יש לך את זה! חלק ט' ואחרון – מהו המה

לחלקים הקודמים: א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח'

השעות הראשונות עוברות ללא תגובה. מישהו בצד השני מניח מן הסתם שעדיף לתת לגל העכור הזה לדעוך מעצמו, מישהו בצד השני שוגה. הוא לא מכיר את הברברים כמוך, לא מכיר את העקשנות שלהם, את היכולת להתאגד מול אויב משותף ולא להרפות ממנו.

ביום שישי בבוקר, כשכתבת פרופיל חנפנית על המנכ"ל שלהם מקדמת את פניהם של קוראי אחד המוספים הכלכליים על השער, ציטוטים נרחבים אודות מהפכה של ממש באינטנרט הישראלי שזורים בה לכל אורכה, הם מתחילים להבין את הצורך בתגובה. שינויי ניסוח קטנים מזדחלים לאתר, המשפטים הנלעגים שכבר זכו לעשרות וריאציות שנונות מוחלפים באחרים, מינוריים ומדוייקים יותר. זה מאוחר מידי. צילומי המסך נשלפים, יחד עם ציטוטים מהראיון, פוסטים ארסיים משוגרים לעברם מכל פינות הבלוגוספירה.

בשבת בבוקר מי שהיה לכמה רגעים סמנכ"ל תוכן וכעת כבר מסתפק בתואר הדרמטי פחות של איש תוכן ראשי משחרר פוסט מגומגם ומתנצל למחצה בבלוג שלו – הוא מהרהר יחד עם קוראיו בפערי השפה בין טקסט שיווקי לבין פוסט בבלוג, בהבדלים שבין סוגי קהל היעד של טקסטים כאלה, מודה שהיו כמה ניסוחים מוגזמים, מודה למבקרים השקולים ומביע תרעומת על אלה שחצו את הגבול לטעמו. שלוש שעות אחר כך הוא מוסיף הערה בתחתית הפוסט: "זה לא קרה לי מעולם קודם, אבל אני נאלץ לחסום את הפוסט הזה לתגובות. הבלוג שלי לא ייתן במה להתקפות אישיות משוללות ביסוס".

אתה מחכך ידיים בסיפוק, חוזה במפולת המתגברת שהצלחת ליצור בעשרה ציוצים שנונים בטוויטר. כל האגרגטורים של הבלוגוספירה שוקקים תכונה, כל אחד, כך נדמה, חייב לתרום משהו לסערה המתחוללת שם.

בשבת בערב מישהו בצד השני מאבד שליטה. תמונות מביכות של חריפי המבקרים מועלות לרשת מקושרות מחשבון הטוויטר שלהם, מתוייגות באלבומי הפייסבוק שלהם. פרטים אישיים אודות המבקרים נחשפים, קורות חיים שחלקם שלחו לחברה מועלים לרשת: "כל מי שלא קיבל את העבודה אצלנו יוצא עכשיו להתקפה בזויה" מישהו כותב בבלוג של החברה.

טוויטר סוער – עלבונות אישיים מוטחים מצד לצד, האשמות בהפצה של ספאם, בעבירות אתיות ופליליות. השנינות של היומיים הראשונים מתחלפת בישירות בוטה ובפריצה של כל גבולות הדיון.

ביום שני בבוקר חשבון הפייסבוק שלהם מושעה עד לבירור הטענות שעלו נגדו במהלך סוף השבוע. שלוש שעות אחר כך גם בטוויטר כבר אי-אפשר למצוא אותם. הברברים חוגגים את הנצחון בשורה של ציוצי הידד.

הוא מזמין אותך למשרד שלו.

"שמע", הוא אומר בחיוך "התקשרו אליי מהרשת ההיא ואמרו לי שהמתחרים הודיעו להם שהם נסוגים, הם רוצים לחתום איתנו היום אחר הצהריים. אני חושד שלא ידעתי איזה נכס קיבלתי כששכרתי אותך, והאמת היא שאולי עדיף שלא אדע הכל, אבל יש לי תחושה שמגיע לך בונוס נחמד".

הסכום שהוא כותב על הצ'ק בהחלט מחמיא לך.

כשאתה עומד לצאת מהחדר הוא עוצר אותך "נדמה לי גם שכדאי שתצטרף איתי לפגישות העסקיות מעכשיו, זה יעשה טוב לשנינו,  ובעיקר לחברה, צריך לחשוב על טייטל מתאים בשבילך, הייתי מציע סמנכ"ל תוכן, אבל הבנתי שזה קצת בעייתי".

שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר.

חמש שעות מאוחר יותר בפגישה עם סמנכ"ל השיווק של הרשת, מתלוצצים על הקריסה המהירה של המתחרים. הבלקברי מצפצף.

החברה שהייתי אמור לעבוד בה הודיע עכשיו על הקפאת פעילות מיידית לכמה חודשים לפחות והבנתי מהבלוג שלך שאתה עובד עכשיו בתחום, אם אתם מחפשים מישהו אתה יודע כמה אני מתאים, בכל מקרה – צירפתי קורות חיים.

חיוך של נצחון מרחף על השפתיים. האימייל הנכנס נמחק.

הוא יודע: יש לו את זה!

מבלי משים רצות האצבעות על המקלדת הקטנה מקלידות ציוץ סתום שאף אחד אחר לא יבין

?מה זה זה

סוף (לעת עתה לפחות)

11 תגובות ל“יש לך את זה! חלק ט' ואחרון – מהו המה”

  1. איי, "חיוך של ניצחון"? הוא כבר אוהב את זה. עבר לגמרי לצד של הרעים. כמה עצוב. אכן, נהיה בעצמו סמנכ"ל תוכן.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. ברור שהוא אוהב את זה. הוא פרימאט, כמו כולנו.

    נום נום נום, שחר. זה כבר מזמן לא עניין של טובים ורעים.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. תודה, היה מרתק.
    לצערי, יש לי הרגשה שהסדרה הזאת עומדת להפוך לקלאסיקת אינסטנט (ובצדק גמור).

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אני בעד גרסת קומיקס.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. רוצים פוסט סיכום!

    [להגיב לתגובה זו]

  6. פוסט סיכום היה יהיה.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. מאת גדי שמשון:

    העולם נראה זוהר הרבה יותר בסיפור שלך מכפי שהוא במציאות.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. זה חד ועדכני. המציאות המתוארת זוהרת יותר, טכנולוגית-מבהיקה יותר ופחות חלטוריסטית-בנויה -על-אגו כמו עולם הבלוגספרה הישראלי האמיתי, אבל קלעת לכל כך הרבה ניואנסים. מבריק.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. […] בשורות הסיום של “יש לך את זה!” עשיתי משהו דומה, אני חושב שממניעים […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting