אמן הציוץ הקצר – חלק ב': ואולי תבוא איזו נחמה

לחלק א'

דווקא הביקור בקופת חולים עבר חלק, המרשם חיכה לו אצל המזכירה הרפואית בכניסה, ובבית-המרקחת, דרך נס, לא היה תור. כן, בצמוד למרשם חיכתה גם ההפניה לבדיקות דם שניסה להשכיח מעצמו. כבר חצי שנה שלא נבדק, מתישהו, בימים הקרובים, יהיה חייב לסור לשם בבוקר. אבל צילו המעיב של הביקור העתידי הזה טושטש כשיצא עם די כדורים לשלושה חודשים בתיק אל שמש חורפית נעימה.

וכך, כיוון שכבר יצא את הבית באופן לא מתוכנן, וכיוון שנדמה היה שהמזל מאיר לו פנים היום החליט למשוך את הגיחה הנדירה הזו אל כיוון השוק. כמה שקיות של ירקות טריים, כמה מיכלי פלסטיק עם גבינות, איזה נתח טוב של בקר. אולי יקשור שיחה עם מישהו בשוק, ידבר עם מוכר הגבינות על גבנים אמריקאיים, עם הקצב על פילי צ'יז סטייק יוקרתי עם בקר קובה. אולי אפילו יעצור בבית קפה. ישתהה ארוכות על כוס של הפוך חזק, יקלוט שברי שיחה מסביב, יתערב בהן בחן, יתרום משהו מהידע שלו, בכל נושא אפשרי, ירשים בקלילות ובאלגנטיות את בני-שיחו האקראיים, מי יודע, אולי גם את בנות-שיחו.

כמה נאיבי היה ברגע המאושר ההוא, איזו טעות זו היתה.

 

הוא טורק את הדלת מאחוריו, מניח לשקיות להישמט אל הרצפה. קר מספיק כדי שלא יהיה חייב למהר איתן למקרר. הוא מחליק בגבו אל הדלת, מתיישב על הרצפה, חובק את ברכיו. הוא לא יבכה עכשיו, יניח לוולגריות של אנשי השוק, לדוחק ולמגע הגס של התחככות בקונים אחרים להתפוגג בהדרגה. עוד מעט יאגור כוחות, יגרור את עצמו למטבח. הירקות והגבינות הוא כבר יודע, ירקיבו במקרר, והוא יפתח עוד שקית של בייגלה, יזרוק עוד שניצל תירס של טבעול למיקרו, יקנח בשאריות השנאפס.

עוד מעט, רק ישכח את קולות הצחוק הבהמיים של שני התיכוניסטים שישבו מאחוריו באוטובוס, את המבוכה ואחר כך העלבון על פני החיילת שישבה לפניו. כשבהמה א' זרק לבהמה ב' "תראה ת'כוסית ליד הדלת" עוד ניסתה להרגיש מוחמאת, אבל כשהמשיכו לדון בה בפירוט הלכה והתכווצה בכיסא, מנסה להיעלם מעיניהם המרושעות, הגסות. והוא, קבר את עצמו בתוך הספר שלקח איתו לדרך, קורא את אותו משפט פעם אחר פעם, קולט רק את נערות הצחוק שלהם.

רק ינוח קצת, ישכח את האלם המוחלט, את כל התשובות הניצחות שניסח בראשו תוך כדי, את העובדה שלא קם להשתיק אותם. עוד מעט כל ההפרעה הזו, האלימה כל כך בשגרת החיים תימחק כלא היתה.

מעבר לדלת חדר השינה מחכים לו החברים האמיתיים שלו, עוד מעט יוכל לחזור ולהתנחם בהם. בטח כבר חיפשו אותו מאז הבוקר, תוהים על השתיקה הארוכה, הלא אופיינית כל כך. עוד מעט, רק עוד כמה תרגילי נשימה והירגעות. בינתיים הוא מצליח לפרוט את הסיוט של הבוקר לשברים קטנים. הוא מספיק מיומן כדי לדעת שאף אחד מהם לא עולה על 140 תווים גם בלי לבדוק מול המסך.

עוד מעט יימצא מי שיבין לליבו, מי שיושיט יד או כתף, עוד מעט תבוא נחמה.

 

המשך יבוא

12 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר – חלק ב': ואולי תבוא איזו נחמה”

  1. אני אוהב את הכיוון הזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', […]

  3. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', […]

  4. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', […]

  5. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', […]

  6. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, […]

  7. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, […]

  8. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  9. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', […]

  10. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', […]

  11. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  12. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting