אאוטבובלילד, עוד פעם

אז

"זוכרים שביקשתם יותר בובליל מבובליל?" שאל המלהק מציד השני של הקו "אז לא תאמינו מה השגתי לכם. היא מזרחית, אכולת תסביכי נחיתות, שמנה, מתלבשת זוועה, וולגרית, קולנית, והכי טוב – היא בהריון, ההורמונים משתוללים. אה, והיא גם אובססיבית לגמרי על בעלה".

"מצויין. נכניס את שניהם לבית ואז נדביק לבעלה את הבלונדינית הרוסייה שמצאת לנו בשבוע שעבר. יהיה קטעים, היא בטח תשתולל".

אופס, משהו השתבש לנו. מה קרה לה זאת? למה היא עצבנית כל כך? מה קרה? והמפרסמים, מה הם רוצים מאיתנו? ומה הקטע עם כל אלה שאומרים שלא ייתנו לילדים שלהם לראות את התכנית יותר? טוב, תגידו לארז ואסי שהחלטנו להוציא אותה, תמציאו משהו על עבירות על חוקי הפורמט.

ועכשיו

channel-2-news-HM

מקור: היתוך קר למפגרים (דרך חדר 404)

"תמונות מרגשות מקניון עזריאלי בתל אביב, פתיחת סניף H&M הראשון בישראל" עוד התפייט המגיש, רגע לפני שהתחיל הפינוי המבוהל של עגלות תינוק החוצה.

ואז בבת-אחת, בדינמיקה שמזכירה את זו של השידור מהנחיתה המתוכננת של אילן רמון, מייד עבר ערוץ 2 למתכונת פאניקה – "מדובר בבגדים" אמר הכתב מהשטח "אני רוצה להזכיר לכם, מדובר בבגדים". מה קרה לפרופורציות שלכם? כולה בגדים? תעלו לאינטרנט ידיעה נרעשת על הבהמיות של ההתנהגות בפתיחה, תכתבו ש"נרמסו תינוקות", תנפחו קצת, זה יישמע דרמטי. "והכל לעיני המצלמות" תוסיפו, איזה מזל שבמקרה היו מצלמות שלנו ליד.

6 תגובות ל“אאוטבובלילד, עוד פעם”

  1. הא, הקדמת אותי לפוסט :-) מזל, אין לי זמן. ערוץ 2 הזה, זה משהו (עזוב, זה לא יתפוס).

    [להגיב לתגובה זו]

  2. במקרה ולגמרי שלא בכוונה התגלגלתי היום לעזריאלי רק בשביל לגלות תור של בערך 400 מטר (פלוס מינוס מאה מטר של א/נשים עם פרצוף של עדר). לא, לא תור לפני הקופות. תור לפני הכניסה לחנות. עם סדרן והכל.
    הרגשתי כאילו אני צריכה לחשוב מחשבות גדולות בעקבות זה, אבל לא היו לי כאלה (וגם לא הייתה לי המצלמה עם העדשה הרחבה, ואני, בלי מצלמה, קשה לי לחשוב מחשבות גדולות). רגע לפני שנתקפתי בגל התנשאות אודות הפרובנציאליות המקומית, דיברתי עם חברה שיצא לה להגיע לפתיחה של HM בשיקגו. לטענה התור *שם* התפרש על פני שני רחובות.
    ככה זה באמריקה.
    הכל יותר גדול.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. שרון: תוקן, טעות שלי.
    העלמה עפרונית: אני ממש לא חושב, ולא חשבתי לרגע, שיש סיבה להתנשאות על הפרובינציאליות של ההמון השועט. מהרבה סיבות. ראיתי תורים אינסופיים ומנומסים של יפנים בכניסה לחנות של לואי ויטון איפשהו (אני חושד שזה היה יותר בגדר עלייה לרגל מאשר משהו צרכני, מה שרק הופך את זה למופרך ופסיכי אף יותר). הייתי ברצות-הברית בשנה שעברה ביום שישי השחור – ראיתי בטלוויזיה את אלה שנרמסו למוות וראיתי ברחוב את ההתנפלות המטורפת על סניפי גאפ (במבצעים מאוד פושרים, יש להודות) ואת התור המתפתל בכניסה לחנות הדגל של אברקרומבי ופיץ' (אין לי כוח לבדוק אם אייתתי נכון). מה שהרגיז אותי זה המהלך הכפול והצבוע של חדשות ערוץ 2. רגע אחד הם עוד מפמפמים את הפתיחה כאירוע חדשותי חשוב, ומדברים על רגעים מרגשים, ורגע אחר כך הם מצקצקים בלשונם, לא מבינים מה פתאום אנשים מתייחסים בכזו רצינות לפתיחה של חנות בגדים, וכמובן, מנפחים אירוע לא באמת דרמטי לכדי טרגדיה אנושית (הכותרת המקורית היתה תינוקות נרמסו, אבל שום דבר שמתקרב לרמיסה של תינוקות לא באמת היה שם).

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אני דווקא חשבתי לרגע שיש סיבה להתנשא על ההמון השועט, אבל לפחות הפעם זו הייתה בעיקר התנשאות בסיסית ופחות התנשאות פרובנציאלית. ככה זה – אני מתקדמת בצעדים קטנים (לגבי הביקורת, כמובן שאני מסכימה איתך לחלוטין).

    [להגיב לתגובה זו]

  5. העלמה עפרונית: האם רשת הטלויזיה המובילה בשיקגו שידרה ישיר מטקס פתיחת החנות? הפרובינציאליות איננה מתגלמת בתור. ולגבי המעבר מהתנשאות פרובינציאלית לבסיסית: לגמרי.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting