בואי נימלט אל האספלט

אז מרמיט חזר מחופשה משפחתית מאילת, ובניגוד אליי התיישב וכתב פוסט מפורט על החוויה. חלקים גדולים מהפוסט שלא כתבתי אז מופיעים עכשיו אצל מרמיט. לרבות הפער הגדול בין הכיף המשפחתי והאושר של הילדים לבין המבט הביקורתי הבלתי-נמנע על האופן שבו אילת הורסת את עצמה במרוץ הבלתי-אפשרי להפוך לעירוב מבולבל של לאס וגאס ותל אביב.

בניגוד למרמיט אני לא גזרתי על עצמי ניתוק לודיטי במהלך החופשה ההיא. מי שעקב אחרי הטוויטר שלי בשבוע האחרון של אוגוסט יכול היה למצוא שם לא מעט משפטים קצרים שאמורים היו להתחבר לכדי פוסט, אבל לא הבשילו.

ובעקבות הפוסט של מרמיט עלה בדעתי לשבת סוף סוף ולכתוב את החלקים הנוספים בפוסט שלי, אלה שלא זכו לניסוח חד ומדוייק אצלו.

כיוון שכבר הצהרתי בעבר על כותרת אפשרית לפוסט הזה, סרתי שוב ליוטיוב כדי לחפש קליפ אילוסטרציה, ומצאתי קטע שהועלה בתחילת ספטמבר, קליפ סיכום לחופשה משפחתית שנערכה, סביר מאוד להניח, במקביל לחופשה שלנו. ראוי לצפות בו בתשומת לב.

"בואי נימלט מן האספלט ומן הערים המקומטות" פותח ליאור ייני ואנחנו מוזמנים לצפות במשפחה העושה את דרכה דרומה לאורך כבישים מדבריים אינסופיים. ואז, בעוד השיר ממשיך וקורא לזרוק את בגדי הים בין הכחול והירוק, מפליג בשבחן של הלגונות השקטות, אנחנו נחשפים לעוד ועוד תמונות מהחופשה המשפחתית, קולאז' אינסופי של הבילוי האילתי האמיתי – שכשוך משותף של כל המשפחה בבריכת המלון המלאכותית. מרחק צעדים ספורים, סביר להניח, מרצועת חוף צרה להכאיב, נתונה למתקפת הרעש של שורת הבסטות המשוכפלות.

בדיוק כמו אותה משפחה, גם אנחנו הרחקנו עד אילת כדי להתעלם, כמעט לחלוטין, מקיומו של החוף הזה.

6 תגובות ל“בואי נימלט אל האספלט”

  1. החל מהדקה השנייה אתה צודק, וזה אירוני כש"הלגונות השקטות" מהשיר מלוות את תמונות הבריכה של המלון.

    אבל בהתחלה רואים אותם בחוף! נכנסים למים! משחקים באבנים אמיתיות!
    סימנו וי, לכל הפחות.

    וכמובן, תודה על ההפניה, אחי לדקונסטרוקציה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. בתור מי שנסע המון בכביש הערבה, אני די בטוח שצילומי הנהיגה בתחילת הסרט צולמו בנסיעה צפונה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. חנן: וואלה, לא שמתי לב, אבל זה הגיוני.
    שים לב שקטעי הוידאו הם מהדרך, אבל מהחופשה יש קולאז' של קטעי וידאו. בטח קנו מצלמת וידאו פטורה ממסים ביום האחרון של הטיול.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. צפיתי בסרטון שוב עם המרמיטה, ופתאום זה נראה לנו כמו משהו מארץ נהדרת, מגוחך בחוסר המודעות העצמית שלו. "הלגונות הכחולות" עלק.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. […] העיר שהיתה פנינת טבע וחוף נושאת עיניה ללאס-וגאס, מתנכרת לכל מה שטוב בה ומתאמצת להדגים כיצד רומסים מרחבים […]

  6. אחרי עשור (באמת עשור! בפעם האחרונה שהייתי באילת אסור היה לי להכנס למונקיס!) חזרתי לאילת (רק בשביל לגלות שהפאב נרכש על ידי ישרוטל, על כל הזוועות המשתמעות מכך) קצת חוששת. מסתבר שבחוף הדרומי עוד אפשר למצוא חוף אמיתי, בניגוד לזה שכורסם בברוטליות חזירית בצפון.

    למרות זאת, מסתמן שבפעם הבאה שיתחשק לי לצלול בים האדום (והדגדוג לא עוזב אותי) אני ארחיק קצת יותר לטובת עקבה או טאבה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting