גילוי “גילוי נאות” נאות

למען האמת אפילו לא הספקתי להבטיח מפורשות, אבל בכל זאת הפרתי. רגע לפני החג תכננתי התחייבות להגיד כאן משהו על הסיפורים הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של הארץ. יצא שכל העניין התגלגל, כרגע, לכדי הרהורים לא מגובשים על מושג הגילוי הנאות. לסיפורים, ועכשיו זו הבטחה רשמית, אתייחס בפעם אחרת.

כשתכננתי את הפוסט, עוד לפני שיצא לי לראות את הסיפורים הזוכים, ידעתי שהוא ייפתח בפסקת גילוי נאות קשקשנית. כזו שבה אתוודה על העובדה שגם אני, אי אז בעברי, לפני עשר שנים, חטאתי בשליחת כמה דפים לתחרות, בהודאה מאוחרת על כך שברור לי שהסיפור ההוא, הקבור במרחק מחשב אחד ושני הרד-דיסקים מחיי הנוכחיים, לא היה החומר ממנו קורצו זוכי תחרויות, ובתקווה המטופשת שעדיין מתעוררת רגע לפני שאני שולף את 'תרבות וספרות', שאולי הסיפור ההוא נקלע לאיזה חור-זמן מיסתורי, צץ על שולחן השופטים דווקא השנה וזכה מייד לאהבתם הבלתי מסוייגת.

במקום הפסקה המקושקשת הזו מצאתי את עצמי עם צורך בגילוי נאות מעט משמעותי יותר. אחד משלושת הזוכים היה לפני שנה סטודנט שלי, ולא רק כפנים אנונימיות בכתה גדושה, אלא אחד שידעתי מעט על טעמו ועל מפעלותיו הספרותיים, ושנהגתי לדון איתו בהם לא אחת. אחד שמיהרתי לברך אותו כשגיליתי משהו משלו שהתפרסם ב'הו!' (וכל זה מוזר למדי בהתחשב בעובדה שלימדתי אותו 'שיטות בפיזיקה עיונית' ולא 'מבוא להרמנויטיקה'). כך שמצאתי את עצמי משותק. ברור שיהיה לי קשה לחוות דעה על שלושת הסיפורים כשלאחד מהם יש לי סוג של קשר אישי. עד כדי כך שותקתי שהעיתון עוד ממתין לקריאה.

מה שכן התרחש ביומיים שחלפו מאז נתקלתי בתמונה שלו הוא הרהור מתמשך במושג הגילוי הנאות ובגלגוליו המואצים בתקשורת וברשת הישראליות. אני כבר לא זוכר את הרגע המדוייק, אבל אני זוכר שאכן היה רגע כזה, שבו פרץ מושג הגילוי הנאות לחיינו. מתישהו במהלך העשור וחצי של מדינת ערוץ 2, כשתוכן שיווקי וקשרי הון-עיתון-שלטון הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף כאן. כמו ה"לאקונה" של אהוד ברק, וה"נבצרות" של שרון וקצב, גם "גילוי נאות" נהנה מתקופה קצרה של חסד, כזו שבה היתה התייחסות רצינית למושג ולמה שעומד מאחוריו. אבל מהר מאוד נגרס גם הוא במציאות הצינית שלנו. היום ישמש הגילוי הנאות בשני אופנים עיקריים (אני מגביל את עצמי לשימושים תקשורתיים ומתעלם מהשימוש החוזי-משפטי של הביטוי).

השימוש הנפוץ הראשון הוא המבודח, מעט בדומה לפסקת הגילוי הנאות שתכננתי אני, כזה שיכול להתבטא למשל במשפטים כמו "גילוי נאות: הכותב חולה על שווארמה" בפתיחה לביקורת על מסעדת סושי, שימוש שמעבר לצדדים ההומוריסטיים המפוקופקים שלו בא להגיד שעיתונאי (או בלוגר) לעולם אינו אובייקטיבי ושכל כתיבה נגועה בצורך לגילוי נאות. השימוש הנפוץ השני הוא כסוג של לחש המשחרר את הכותב מכל צורך באתיקה עיתונאית להמשך הדרך ("גילוי נאות: XXXXX שהוציא זה עתה ספר חדש הוא חבר ילדות שלי" ולכן מרגע זה ואילך תבואנה רק תשבוחות, אבל את החוב כבר שילמתי בדמות גילוי נאות).

לתקופה קצרה מאוד כאמור, נהנה הגילוי הנאות ממעמד רציני. מהר מאוד למדנו לקבל את הדין, לראות בו מושג אנכרוניסטי מתקופה תמימה ומרוחקת. היום אנחנו משתשעים בו, צוחקים עליו, ובעיקר, למען האמת, מתעלמים מהמשמעויות האמיתיות שלו.

3 תגובות ל“גילוי “גילוי נאות” נאות”

  1. למען הגילוי הנאות, אודה שהגעתי לכאן, מכאן:
    http://www.holesinthenet.co.il/?p=790,
    רק בגלל שלעיתים אני לוחצת על קישורים.

    בהקשרים של ביקורת רצינית, המושג הזה נטול כל תוכן. בין עם הביקורת רעה או טובה, התוכן שלה נגוע בסובייקטיביות שמוציאה את הטעם מהמילים. רצינית אני מתכוונת- מוסף ספרותי בעיתון.
    אם הכתיבה היא אישית (טור אישי, בלוג) אז בין אם גילית או לא, ברור שזו דעתך האישית.

    יכול להיות שהבעיה שלך מול הסיפור היתה שלא רצית לתת ביקורת שלילית בגלל ההכרות עם הכותב, כי מולי, כקוראת בלוגך, אין לך שום מחוייבות לאובייקטיביות.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. לא לגמרי מסכים. כן, כמה מקטעי העיתונות האהובים ליי בכל הזמנים הם אלה שבהם עוזי וייל מהלל את פונץ' תוך שהוא מרבה לדבר גם על הקשר האישי שלו עם חברי הלהקה. אני חושב שהייתי כועס מאוד אילו הוא היה נבחר לבקר תקליט חדש שלהם, גם לו היה גילוי נאות כזה או אחר מופיע בראש הביקורת.
    אני לא חושב שגילוי נאות יכול לשמש כפטור מאחריות עיתונאית, כמו שבדוגמא שהביא גל מור יש טעם לפגם בעיתונאי שמהלל מוצר טכנולוגי אחרי שזכה ללא מעט הטבות מהחברה המייצרת כך אני חושב שנכון גם למבקרי אמנות וספרות.
    אגב, הבעיה שלי עם הסיפורים לפני למעלה משנה היתה הפוכה. דווקא הסיפור של המחבר שהיכרתי נראה לי עולה בהרבה על הסיפורים האחרים רק שהיה לי קשה מעט לטעון טענה כזו. מאוחר יותר התפרסמו סיפורים נוספים של הזוכים ודווקא מהסיפור הוסף שלו אכן התאכזבתי.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. […] גילוי נאות שאינו קשור לשום דבר שייכתב כאן: לא הצבעתי ל"קדימה". אין סיכוי שאי-פעם אצביע ל"קדימה". […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting