכון ארוכת טווח לילד שלא תגרום לי להרגיש כמו מטומטמת שלא שמתי את הכסף במזרון- יש הצעות?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. לפרק את דן חסכן, ואז לאכול את הכבד שלו עם קיאנטי. נום נום נום.

    איפשהו באמצע הפוסט (המצוין! על כל חלקיו!) הדהד לי הטור של דרור פויר בעין השביעית אתמול, שעסק בעיתונות הכלכלית ובאופן שבו היא מעריצה ומקדשת את העושר, את ההתעשרות ואת העשירים. קריאת חובה, אם במקרה פספסת:
    http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/231209_The_Wrong_Story.aspx

    [להגיב לתגובה זו]

  3. ואולי גם כדאי שלפני שבנק הפועלים מהלל את "ערכי החיסכון וההתנהלות הפיננסית הנכונה" ומחנך את הציבור לפי ערכים אלו, הוא יזכר שמדובר באותו הבנק שהפסיד מאות מיליוני שקלים בהשקעות במוצרים פיננסים מסוכנים בלי להבין אותם לאשורם.
    timeo danaos et dona ferentes

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אני עדיין באמצע, אבל רק רציתי להדגיש — האנשים שעוזרים בדוכנים? זה לא ההורים. זה בנק הפועלים. זה אותו מוטיב מהפרסומת "למבוגרים" שלהם, שבה רואים את כל עובדי הבנק "מחוייבים", ומושיטים יד בכל מיני דברים.

    הבנקאי שלך זה החבר הכי טוב שלך, יעני.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אתה חייבלראות מד מן!

    [להגיב לתגובה זו]

  6. אבל אני חייב לחלוק עליך לגבי הפרברים. הפרסומת הזאת תל-אביבית לגמרי. זה שדרות רוטשילד / גן מאיר. אם נניח לרגע את הגדר בצד (אם כי גם זה נראה לי כמו בית תל אביבי, אבל יכול להיות שבאמת יש פה נסיון לרפרנס פרברי) – שאר הדימויים הם לגמרי של פרסומאי שעובד בשדרות רוטשילד. הילדים עם דוכן הלימונדה? הילדים שמוכרים חפצים? זה קורה בשדרה. זה מראה קבוע ורגיל למי שגר או עובד באזור.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. דן-יה, כל תכנית חסכון בריבית שאיננה 0% היא עדיפה על המזרון, פשוט כי ריבית לאורך זמן נותנת כסף. המזרון, בעיקר צובר לחות. וגם צריך להפוך אותו כל חודש, אז הכסף נופל החוצה. ולאסוף את כל המטבעות האלה של 10 שקלים זה מה-זה מבאס.

    אבל אם את מדברת על חסכון לטווח ארוך, סוכן הפנסיה במשרד שעבדתי בו הציע "חסכון פיננסי". אנחנו חשבנו על זה ברצינות, אבל לא הגענו להחלטה.

    זה קצת יותר מסוכן מחיסכון בבנק, כי חלק מהכסף מושקע בשוק ההון, אבל התשואה הרבה יותר גבוהה, וזה נזיל לחלוטין (בניגוד לחסכון בבנק).

    לגבי חסכון בבנק, לא הייתי לוקח חסכון בריבית קבועה בכל מקרה, כי כשהריביות יעלו — _אז_ תתבאסי.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. שחר,
    אני יודע שהחוק אוסר על העסקת קטינים, אבל האם התגובה הכסת"חית שאתה מנבא לבנק הפועלים לא קצת קיצונית?
    יזמות צעירה זה בריא, וזה טוב. והחוק לא מתיר להם לעשות את זה לבד. אז לוקחים הורה שיפקח.
    לצורך העניין זה נופל תחת ההגדרה של עבודה ארעית שלא בתעשייה, ולכן הוא _אינו_ מועסק _אצל_ הוריו.
    לשכת הרווחה לא תיקח לך את הילדים אם הם יורידו לשכנים את הזבל פעם ביומיים תמורת שני שקלים לנגלה.

    לגבי גובה דמי הכיס, אני בסוף שנות ה-80 קיבלתי 30 ש"ח (זה כבר היה בש"ח אז) בחודש. כמה זה היום עם אינפלציה?

    [להגיב לתגובה זו]

  9. @יוני בראל:
    תבורך, סופסוף המלצה פיננסית בשפה פשוטה (שזה ממש לא מה שציפיתי למצוא בתגובות לפוסט הזה…).

    כמדומני שמעט הכסף שאנחנו שמים בצד אכן יושב בבנק על ריבית קבועה, ואפסית, פשוט כי לא ידעתי במה לבחור והמרמיטה לקחת את המושכות לידיים.

    נעבור לחיסכון פנסיוני בהקדם (אני מבין שזה שונה מקרן פנסיה, נכון? אבל אצל אותו ספק?).

    [להגיב לתגובה זו]

  10. אם הזכרת גדרות ושכנים: ההנחה הרווחת היא שפרוסט היה ציני ורצה לומר בהפוך על הפוך שמלאכת תיקון הגדרות היא סיזיפית ומיותרת, ובהשאלה החומות בינינו לא היו קיימות אם לא היינו מקפידים להוסיף עוד ועוד אבנים של שנאה.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. דןייה, מרמיט: תודה. המאמר של פויר אכן מצויין, כמובן.
    יובל: אתה צודק, כמובן, אבל זה מחוץ למסגרת הדיון שחשוב היה לפתח כאן.
    מרגוליס: וואלה? שדרות רוטשילד הם מחוז רחוק עבורי כבר קרוב לעשור, אבל בתקופה שבה גרתי באזור לא זכורות לי תופעות כאלה. בכל מקרה דוכן הלימונדה, המכירה בחצר וצביעת הגדר הם מאוד מאוד אמריקאיים לטעמי. גם הטיול עם חבורת כלבים גדולה (בניגוד ללעשות טובה לשכנים ולהוציא את הכלב היחיד שלהם) הוא הרבה יותר מנהטן מתל אביב כמו שכתבתי.
    יוני: בנוגע לחוק: ציטטתי את הסעיף לגבי ההורים כיוון שהם היחידים שיכולים להעסיק ילד מתחת לגיל החוקי בכלל. הנה ההמשך:
    (ב) לענין חוק זה רואים נער כמועבד ואת מי שהנער עובד אצלו רואים כמעבידו אם הנער עובד –
    (1) אצל הוריו – בעבודה שהיא לצורך עסקם או משלח-ידם, להוציא עבודה ארעית שלא בתעשיה ועבודה חקלאית במשק של ההורים;
    (2) אצל אדם אחר, בכל עבודה, בין אם נתקיימו יחסי עובד ומעביד ובין אם לאו; לענין זה, "עבודה" – לרבות רוכלות;
    (3) בכל מקום שהעבודה בו אינה לסיפוק צרכיו בלבד אף אם אינה לשם עסק או לשם ריווח, ובכלל זה במקום שהוכרז על ידי שר העבודה כמרכז להכשרה מקצועית לנערים המיועד להקנות מקצוע אגב עבודה מעשית.

    כן, גם אני לא חושב שיש פסול במקרה של ילד שמוריד את הזבל של השכנים. אבל הילדים בפרסומת הם אנשי עסקים קטנים לכל דבר. וזה, בוא נזכור, בפרסומת שהמסר העיקרי שלה לכאורה הוא עידוד של חסכון.

    ובאשר לדמי הכיס שלך: כמו שעניתי לך בטוויטר – 30 ש"ח בינואר 87' הם 165 ש"ח היום עם הצמדה למדד. זה מחצית מהסכום שילדי הפרסומת אמורים לחסוך.

    מרמיט, דן-יה, יוני: הבעיה שלי עם חסכון פיננסי, או כל אפשרות נזילה אחרת היא שזה מקשה מאוד על הפרדה בין הכסף שנחסך לילדים לבין מאגר הכסף המשפחתי – כשמגיע פתאום איזה שיפוץ רציני קל מאוד להתפתות ולגעת בכסף הנזיל הזה עם הבטחה לעצמכם שאחר כך תחזירו אותו. יש יתרון פסיכולוגי במסגרת קשיחה יותר כשרוצים לחסוך עבור הילדים.

    דן: לא הכרתי את הטענה הזו, וגם המורה שלי לאנגלית בתיכון לא הכירה אותה. זה לא אומר שהיא לא נכונה כמובן, אולי דווקא מחזק את האפשרות הזו.

    [להגיב לתגובה זו]

  12. מיתולוגיה או לא, ראיתי לפני כחודש ילדים מוכרים לימונדה מחוץ למעדניה השכונתית. קניתי.

    [להגיב לתגובה זו]

  13. בגלל פוסטים כאלה אתה אצלי ב-RSS.

    [להגיב לתגובה זו]

  14. ג'יזס קרייסט אתם לוקחים דברים קשה מדי

    [להגיב לתגובה זו]

  15. אתמול ראיתי בגן משחקים, בפאקינג מזכרת בתיה, ילד פורס את מרכולתו על ספסל (כמה סביבונים שלא יצאו מאריזתם, שני עפרונות כמעט שלמים ועוד זוטות) ןמנסה לשווק אותה לילדים בגינה. לא ראיתי אף אחד קונה (למרות שכמה זאטוטים באו לקחת, ולא כל כך הבינו מה זה אומר שצריך לשלם). כעבור כעשרים דקות הילד ארז הכל והלך בבושת פנים. מסקנה: לא לומדים יזמות מפרסומות בטלוויזיה.

    [להגיב לתגובה זו]

  16. alert("start");

    [להגיב לתגובה זו]

  17. דן חסכן- ישנם 2 אתרים רלוונטיים:
    אתר ההורים https://www.bankhapoalim.co.il
    ואתר הילדים המכיל משחקים לילדים http://www.danpoalim.co.il

    [להגיב לתגובה זו]

  18. וואי וואי שחר, נראה לי שמישהו מבנק פועלים מנסה לעשות סיבוב ויראלי (או SEO?) על גב הפוסט שלך.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting