אמן הציוץ הקצר – חלק ה': אבל לא באמת

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד'

העלבון הראשוני מתפוגג, מתחלף במבוכה על התגובה הילדותית, הרי לא חשב שהיא מחכה שיחזור מאז שנעלם באמצע הסמסטר, העכבר עוד מרחף מעל כפתור האישור, אבל הוא כבר יודע שלא ילחץ עליו. אין טעם.

הוא מדמיין את עצמו באולם הצפוף, הורים חמושים במצלמות וידאו מתרוצצים סביבו בקדחתנות, מרצה תלוש מאיזו פקולטה אחרת משעמם את כולם למוות על הבמה, תיכף יעלה מישהו, מעצבן במיוחד סביר להניח, כדי לשאת את דבר הסטודנטים, ואז יתחילו לקרוא להם. אחד אחד.

עולה על הבמה בצעדים נרגשים אבל בטוחים, לוחץ יד לדיקאן ומקבל ממנו את התעודה, בהצטיינות, משתהה לשנייה, מניח למצלמה להבזיק, ויורד. אבל לא באמת

אלה הציוצים האהובים עליו. בדרך כלל הוא מזדרז לכתוב ולפרסם, במרוץ עכברים של שנינות, במרדף תמידי אחרי הריטוויט הבא. לא עם אלה. שוב ושוב הוא חוזר לאחור, משייף מילים, משחק בסדר המדוייק, מנסה ללכוד את התמונה המדוייקת שבראשו, לצקת אותה ל-128 תווים, ואז באבחת-מציאות חדה להוריד את ה" אבל לא באמת".

הוא כבר מכיר את הדינמיקה. תיכף תופענה התגובות, אדוות "אבל לא באמת" בזרם שלו. חלקן תתכתבנה איתו ישירות, במידה כזו או אחרת של הצלחה, אחרות תהיינה וולגריות, מאכזבות, שמות ללעג את הדיוק והעידון שהוא מנסה לנסוך לכל ציוץ כזה.

כל החלומות והתקוות שנגנזו  בפתאומיות לפני שלוש שנים עולים בו מחדש, מתנסחים בעשרות ערוצי חשיבה שנפתחים במקביל. וכל ציוץ כזה, כשהוא מקבל לבסוף את הצורה הסופית מחייה בו לרגע את התחושה שהכל עוד אפשרי, שההזדמנויות עוד פתוחות באמת.

הפסקת צהריים, מצטרף לנחיל האנשים היוצא מהמשרד, מזדרז להגיע ראשון לפאב ומזמין פיינט של אייל, יונייטד בשידור חוזר מאחורי הברמן, אבל לא באמת

שואף לילה תל אביבי חם בזיעה ורקות הולמות משעה של ריצה, מניח לדופק לרדת לאיטו, קונה בקבוק קר של טובורג וסיגריה בודדת בפיצוציה. אבל לא באמת

קוצץ בקפדנות צרור עשבי תיבול טרי, מוסיף אותו לשום המשחים במחבת, מודד מנה מדוייקת של פסטה ומשליך למים המבעבעים, מחכה לדפיקה בדלת. אבל לא באמת

חלומות אחרים, יומרניים יותר, עוד מחפשים את דרכם החוצה, חלומות על הצלחה מקצועית ואמנותית, ולצידם חלומות ארציים יותר, וחלומות על בעיטה במערכת הערכים הבורגנית, על חיים במערה מנותקת ועל פעילות פוליטית רדיקלית. הוא נקרע ביניהם, אבל גם, אולי בעיקר, בינם לבין הזמן שעבר מאז נחלמו לראשונה, בינם לבין החיים שניצחו אותם. וכל הניסוחים, מחול הסמן על שטח החלון הקטן, נראים פתאום עלובים כל כך, מתחמקים.

יום אחד אני אהיה מאושר. אבל לא באמת

המשך יבוא

16 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר – חלק ה': אבל לא באמת”

  1. תגיד לי, אתה רוצה שאני אבכה פה?

    הולך ומשתבח, הולך ומתחדד. הפרק הראשון עוד היה קצת סיפור-מוסר ארכיטיפי, כמו "יש לך את זה", אבל מפרק לפרק אשכרה יצרת דמות. נוגעת ללב. כ"כ פרטית ועם זאת כ"כ מייצגת.

    יש לך את זה, יא מניאק.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מצטרף למרמיט.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מה שמרמיט אמר.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מרמיט: אמן התגובה הקצרה :)

    [להגיב לתגובה זו]

  5. עוד פרק מצוין. אבל באמת.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. כן, נכון. מה שמרמיט אמר.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. […] לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה' […]

  8. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', […]

  9. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', […]

  10. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', […]

  11. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, […]

  12. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  13. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', […]

  14. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  15. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  16. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting