אמן הציוץ הקצר – חלק ו': זמן מחצית חיים

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה'

הטיימליין שלו גווע לנגד עיניו. בכל יום, בכל שבוע, המרווחים בין ציוץ לציוץ גדלים. מישהו אחר, רגיש פחות, לא היה שם לב, בטח שלא בזמן אמת, אחרי כמה חודשים היה תוהה בקול לאן נעלמו כולם. לא הוא. הוא מרגיש אותם אובדים לו, חלקם בבת-אחת, לפעמים מלווים את הפרישה בהכרזה דרמטית.

"אתה בא לפה הרבה?", "לא ממש, רק עשרת אלפים פעם". ובזאת נסיים. תודה ולהתראות

דווקא אלה לא מדאיגים אותו. הוא יודע, כמעט תמיד, שבמוקדם או במאוחר יחזרו. אלה האחרים, שלה שנמוגים בהדרגה, ששוברים אותו. את האותות המקדימים אפשר לקרוא אצלם עוד לפני שהם שמים לב. הודעות על ראיונות עבודה, או על סמסטר ממשמש ובא. ומשהו באיזון שבין טוויטר לבין החיים החיצוניים אצלם מופר.

 

הוא אמור לשמוח בשמחתם, הוא יודע, אלה אנשים שלמד לאהוב, שמצאו לעצמם מרכז כובד חדש, מוחשי יותר, יש יאמרו אמיתי. בהתחלה הם עוד מצייצים בהתרגשות חוויות חדשות, על המרצה המוצלח, על הקפטריה המחורבנת, על ארוחת צהריים בחדר אוכל תאגידי, אבל הקצב יורד, הם כבר לא משתתפים בחדווה בסחרחרת הממים היומית, לא מחזירים לייק על שיר מוצלח שמישהו איתר ביוטיוב. הוא אמור לשמוח בשבילם. אבל הוא לא יכול. הוא לא יכול.

בגלל זה, גם בגלל זה, הוא מעדיף את טוויטר על כל המוגבלות שלו. הוא יודע שלא היה עומד בחוויה דומה כשבלוג אהוב היה מתחיל לקרטע, היה חוזר לבדוק אותו פעם אחר פעם, מקווה לראות משהו חדש, לקלוט סימני חיים.

איפה @בזנט? אם מישהו פוגש אותו תמסרו לו שאני מתגעגע

הוא כותב, מקפיד שלא להשתמש בשם המשתמש עצמו, מנחש שגם עכשיו, שבועיים אחרי הציוץ הקודם שלו, האיש שמאחורי @Baznat בודק מעת לעת אם מישהו הזכיר אותו, לא רוצה לנחות עליו כך, לכפות עליו רגשות אשם מיותרים.

הוא פותח קובץ Word ישן, רצף צפוף של ציוצים ישנים מודבקים זה אחר זה, מופרדים בשורה קצרה לתאריך, לפעמים כמה מילות הסבר קצרות על הנושא, על מה שהניע אותם. הוא מחייך למקרא פינג-פונג ציוצים מתמשך של תקצירי פורנו מודבקים לשמות מערבוני ספגטי ישנים, מתמוגג מחדש מכמה הברקות מוצלחות שלו, מצטער מחדש על כל פעם שבה @בזנט הקדים אותו או התעלה עליו. מם המשך נובע בו – תקצירי אימה לשמות של רומנים ויקטוריאניים.

אבל אין לו למי לצייץ אותם, כשם שכבר אין לו למי לצייץ שירים יפניים קיטשיים מאז ש[email protected]מנגה_טרון יצא לטיול שחרור במזרח.

והכל מצביע בכיוון אחד, בלתי-נמנע, אבל מדאיג, ייקח לו קצת זמן להשלים עם זה, להתרגל לרעיון – הוא חייב למצוא לעצמו נעקבים חדשים.

המשך יבוא

13 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר – חלק ו': זמן מחצית חיים”

  1. אתה צריך עקיבה חדשה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. א. כיף להיות בטוויטר ולראות בזמן אמת איך הדברים מתבשלים אצלך. (זה היה טוויט שלך ל @אל_י על "זמן מחצית חיים"?) ומודיעי הפרישה שחוזרים, :) יש לך את זה, בקצר ובארוך.

    ב. מצייצים ⇐ יש סיפור.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מרגוליס: נו, כן, התלבטתי אם זה צריך להיות בפסקול של זה או של הבא.
    יחזקאל: א. כן, אין ספק שאפשר לראות את הפרקים, בחלקם לפחות, נובטים בטוויטר, רק לתיקון: הדיון הנ"ל היה עם @מרמיט_ והמשיך עם @איתמר_ב, דווקא אתמול, תוך כדי כתיבה של החלק הזה @אל_י התחיל לצייץ על המשחק Half-Life ובכך קבע סופית את הכותרת לחלק הזה.
    ותודה רבה.
    ב. זו כבר נקודה רצינית שתזכה, אני מקווה, לדיון מעמיק יותר בסוף הסיפור.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. […] אודות | אמן הציוץ הקצר – חלק ו': זמן מחצית חיים […]

  5. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', […]

  6. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', […]

  7. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', […]

  8. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, […]

  9. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, […]

  10. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  11. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  12. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  13. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting