פרויקט דורות – ראשי פרקים (פוסט מתחמק)

כמעט שנה כבר עברה מאז שהכרזתי כאן על פרויקט דורות. כבר אז היה ברור לי שהיומרות שלו חורגות בהרבה ממה שיוכל להתממש כאן. למרות זאת יצא לי להמשיך ולהפוך בו לא מעט לאורך השנה. עד שבא השבוע האחרון וחילץ ממני את הפוסט הזה.

זה התחיל עם לינק שאורי ברוכין שיתף לקטע וידאו מוצלח ביוטיוב שממנו הגעתי ל-The Gen X Files. אין קשר ממשי בין הנושאים של The Gen X Files לבין פרויקט דורות שלי, אבל השם, כמו גם היכולת להחזיק בלוג שלם סביב תיאוריה דורית מרתקת אך מקושוקשת משהו, החזירו את הפרויקט לחיים לרגע.

כמעט במקביל פרסם אלי בהלם תרבות פוסט בשם נקמת המולטי-טסקינג, שפתיחתו עוסקת במידה רבה בנושאים שאמורים היו להיות חלק מהפרויקט.

אז החלטתי שהגיע הזמן, אבל אז נזכרתי בכל המכשלות שכבר עצרו אותי בעבר. בהבנה שאין לי, כרגע, הרבה מה לומר על רוב הדורות שאתייחס אליהם, ושאין לי ממש זמן להשקיע בתחקיר הדרוש לפיתוח וגיבוש של הרעיון. וכך נולד הרעיון של פוסט ראשי פרקים, כזה שבו אסקור ברפרוף את מפת הדורות כפי שאני רואה אותה ושוב אבטיח הרחבה והעמקה שאולי תבוא ואולי לא.

בכל מקרה, כיוון שכנס TEDxTLV דורש ממליצים בעלי מוניטין בינלאומי ורשימת הישגים שתצדיק זכייה בפרס ישראל רק כדי להיכנס לרשימת ההמתנה הנחשקת להשתתפות בכנס על תקן קהל, ראו בפוסט הזה טיוטה להרצאה שלא הייתי נושא שם. כמו לא מעט הרצאות ב-TED על מגוון שלוחותיו יש כאן רעיון בסיסי מעניין ולא מעט קשקושים מוצדקים למחצה שנערמים עליו.

על מצבם המפתיע של מאמצים מוקדמים בראייה דורית

כיוון שהדורות המדוברים מאופיינים ומוגדרים בעיקר באמצעות טכנולוגיה כדאי לשים לב שקשה מאוד להגדיר אותם באמצעות גילאים. תפישתו של בן שלושים ומשהו ששמר על ניתוק יחסי מהטכנולוגיה וייתחבר אליה היום תעוצב על-ידי סמארטפונים מרובי אפליקציות ולכן, גם אם רבים מבני גילו שייכים לדור ה-Ctrl-Z הוא ישתייך דווקא לדור ה-Apps. תוצאה מרתקת של הנזילות הזו היא מעמדם המעניין של המאמצים המוקדמים – דווקא הם, אלה שמיהרו להתקין מודם עוד בשנות השמונים כדי לא לעשות איתו שום דבר מעניין, אלה שלכאורה נמצאים תמיד שלב אחד לפני כולם. מי שהכיר את האינטרנט דרך נטסקייפ 2 אולי יחזיק חשבון בפייסבוק ועשרה חשבונות טוויטר פיקטיביים, יתקין אפליקציות על האנדרואיד החדש שלו, אבל לנצח תישאר טבועה בו התפישה של מי שהאינטרנט עבורו הוא אוקיינוס עצום של עמודים סטטיים. ברמה מסויימת אם כן, דווקא המאמצים המוקדמים מוצאים את עצמם הופכים לדינוזאורים מיושנים, בין אם הם ממשיכים להתקדם עם הטכנולוגיה ובין אם לא, תמיד תמצאו אותם מתלוננים על החידוש האחרון שהרס את כל מה שהיה טוב פעם.

Generation Ctrl-Z

הדור הראשון שהבטחתי לדון בו עוד בפוסט המבוא הוא גם הדור שאליו אני שייך, במידה רבה הוא חופף לדור שקופלנד הגדיר כ-Generation X. אני כאמור בוחר לכנות אותו Generation Ctrl-Z. זה הדור הראשון שגדל עם מחשבים אישיים בבית, הדור שמתרפק על קומודור 64 או על איזה אמיגה נשכח ועל המוזיקה של דיגר. עבור  הדור הזה, כפי שציין אלי, המחשב צפן בחובו פוטנציאל עצום, אבל, בניגוד חריף למה שאנחנו מכירים היום-

מי שעובד כבר הרבה שנים על מחשבים בוודאי זוכר את התקופה הרחוקה ההיא, אי שם באייטיז, כשמחשבים ביתיים לא היו מסוגלים לבצע מולטי-טסקינג. היה אפשר אמנם לבצע פעולות שונות באמצעות המחשבים האלו כמו להריץ משחקים או לעבוד על מעבד תמלילים, אבל אי אפשר היה לבצע שתי פעולות בו-זמנית. כדי לעבור ממשימה אחת למשימה אחרת היה צריך לסיים לחלוטין את המשימה הראשונה ורק אז לעבור לשנייה.

למרות הקשיחות הזו של ההפרדה בין משימות שונות היה במפגש היומיומי עם המחשב משום שינוי מהותי בתפישת הזמן של בני הדור הזה. מי שהתרגל לעבוד עם מחשב למד לחיות במציאות שבה כל דבר, כמעט, הוא הפיך. אם הקפדת לשמור גרסאות של מסמכים תוך כדי עבודה, תמיד יכולת לחזור לאחור בזמן, חמור מזה, הפועל undo קיבל לפתע משמעות מעשית מאוד – בלחיצת כפתור יכולת לבטל את הטעויות שעשית, לחזור אחורה לרגע שלפני, לתקן הכל. מעניין לציין שקופלנד אמנם לא מתייחס למחשבים בהרחבה ב-Generation X אבל תופעה אחרת שהוא כן עוסק בה מצביעה על כיוון דומה – זה הדור שגדל עם שידורים חוזרים אינסופיים של תכניות טלוויזיה. כמו ה-Ctrl-Z, גם הידיעה שבקיץ הבא תוכל לשוב ולצפות ב"האיים האבודים" יש בה לטעת באדם תחושה שהזמן, גם כשהוא מתקדם, אינו בורח לשום מקום.

זה הדור שדחה שוב ושוב החלטות על קריירה ועל משפחה, הדור שבניו גמרו לימודי משפטים ואמרו לא להצעות עבודה מפתות כדי לצאת לעוד טיול של אחרי-משהו, ואז לחיפוש עצמי, וכל העת קיננה במוחם התחושה שברגע הנכון ייצטרכו רק ללחוץ כמה פעמים על Ctrl-Z ושוב יימצאו מול אותה הצעת עבודה, או לפחות מול הצעה אחרת, שקולה לה לחלוטין.

יצירת המופת המרכזית של הדור הזה, לטעמי לפחות, היא סדרת המשטרה\מסע בזמן הבריטית החיים על מאדים שעונתה הראשונה עסקה כולה בהתמודדות עם חוסר התוחלת של התחושה כאילו ניתן לחזור ולתקן את העבר. על רקע זה מרתק לשים לב לכך שהסממן הראשון למעברו של סם טיילר משנות האלפיים אל שנות השבעים הוא ההחלפה של המדיום המנגן את שיר הנושא של הסדרה מהאייפוד שמאפשר טיול קופצני בכל ספריית המוזיקה לאמצעי הלינארי מכל – טייפ קסטות.

את סופו של הדור הזה סימלה עלייתה של היכולת לבצע מספר משימות במקביל באמצעות מעבר בין יישומים.

Generation Alt-Tab

הדור הבא בו יעסוק הפרויקט הוא זה שבחרתי לכנות דור ה-Alt-Tab – זה הדור שגדל על מחשבים עם יכולת מולטי-טסקינג אמיתית. תפישת הזמן של בני הדור הזה שונה במפגיע מזו של קודמיהם. כיוון שהם מסוגלים להריץ תוכנות שונות במקביל קל להם יותר להפנים את ההתקדמות המקבילה של החלקים השונים במסלול החיים. בניגוד לקודמיהם הם לא חושבים שיש טעם לוותר על הצעת העבודה ההיא כדי לצאת לטיול, ובסופו לחזור לאחור. הם פותחים חלון אחד של קריירה וחלון שני של טיול. דואגים לדרוש ממקום העבודה שלהם חופשה נדיבה ולנצל אותה היטב. הם לא זורקים הכל בשביל הטיול הגדול שלא יעשו, רק מדלגים לכמה שבועות מחלון השגרה, שנשאר פתוח ברקע לחלון של חודש עמוס טרקים בדרום אמריקה.

הדמות התרבותית הבולטת של הדור הזה היא בריטני ספירס, ואחד הפוסטים המרכזיים בפרויקט יעסוק בניתוח השוואתי של הקריירה שלה ושל מדונה כמקרה בוחן מרתק לפערי התפישה בין דור זה לבין קודמו.

כדי לעמוד על ההבדל המרכזי בין דור זה לבין הבאים אחריו חשוב לזכור שפעולת ה-Alt-Tab יועדה, על פי רוב, לניווט בין תוכנות שונות לחלוטין שהיו פתוחות במקביל על שולחן העבודה. דפדפן אינטרנט, מעבד תמלילים ונגן מדיה הן הדוגמאות הטריוויאליות. אלא שעם התפתחותם של אתרי אינטרנט דינמיים ודפדפנים מתקדמים חל שינוי הדרגתי בצורת העבודה וילד את שני הדורות הבאים.

Generation(s) Ctrl-N/Ctrl-T

הדעות חלוקות בקרב קהילת פרשני הדורות אם אכן ראוי להשליך את שני אלה לסל אחד או שמא מדובר בדורות נפרדים. זה ויכוח שאולי יפותח כאן בהמשך הפרויקט. בכל מקרה Generation Ctrl-N/Ctrl-T הוא הדור שעבורו מולטי-טסקינג כבר אינו מהווה בשורה והוא מובן מאליו. מה שעיצב את הדור הזה הוא היכולת לבצע את מרבית המשימות דרך ממשק יחיד – זה של הדפדפן. אם נחזור לדוגמא הקודמת – זה הדור שמעבד התמלילים שלו הוא גוגל דוקס ונגן המדיה הוא יוטיוב או last.fm. במובנים רבים דור ה-Ctrl-N אם הוא אכן קיים, הוא מעין "דור מדבר", כזה שמסמל את המעבר ממולטי-טסקינג מיושן של מעבר בין יישומים שונים ולפיכך פותח חלון חדש של הדפדפן לבין הדור שהפנים את אחדות המשימות כפי שהיא מסומלת ביכולת לפתוח מספר גדול של לשוניות בתוך אותו חלון של הדפדפן.

היכולת לרכז את הטיפול במשימות שונות לכלי יחיד מודגש גם בנטייה של בני הדור הזה לנהל את נוכחות הרשת שלהם במקום יחיד, דור ה-Ctrl-T הוא גם הדור שעבורו פייסבוק מספק מענה למרבית הצרכים החברתיים.

בעולם שמחוץ לרשת מתאפיין הדור הזה בשאיפה שונה מזה של קודמו, לא עוד שילוב של מספר מסלולי חיים במקביל, תוך קפיצה תזזיתית מאחד לשני, אלא נסיון ליצור האחדה של כל המסלולים האלה – לא פלא שהדור הזה רואה ברשתות החברתיות גם אפשרות לגיטימית לקריירה, כזו שלא תאלץ אותו לבחור בין עבודה לבין בילוי לבין בזבוז זמן. כל אלה, עבורו, הם רק פנים שונות של אותו רעיון.

כשהתחלתי לגלגל את הרעיון לפרויקט הזה בראשי הבטחתי לעצמי לא לא לעסוק בו בנסיון לנבא את העתיד, כיוון שנסיון העבר מלמד שההתפתחות הטכנולוגית הבאה תתפוס אותנו מופתעים בכל מקרה. לפיכך תכננתי לעצור בדור ה-Ctrl-T, אבל השנה שחלפה מאז הרעיון המקורי הובילה אותי להעריך שכבר אפשר לסמן את הדור הבא בוודאות גבוהה למדי. זה הדור שאמצעי הגישה המרכזי שלו לרשת יהיה הטלפון הסלולרי החכם.

Generation Apps

במידה רבה הדור הזה, כפי שהוא מתהווה לנגד עינינו, חוזר לתפישת הזמן של דור ה-Ctrl-Z. מגבלות הממשק וגודל המסך של הסלולריים החכמים כופות על הדור הזה עבודה באמצעות מגוון מסחרר של אפליקציות, שכל אחת מהן ממוקדת ומיועדת למשימה מובחנת מאוד. בניגוד לאנשי ה-DOS, הפעם ניתן להצביע מראש על מידה גבוהה של אינטגרציה בין האפליקציות השונות, אף על פי כן, הדור הזה, יש להניח, יחזור לשגרת עבודה שתחייב סגירה של אפליקציה אחת ומעבר לאפליקציה אחרת בכל פעם שתצוץ משימה חדשה. ההחלפות האלה, חשוב להדגיש, תתבצענה בתזזיתיות הרבה יותר מזו של אבותיהם הקדמונים.

מוקדם לקבוע בוודואות מה תהיה ההשפעה של האפליקציות על החיים הלא מקוונים, אבל ניתן לשער שנחזה בדור שינהל חיים אקלקטיים יותר, ימהר לדלג ממסלול אחד לשני, וייטה לבחירה בעבודות ומערכות יחסים קצרות-טווח.

Generation Ctrl-Alt-Del

מבלי לגלוש לנסיונות ניבוי של הדורות שיחליפו את דור ה-Apps יעסוק הפרק האחרון של הפרויקט בדור שלהערכתי יגיע במוקדם או במאוחר, לאחר שהעומס הטכנולוגי והשפעתו המחלחלת על החיים הלא מקוונים יוביל לקריסה. דור ה-Ctrl-Alt-Del יהיה הדור שיבין שהגיעה העת לאתחול, אלים וחד-צדדי, של מערכת היחסים המעוותת שלנו עם הטכנולוגיה שאנחנו יוצרים. זה יהיה הדור של המהפכה.

9 תגובות ל“פרויקט דורות – ראשי פרקים (פוסט מתחמק)”

  1. אני לא מקבל את החלוקה שלך. מעבר להשטחה שכל חלוקה סכמטית חייבת ליצור, כאן יש ממש התעלמות מכוונת ממרכיבים הרבה יותר משמעותיים בחיים של כל דור, בשם איזו דבקות לא ברורה בחשיבות הממשק. לצורך העניין, חלוקה יותר רלוונטית תדבר על "דור העבודה המאורגנת" מול "דור עובדי הקבלן", או "דור הכיבוש המוקדם" מול "דור ההתנתקות" וכו' וכו'.

    ברור שזה רק ניסיון מחשבתי, ואני בהחלט מסכים איתך שההשפעה האפיסטמולוגית של שינויי הממשקים (והטכנולוגיה שהם מתווכים) היא מרתקת, אבל צריך לשמור על פרופורציה בדיונים מהסוג הזה. האוכלוסיה שמקיימת את חייה מול מסך מחשב היא בספירה אפשרית אחת קטנה ולא משקפת את כלל הציבור, ובספירה אפשרית אחרת גדולה בהרבה מכדי שתוכל לעשות לה רדוקציה לדורות.

    ועל מה הקצף? בפרט על משפטים כמו "דואגים לדרוש ממקום העבודה שלהם חופשה נדיבה ולנצל אותה היטב." לא. רוב ילידי 30-40 השנים האחרונות בעיקר דואגים שלא יהיה להם מקום עבודה, או פנסיה. או שלילדים שלהם לא יהיה. וכן, הם מלאים עד האוזניים במכשירים משוכללים שאי אפשר היה לדמיין לפני 50 שנה. אבל אף אחד מהמכשירים האלה לא מספק תשובה טובה לדאגות.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. ינון: לפני שאענה לך מתוך הפרויקט, ואני בהחלט מתכוון לעשות את זה, הנה תגובה חיצונית לפרויקט:
    כדאי לשים לב שהפוסט הזה משוייך בין השאר לקטגוריה שטויות, וכן שכתבתי בתחילתו פחות או יותר: כמו לא מעט הרצאות ב-TED על מגוון שלוחותיו יש כאן רעיון בסיסי מעניין ולא מעט קשקושים מוצדקים למחצה שנערמים עליו.
    במידה רבה אני חושב על הפרויקט הזה כעל שעשעוע של "נראה אם אני מצליח להמציא תיאוריה חברתית מגניבה מהסוג שהאנשים האלה בכנסי TED מאוד אוהבים למרות שהיא ברובה גיבוב של מונחים לא ממש ברורים וטענות כוללניות שלא יחזיקו מעמד בבחינה רצינית".
    וכעת לתגובה רשמית מתוך הפרויקט (שמרגע זה הופך לרציני ומכובד עד מאוד):
    גם כשקופלנד דיבר על דור ה-X וטבע מושגים כמו המקג'וב (ומושג אחר שאני אוהב מאוד אבל לא הצליח לתפוס משום מה – The poverty jet set) הוא דיבר על שכבה מצומצמת מאוד שיכלה להרשות לעצמה את המרדנות הפוטוגנית הזו. גם בתוך השכבה המצומצמת הזו הוא בעצם תיאר רק חלק (לא כל כך קטן אולי) של צעירים שבאמת בזו למה שהיה למציאות להציע להם. למרות כל האמור לעיל, לתופעה שהוא תיאר היתה משמעות חברתית עצומה. בין השאר כי האנשים האלה, דרך ייצוגים קולנועיים, טלוויזיוניים וספרותיים הפכו למודלים לחיקוי של בני דורם. עכשיו גם מי שלא היה בעל תואר מאוניברסיטה מכובדת וזעם קיומי חשב שזה נחשק וסקסי לעבוד כמלצר בבית קפה (או בפיצה) ולשנוא כל רגע.
    לכן אני חושב שיש מקום להסתכל על הדורות האלה, גם אם הם רחוקים מלייצג את בני-גילם באמת.
    בכל אופן, בנוגע לטענה על הדאגות האמיתיות – אני חושד שזה חלק שפוספס כאן מעט ואמור לזכות לטיפול מעמיק בהמשך הפרויקט: מובן מאליו שאתה צודק, זה חלק מרכזי בסיפור. דור ה-Ctrl-Z ויתר מרצונו על הרבה מאוד שאיפות ודרישות ממקום העבודה שלו בגלל תחושת הארעיות והנזילות של חץ הזמן המלווה אותו. הדורות הבאים מוותרים גם הם, מסיבות אחרות, נוח לקנות את שביעות רצונם באמצעות מענה על צרכים אחרים שלהם. כל דור כזה מעוצב אמנם על-ידי המשק, אבל יש מי שטורח לנצל את נטיותיו של הדור הזה כדי לסחור בהן בסופו של דבר. מי שמקבל אפשרות לעבוד במשרה שבה הוא גולש בפייסבוק כחלק מהעבודהלמשל, אמור להגיד תודה על עצם ההזדמנות ולא לפצות פה בכל מה שקשור לתנאים סוציאליים.
    ולבסוף, מובן מאליו שזו רק חלוקה אפשרית אחת מני רבות, אני עדיין חושב שיש בה עניין.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. 1. לא התעמקתי מעולם בהרצאות של טד. הנפיחות והחשיבות העצמית מעייפות אפילו יותר משהן מרגיזות.
    2. לעשות חלוקות סכמטיות-היסטוריות זה כיף. אני עושה את זה כל הזמן, ובוודאי לא מבטל את זכותך. בכלל, יש לי רעיון לתיאוריה סוציולוגית מרהיבה שמבוססת על עיקרון דומה ועוד תמלא ספר שיעשה אותי מיליונר (לא מגלה לך, מה השתגעתי לוותר על מיליונים?). אבל מה? הכתיבה החברתית בסטייל האמריקאי, שמאפיינת את קופלנד, קאלה לאסן ולפעמים גם כותבים רציניים יותר (נעמי וולף/קליין) היא שטוחה-במתכוון, גימיקית בצורה שמעקרת כל דיון רציני בדברים. זה עניין יותר אסתטי ממהותי, אבל הוא משקף נקודת מבט שמאוד נוחה לקהל קוראים שלא רוצה באמת לנהל דיון מורכב, גם כשהנושאים הם ביקורתיים מאוד

    כן, יש כאן עניין לדיון רציני (וזכותך המלאה שלא לקחת אחריות על פיתוחו). הרי אחד המאפיינים הבולטים (גם בסרטון שלינקקת אליו) הוא יחס הדורות השונים לאידיאלים, כלכלה, ועוד דברים שנופלים תחת הקטגוריה 'פוליטיקה'. הדורות שויתרו על זכותם להשפעה פוליטית (בעיקר תמורת נוחות רגעית) הם פחות או יותר אלו שתיארת בפוסט. החפיפה לא רק שאינה מקרית, היא לדעתי לב-ליבו של העניין. אז כאמור – זו לא ביקורת על הפרוייקט כשעשוע אינטלקטואלי, אלא על המציאות החברתית שבתוכה הוא מתקיים. מי שאומר תודה ולא פוצה פה הוא מבחינתי הסימפטום העצוב ביותר של מציאות זו – ואני מכליל בקטגוריה הזו גם את עצמי, פחות או יותר.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. הרעיונות מעניינים, גם אם החלוקה וההשטחה, ובכן, קצת שטוחים, כפי שאמרת בעצמך.

    ולניטפוק שאי אפשר בלעדיו: "לא לא" = כן.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אני מתקשה שיהיה דור של מהפכה. אם למדנו משהו במאה העשרים הוא שהטכנולוגיה והקפיטליזם יודעים לבלוע את המהפכות עוד באיבן, לעכל אותן ולהפוך אותן למשהו מכניס מבוית ופלסטיקי. גם על האינטרנט הסבירו איך הוא יוביל למהפכה ומה שקיבלנו זה שיווק רשתי.
    (הרשיתי לעצמי לעשות כאן הכללות עד לסדר גודל של ההכללות בפוסט).

    [להגיב לתגובה זו]

  6. מאת ועוד אחד:

    מכיוון שלא התייחסתי בשיא הרצינות, גם לא אתלונן על שטחיות.

    פוסט חמוד ביותר. בהשאלה, אני מנסה לחזור לדור של הכרטיסים המנוקבים (כל דבר בזמנו, הכל מתוכנן כמה צעדים קידמה, כל משימה דורשת דיוק עילאי), אבל זה לא קל בכלל…

    [להגיב לתגובה זו]

  7. השאלה היא עד כמה אפשר באמת להתייחס לפרקי זמן קצרים יחסית בהקשר הזה של יחסי אדם וטכנולוגיה ולדבר על "דורות". אני השתדלתי להתייחס באופן רחב יותר לתקופה שאותה נהוג לכנות "עידן האינטרנט" או "העידן הדיגיטלי", כלומר פחות או יותר 15 השנים האחרונות. ההתייחסות שלי הייתה ספציפית לעניין המולטיטסקינג שבא לידי ביטוי גם בממשקי מחשבים וגם באופן שבו התרבות הדיגיטילית מקיפה אותנו מכל עבר (מחשבים, טלפונים סלולריים, גאדג'טים וכו') ועל ידי כך גורמת למעין פיצול של התודעה שלנו, או מולטיטסקינג אנושי כפי שכיניתי את זה בפוסט. לגבי זה אני חושב שדי מוסכם על הכל שההתפתחות הטכנולוגית גרמה, באופן ישיר או בעקיפין, להשפעה תרבותית עמוקה ומורגשת. לגבי הנקודות השונות שהעלת כאן אני חושב שההקשר לא תמיד ברור או גלוי כל כך, אבל כמובן כמו שאמרת מדובר בראשי פרקים ולכן קשה לשפוט לכאן או לכאן. נאלץ לחכות להרחבה (שאולי תבוא ואולי לא).

    [להגיב לתגובה זו]

  8. ינון: אני חושב שאתה צודק, ושיש הרבה יותר במשותף לכל ה"דורות" האלה כאשר אתה מנסה להסתכל על היחס שלהם לאידאלים ולכלכלה משיש ביניהם הבדלים מלאכותיים משהו שאני כופה עליהם בשם איזו תזה מופרכת. התייחסתי לדברים האלה לא אחת בעבר ובטח אחזור להתייחס אליה בעתיד. הפרויקט, כאמור, הוא שעשוע אינטלקטואלי ותו לא.
    יחזקאל ועוד אחד: כן, אין טעם להתייחס ביתר כובד ראש.
    יובל: כמו שכבר עניתי לינון, ההבחנות בין הדורות האלה לא באות לטעון שהקפיטליזם הפוסט תעשייתי לא יודע איך לעכל את כולם ולנצל את השינויים האלה לטובתו. גם אחרי המהפכה אני סמוך ובטוח שתימצא הדרך להפוך את מי שניתק את עצמו מהטכנולוגיה לצרכן ו\או עובד מועיל במבנה הכלכלי שיווצר אז.
    אלי: מובן מאליו שאלה לא דורות במובן המקובל של המילה, אבל כך גם הדבר לגבי דורות אחרים שהתקשורת ממהרת לנפח ולפוצץ בשנים האחרונות. אני כן חושב שלממשק הטכנולוגי יש השפעה מעניינת על התפישה שלנו את המציאות, ושהתפישה הזו מתעצבת במידה רבה על בסיס הממשק הפופולרי בשנים בהן אנחנו נחשפים לטכנולוגיה באופן מלא לראשונה.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. […] לפני שלוש שנים כתבתי פוסט משועשע ויומרני כאחת שסקר את המסגרת ההיפותטית של פרויקט דורות. לקראת סופו […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting