אפשר למכור מוזיקה, גם היום

קשה לי לחשוב על שני אנשים, ושני בלוגים, רחוקים יותר זה מזה בבלוגרול המורחב שלי מאשר כריס אנדרסון ובועז כהן. כך שהעובדה ששניהם משחררים פוסטים כמעט זהים באתו יום היא סוג של הפתעה שמחייבת אותי לחשוב קצת על העניין ולהתייחס אליו.

גם כהן וגם אנדרסון מדברים על הירידה החדה במכירות תקליטים, ואצל שניהם מופיעה, כסוג של שורה תחתונה, הקביעה שאמנים ימשיכו להרוויח מהופעות. עם הנתונים אין כמובן אפשרות להתווכח, אבל לי נדמה שחברות התקליטים, כמו גם האמנים עוסקים במלחמה אבודה במקום לחשוב על שינוי של כללי המשחק. אני ממאמין שיש לאמנים, דווקא עכשיו, אפשרות להרוויח ממכירה של מוזיקה.


אנדרסון מציין בפוסט שלו את העובדה שיש היום דרישה מוגברת למוזיקה לצרכים חדשים. עם הכסף הגדול שמתגלגל במשחקי מחשב למשל, מאוד יכול להיות שחברת משחקים תתחיל להשקיע קצת יותר כסף (ועדיין רק שבריר מהתקציב) ביצירה של פסקולים מקוריים, שייצאו כחלק מהמשחק חודש או שניים לפני תחילת השיווק הקונבנציונלי שלהם כתקליטים. הזיהוי של 'סינרגיה' עם 'סלקום' כדוגמה נוספת העביר בי איזו רתיעה אינסטינקטיבית לפני שהבנתי שאין הבדל של ממש בין 'סלקום' לבין 'הד-ארצי' למשל.

אבל הדברים לא חייבים לעצור כאן, אני מאמין שגם מכירה ישירה לצרכני המוזיקה היא עדיין אפשרית. בדיון שהתפתח אצל כהן הזכיר רזי בן-עזר את iTunes, ובצדק. אבל iTunes מסמלת קצה אחד של המאבק בהורדות הפיראטיות, זה שהופך אותן לחוקיות במחיר סביר ומאפשר צריכה נוחה ובטוחה של שירים בודדים. יש עוד הרבה דרכים.

קחו לדוגמה את מכירות ה-DVD, במציאות הרחוקה של קלטות VHS, לפני שרותי שיתוף קבצים, אנשים לא קנו סרטים. מכירה של קלטות היתה מוגבלת באופן כמעט מוחלט לסרטי ילדים וקלטות שמרטפות למיניהן. דווקא במציאות עתירת הטורנטים והאימיול אנשים מוציאים סכומים לא מבוטלים כדי לקנות מארזים של סדרות טלוויזיה וסרטים שכבר ראו, בקולנוע או על מסך המחשב. למה? כי בדרך כלל מהדורת ה-DVD משכילה לתת לרוכשים גם ערך מוסף. הורדה של סרט, באיכות מחפירה לא אחת, היא עדיין עניין מורכב וארוך, שבסופו נאלצים רבים לסבול מפחי נפש. כשהאפשרות הנוספת היא רכישה של DVD איכותי הכולל גם בונוסים מוצלחים יש לא מעט אנשים שמוכנים לשלם. אפשר לחשוב בצורה דומה גם על תחום המוזיקה.

לפני שמבכים את הירידה במכירות תקליטים מן הראוי לשים לב למגמה אחרת, משמעותית לא פחות. אנשים מקדישים היום למוזיקה הרבה יותר זמן ומשאבים נפשיים מאשר לפני שנים אחדות. חלק מזה כרוך כמובן בהורדות לא חוקיות, אבל חלק מזה הוא תוצאה של מנגנוני גילוי מוזיקה כמו Pandora שחושפים אנשים לאמנים חדשים, בלוגים מוזיקליים ופודקאסטים מוצלחים, וכמובן החדירה של נגני mp3 ניידים שמאפשרת לאנשים לצאת מהבית עם תקליטיה שלמה בכיס. למען האמת אני כמעט משוכנע שאנשים מוציאים היום יותר כסף על מוזיקה מאשר לפני חמש שנים. לא מעט אנשים קונים iPod במחיר שפעם היה שמור למערכת סטראו ושעולה על תקציב קניית התקליטים שלהם לכמה שנים טובות, אותם אנשים משקיעים גם סכומים לא קטנים במערכת קולנוע ביתי שתבטיח להם סאונד טוב יותר. אנשים מתעניינים היום במוזיקה הרבה יותר מבעבר ומוכנים להוציא עליה כסף. הם לא מוכנים להוציא את הכסף על מוצרים נחותים שאפשר להשיג גם בחינם.

הפורמט הדומיננטי להפצה חוקית של מוזיקה, ה-CD, הוא מוצר נחות לפחות מבחינה בולטת אחת – העטיפה. כל כך קל להשקיע קצת יותר מחשבה בעטיפה ולהעניק לה ערך מוסף שבגללו יותר אנשים ירצו לקנות דיסק מקורי, אבל חברות התקליטים מביטות בבעתה בנתונים ומחליטות ככל הנראה להמשיך ולחסוך בסעיף הזה, זה שבו נמצא ההבדל הבולט ביותר לעין בין הורדת קבצים לקניית דיסקים. ככה שאנחנו עדיין תקועים עם אותן קופסאות פלסטיק בלתי נסבלות, עם הצירים והשיניים שמגיעים שבורים מראש בחמישים אחוז מהמקרים, ונשברים בכל מקרה עד להאזנה השלישית לדיסק. עם השקעה מינימלית בדרך כלל בעיצוב העטיפה והחוברת. בשביל תמונה מטושטשת של האמן, קופסה שהדיסק יחליק ממנה החוצה עם כל תנועה וחוברת מלים מרושלת אף אחד לא יוותר על הורדה בחינם. בשביל, סתם לדוגמה, טקסט מאיר או מערפל עיניים של קובי אור שמתייחס לשירים וקופסה שתחזיק מעמד גם בנפילה אקראית של חצי מטר אולי כן.

יש כמובן הבדל עצום בין המאמץ והזמן שגוזלת הורדה של שיר לבין אלה שגוזלת הורדה של סרט, אפילו דיסק שלם הוא לא סיפור נורא, אבל שוב, יש לא מעט מקום לערך מוסף. יש לא מעט אנשים בעולם שנהנים לשחק עם תוכנות עריכה מוזיקלית למיניהן. אין סיבה שלא להוסיף לכל דיסק שנמכר גם DVD נוסף שיכלול את כל ערוצי ההקלטה מופרדים זה מזה עם רישיון גורף למשחקים ולמש-אפים למיניהם. העלות של צעד כזה היא אפסית, אבל DVD כזה הוא כבר הורדה ארוכה ומורכבת שמשנה את חישובי העלות והתועלת. חובבי מוזיקה ישמחו גם לקבל רצועות פרשנות בדומה לאלה שנפוצות על גבי DVD. שוב, לא מדובר בצעד יקר מידי, אבל בכזה שישכנע לא מעט אנשים לשלם במקום להוריד כמה קבצים נפרדים.

iTunes חשפה גם את הנטייה של לא מעט אנשים לצריכה סלקטיבית של מוזיקה והעדפה של שיר בודד על פני אלבום שלם. אין סיבה שבכל חנות תקליטים לא תוצב מכונה שתאפשר ייצור של דיסק אוסף באיכות סאונד מלאה לפי הרכבת הקונה, שתאפשר בחירה של תמונת עטיפה ממאגר תמונות (או העלאת קובץ על ידי הקונה), הדפסה של חוברת מלות כל השירים (או בפורמט שייבחר על ידי הקונה או על-ידי "שאיבה" של העמודים מחוברות הדיסקים המקוריים) וכמובן קופסה שלא תישבר מהלייזר שיקרא את הברקוד. אני זוכר ניסיונות בכיוון הזה בעבר, בעיקר באתרים של חברות תקליטים. מכונה כזו שתעמוד בחנות חייבת להיות חופשית מתלות בחברת תקליטים כמובן, אין סיבה שהאוסף שלי לא יכיל שני שירים של NMC שניים של הד-ארצי ושמונה של התו השמיני, את כל העניינים החוקיים לא צריכה להיות בעיה להסדיר. אם יובטח לי שאני יכול להרכיב אוסף כזה במספר דקות בחנות ולעצב אותו כרצוני בלי הרבה מאמץ קשה לי להאמין שהרבה אנשים יעדיפו דיסק צרוב עם שרבוט בכתב יד או אוסף קבצים באיכות ובעוצמה לא אחידות.

אני משוכנע שיש עוד הרבה דרכים לייצר ערך מוסף למכירה של מוזיקה. שוב, לא יכול להיות שמי שמוציא אלפי שקלים על iPod לא יהיה מוכן להוציא כמה עשרות שקלים על דיסק חדש, אם רק יתחילו לחהתייחס אליו ברצינות בחברות התקליטים.

3 תגובות ל“אפשר למכור מוזיקה, גם היום”

  1. הנה פוסט של אורן הוברמן באותו נושא בדיוק.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אני לא מבין את הטיעון של השניים, כאילו ההכנסות של מוזיקאים צריכות להיות מוגבלות להופעות – יכול להיות שהסיבה לכך נעוצה בזה שגם היום עיקר ההכנסות שלהם באות מהופעות, כי רוב הכסף של הדיסקים הולך לחברת התקליטים. אז פלא שהמוזיקאים מוכנים לשים זין על המעסיקים שלהם?

    אבל העניין הוא שהגבלת ענייני המוזיקה להופעות חיות בלבד הולך בכיוון ההפוך מצריכת התרבות שלנו: אנשים מעדיפים לראות סרטים בבית ולא בקולנוע, מעדיפים לצפות בסדרות כשנוח להם ולא כשהן משודרות. מעדיפים לשמוע אלבומי מוזיקה לפי הסדר שהם רוצים (או מבולגנים עם אלבומים אחרים), ולא בסדר שאלוהים ברא אותם על התקליט. אז איך פתאום דווקא בתחום המוזיקה אנשים יצאו מהבית, בשעה שנקבעה מראש, כדי לשמוע שירים שלא בטוח שאת כולם הם אוהבים?

    חשוב מכך, הפיכת המוזיקה לעניין שהוא בעיקרו בלייב יגביל את כמות צרכני המוזיקה המשלמים למשוגעים לדבר. אדם שאוהב שיר ששמע ברדיו, כנראה, לא ילך להופעה של הזמר הזה. במקרה הטוב הוא יקנה את האלבום המלא. במקרה הפחות טוב הוא יקנה רק את השיר. במקרה הגרוע הוא פשוט יוריד אותו מאיפשהו בחינם. אבל ללכת להופעה? בגלל שג'ו מיינסטרים אהב שיר אחד שלו ברדיו? לא סביר.

    אני מכיר מישהו, אח של אשתי למעשה, שלא קנה אלבום מקורי בחייו, מוריד מאות שירים בשבוע (ושוכח מהם אחרי יומיים) ומעולם לא חלם ללכת להופעה.

    אני פעם הלכתי להופעות, אבל עכשיו אני נשוי ועם ילד, אשתי לא בדיוק חולקת את הטעם המוזיקלי שלי, ואם אני כבר יוצא, אני מעדיף לעשות את זה איתה למשהו ששנינו נהנה ממנו. וגם אם היא הייתה אוהבת את המוזיקה שאני אוהב, שנינו היינו מעדיפים לא ללכת להחנק מהסיגריות בהופעה במועדון.
    אבל דיסקים אני עדיין קונה, ובכמויות. אם המודל יהפוך למודל של הופעות בלבד, אני כחובב מוזיקה אעלם לגמרי מהרדאר של היוצרים כמקור להכנסה. אני לא אקנה חולצות של הלהקות החביבות עלי, ואני לא רוצה ספרים עם ההיסטוריה של הזמר או הזמרת. אני רוצה את המוזיקה, מתי שנוח לי ובלי יותר מדי בלאגן. אם הלהקה מוכנה לבוא להופיע לי באוטו זה יהיה מצויין, אבל בהנחה שלא – את הכסף שלי הם יקבלו רק תמורת מוזיקה בפורמט מוקלט כזה או אחר.

    וזה עוד לפני שדיברנו על ההגבלה הגאוגרפית האינהרנטית למודל כזה של צריכת מוזיקה: אני יכול לשלם רק ללהקות שמופיעות מספיק קרוב אלי. זה אומר, פחות או יותר, שאף מוזיקאי אמריקאי או בריטי לא יזכה לראות ממני שקל, וחבל.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. חזי: תודה על הלינק, כשנתקלתי בפוסט הזה השתכנעתי אחרי כמה שורות שהוא הולך להיות על שעונים ונטשתי אותו.
    iod: כן, גם אני הולך הרבה פחות להופעות מאז הילדה.
    בכל מקרה יכול להיות שבמקרה של בועז כהן המניע לטענה הוא באמת ניסיון מר עם חברות התקליטים. לגבי אנדרסון אני מאמין שהמחוייבות שלו להגן על מודל הזנב הארוך בכל מקום גוררת אותו לראות בחברות התקליטים נציגות של הכלכלה הישנה שהוא בא לקבור.
    את ההתנגדות האישית שלך להורדות לא חוקיות כבר יצא לי להכיר במקומות אחרים, ולכן פתרונות כמו iTunes הם מצויינים עבורך. השאלה היא מה לגבי אנשים עם טעם דומה ובלי שום עכבות, אני עדיין מאמין שחברות התקליטים יכולות לגרום להם להעדיף קניית דיסק על הורדה של קבצים. עם קצת השקעה ומחשבה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting