תבזוכ העדות

תודעה כוזבת משמשת על פי רוב כתשובת אינסטנט של תנועות שמאל הבאות לדון בשאלות הרות גורל.

איך קרה שהפרולטריון לא הצטרף לתנועות הסוציאליסטיות בהמוניו? תודעה כוזבת.

למה דווקא האוכלוסיות הדפוקות בוחרות להצביע דווקא לש"ס ולליכוד? תודעה כוזבת.

דוגמה מופלאה במיוחד של תודעה כוזבת אפשר היה למצוא בטור המופתי של דורון רוזנבלום לפני שבועות אחדים על העיתונאי הכלכלי המזדהה בכל מאודו עם ההצלחות של ורטהיימר ואריסון בעודו מתקשה להעביר את הגרוטאה שלו טסט.

עבורי, במסגרת הבלוג הזה, תודעה כוזבת נוגעת בעיקר ליכולת של תרבות הצריכה לשתק את היצר הביקורתי בקרב מעמד הביניים.

אבל אנחנו חיים בימים משונים, ימים שבהם תופעה בולטת לא פחות היא תודעה כוזבת הפוכה. ימים שבהם קשה לאנשים לוותר על הדימוי המרדני והחתרני שלהם גם כשהם נמצאים בראש הפירמידה, של מנכ"לים עם חלומות בוהמייניים.

לפני כמה חודשים רעשה האינטרנט בגלל מסמך מודלף שזכה לכינוי מזכר חמאת הבוטנים, ובו איזה מנהל בכיר ביאהו מתח ביקורת קיצונית על המהלכים הניהוליים של הענק המעסיק אותו, החלק התמוה במזכר הזה היה ההתעלמות המוחלטת של כותבו מהעובדה שהוא נמנה , כאמור, על דרג ההנהלה הבכיר של החברה, תמוהה לא פחות היתה העובדה שהמסמך היה בעיקר שחרור קיטור, כזה שראוי לשיחות עובדים בארוחת צהריים, אבל לא כלל איזו תכנית עתידית או אלטרנטיבות כפי שניתן היה לצפות ממנהל בכיר. נקלעתי אז לדיון קצר סביב המזכר הזה ובסופו הגעתי למסקנה שהכותב סבל ככל הנראה מסוג של תודעה כוזבת. יום אחד, עדיין צעיר ויצירתי עם תכניות שאפתניות לעתיד , הוא מצא את עצמו עם תפקיד באחת החברות הסקסיות בעולם, עוד לפני שהספיק לשים לב מה קורה לו הגיע לתפקיד ניהולי בכיר, אבל עמוק בפנים הוא נשאר אותו צעיר ביקורתי ויורק אש.

והנה אצלנו, הופמן מצטרף לתלונות המוצדקות על הקפה, ובין לבין מביע ספק תמיהה ספק התנצלות על העובדה לפיה יש לו לפתע פתאום פרופיל עסקי, אבל בפרופיל של הופמן, לפי דרישות הקפה מופיע שם מלא, רן הר-נבו, ואותו רן הר-נבו משמש כיום כמנכ"ל של סטאט-אפ צעיר עם סיכוי לא רע בכלל לאקזיט מכובד בחודשים הקרובים. כשחושבים על זה, אין שום דבר מוזר ברעיון שלמנכ"ל סטארט-אפ יש פרופיל עסקי, והופמן כבר התייחס לפער הזה בפוסט ההשקה של הסטארט-אפ הנ"ל, ועדיין, מן הסתם, קשה לו לקבל את המציאות החדשה הזו.

אפילו לסרגיי ולארי, הצמד שניצב בפסגת העולם זה קרה. הם עוד לא מבינים לאן הם הגיעו ומה המעמד שלהם, הם בטוחים שהמריבות הקטנוניות שלהם על המקום בבואינג הפרטי והמאובזר שלהם הן רק גירסה מתקדמת של ויכוח על מי ישחק ראשון בפלייסטיישן החדש.

בסופו של דבר אין שום דבר נורא במקרים האלה, אולי אפילו אפשר לחלץ מהם מסקנה אופטימית, הנה תראו, במציאות החדשה אפשר להגיע רחוק בלי להפוך לאיש עסיקים ציני ומריר, להמשיך ולשמור על יצירתיות ונאיביות לאורך כל הדרך למעלה.

2 תגובות ל“תבזוכ העדות”

  1. הזכרת לי את אחד הפוסטים החביבים עלי במיוחד מאלו שכתבתי

    http://www.degardener.com/2006/11/20/brad-garlinghouse-aint-no-jerry-mcguire/

    [להגיב לתגובה זו]

  2. ענר: סליחה, אכן הדיון הישן ההוא היה בעקבות הפוסט שלך, ושכחתי להפנות אליו כאן בפוסט.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting