אמן הציוץ הקצר – חלק ז': יש לך את זה!

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו'

מכירים את זה שאתם מתיישבים לכתוב פרק חדש בסיפור ופתאום יוצא לכם קרוסאובר לא מתוכנן? אז זהו! י

114.

הוא בוהה במספר הזה. מתקשה להאמין.

לא מצליח להבין איך הגיע אליו. הוא יכול לפתוח קובץ אקסל עם רשימה מסודרת. כל נעקב ותאריך ההתחלה שלו. מעטים, פחות מעשרה, גם עם תאריך סיום. שורות הקובץ תספרנה את מה שהוא יודע בכל מקרה.

בימים הראשונים זה היה פשוט – כל מי שהסכים להתייחס אליו, כל מי ששמו היה מוכר לו במידה כלשהי, זכה ללחיצה מהירה על כפתור המעקב. הרי הגיע לטוויטר משום מקום, בלי בלוג שגורר איתו קהל קוראים, בלי משרה בחברת מדיה חברתית דינמית, רק כמה סיפורים בוסריים בבמה חדשה שאף אחד לא יוכל לקשר אליו. אחרי שבוע כבר היה עם חמישים נעקבים.

השם שלו התחיל לפעפע, אחרים ריטווטו אותו, המליצו עליו ביום שישי, קפצו לתוך מערבולות הממים שיזם, והעוקבים התחילו לזרום. אז נעשה שקול יותר, זהיר, לא ממהר להוסיף נעקבים, בודק את הפרופיל שלהם, את האתר שאליו קישרו ממנו, חושב פעמיים, מהסס.

לאט לאט המשיך המספר לזחול כלפי מעלה, נתקע לכמה שבועות בתשעים ומשהו, פחד מדומיין מחציית קו המאה הקנה לכל תוספת משקל כבד אף יותר. אם לא היה מגלה פתאום שלושה סופרים שאהב מצייצים יכול להיות שהיה ממשיך לרחף שם, אבל מרגע שהמספר עמד על 101, מלעיג בגלוי לפחד התמוה שאחז בו קודם, חזרה ידו להיות קלה מעט יותר, והנה הוא כבר על 114.

114.

הוא בוהה במספר הזה. מתקשה להאמין.

114 נעקבים ואין מה לקרוא.

ובכל זאת, המשימה שעומדת לפניו מכבידה. על כל נעקב שהוסיף מאז חצה את קו המאה חשב ארוכות, וגם אז מצא את עצמו שוגה לפעמים.

יש לו כמה עוקבים שממש מתחננים לעקיבה הדדית, ממהרים לענות לכל חידוד אקראי שלו, חלקם ראויים, פעם היה מוסיף אותם בלי היסוס, אבל לא עכשיו. הוא חושש מהאופן שבו תתפרש הוספה כזו, באיחור של שבועות או חודשים, לא רוצה ליצור תחושה של מעקב מתוך רחמים. אחרי הכל, היתה סיבה שלא הוסיף אותם מלכתחילה. גם אם זו כבר נשכחה.

פעם אחת כבר נכווה, מישהו הצטרף במרץ לצהריים של וריאציות פרועות על "הפוסל במומו פוסל", היו לו כמה הברקות והוא נוסף לרשימת הנעקבים. שעה אחר כך מצא אותו מתכתש בעקשנות וביובשנות עם נעקב אחר, אהוב וותיק, על היתרונות של ארכיטקטורת מחשבים זו או אחרת. טעם מר הציף את פיו, לא רק הנעקב החדש הוסר, גם הישן, עם כל הכאב, משנחשף בו צד שהיה סמוי עד כה, עבורו לפחות, כבר נראה אחרת, שממון טכנולוגי עבש מרחף בין התווים של כל ציוץ שלו.

לקח לו שבועיים להתגבר, לחזור ולעקוב אחרי הישן, ובעיקר להיזהר בהמשך עוד יותר.

הוא כורה אוזן לרחש של הפיד הגווע שלו. יכול היה לבקש המלצות, אבל הוא מפוחד, לא יודע איך יוכל להתעלם מאלה שיפסול, חושש לאכזב, להתפרש כמזלזל. אז הוא כורה אוזן.

ופתאום, מעשה קסמים, התמונה מתבהרת, שם שהכיר מאז ומעולם עולה שוב ושוב, כל ציוץ שלו שווה התייחסות לכל הפחות. הוא נבוך מעט, תוהה איך קרה שעד היום התעלם ממנו. מי שאמור היה, לפי כל הגיון, להיות במעגל הפנימי, הקרוב ביותר.

שעתיים אחר כך ושניהם מקלידים בחדווה. ריצוד המסך מאיר עכשיו את החדר, גואל אותו מהשממון והעגמומיות שעמדו בו קודם. דו-קרב מילולי של זריזות אצבעות ומוח נפרש למצהלות העוקבים המשותפים שלהם (217 כאלה, מסתבר לו בתדהמה צפויה מראש), אדוות של שנינות מתפשטות בהדרגה אל כל פינות הקהילה. אנשים ממהרים לחזות בפלא – מפגש הענקים שהתמהמה עד עתה בלי שום סיבה הגיונית.

הנשימה מתקצרת, הדופק עולה, האצבעות מזיעות בהתרגשות על המקלדת.

@karnaf יש לך את זה! י

הוא מקליד, כמעט בכניעה מול מענה מוצלח במיוחד של החדש.

אתה לא הראשון שאומר לי את זה

מגיעה התשובה בהודעה פרטית.

להמשך

13 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר – חלק ז': יש לך את זה!”

  1. אני מתחיל לקבל את הרושם שהדינמיקה הטוויטרית זהה לחלוטין לדינמיקת המעקבים,הרשמת אימייל, בלוגרול-ליסט בראשית ימי הישראבלוג.

    מאז הגיע הרידר וגאל אותנו מזיהוי חח"ע של הקוראים/עוקבים. הטוויטר הזה הוא חזרה אחורה. עם פחות תווים. אותה גברת בשינוי אדרת. כלומר הפעם עם מיני.

    (מונה: תגובה באורך 4~ טוויטים)

    [להגיב לתגובה זו]

  2. פסקת ה"פעם אחת כבר נכווה" פשוט גאונית. לגלות צדדים אחרים של נעקבים, שלא הכרת עד היום כי הם בדר"כ תגובות ללא-נעקבים. (פיין שמעקר הטיפוס הזה שלך, לא מסוגל לדלג על כמה טוויטים לא מעניינים בשביל האוצרות שמגיעים בגלי וריאציות כאלה.)

    [להגיב לתגובה זו]

  3. פיין שמעקר? אובססיב-קומפלסיב, הייתי אומר.

    צ'מע, שחר, על הרבה פחות מזה אנשים כבר הוציאו "אסופת סיפורי רשת" למיניהן.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מרמיט: נו, כן, אני במשא ומתן מתקדם עם ידיעות על בלעדיות לקורא האלקטרוני שלהם, אבל בדיוק כתבו בחורימבה שזה יהיה פלופ, אז אני פותח מחדש את כל האופציות.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. פיין שמעקר! פיין שמעקר! הייתי צריכה לקרוא את המשפט הזה ארבע פעמים בשביל להבין על איזה פין אתה מדבר, ומה לעזאזל הוא צריך לעקר.
    בחיי שאני צריכה לשפר את כישורי האידיש שלי (או כמה דברים נחוצים יותר).

    [להגיב לתגובה זו]

  6. @העלמה,
    אכן אָשַׁמתי, הייתי צריך לכתוב "שמעקער".

    (ואתם צריכים להסביר לי מה האובססיה נגד חורימבה, אני מרגיש מחוץ לעניינים בטוויטר, או שזה כי אני לא קורא את הרסס שלהם באופן עקבי, אלא רק פוסט מעניין פה ושם.)

    [להגיב לתגובה זו]

  7. @יחזקאל

    לא הייתי אומר אובססיה, יותר כמו כעס, אכזבה ותחושת נבגדות.
    במילים פשוטות, התחושה המסתמנת היא שחורימבה החליף צד, והפך להיות משרתם של אלה שמשתמשים באינטרנט וברשתות החברתיות כדי למכור לנו דברים.
    The man who sold the net

    [להגיב לתגובה זו]

  8. לגבי מה שאורן אמר זה בהחלט נכון שהעובדה שבטוויטר יש עוקבים ונעקבים ולא "חברים" כמו בפייסבוק יוצרת דינמיקה מאוד מיוחדת, ולמעשה יוצרת היררכיה מאוד מובחנת בדיוק כמו שבבית ספר יש את הילדים המקובלים ואת הילדים הדחויים חברתית. הרי בפייסבוק מספר גדול של חברים בעצם לא אומר עליך כלום, זה רק אומר שהתאמצת מאוד להשיג מספר כזה גדול של חברים ושאתה לא בררן, ובעצם זה אפילו קצת פאדיחה כי מן הסתם לא כל אותם אנשים רדפו אחריך אלא אתה זה שרדפת אחריהם.

    אבל בטוויטר המעמד החברתי של מישהו עם מעט נעקבים והרבה עוקבים יהיה גדול יותר ממי שיש לו מספר עוקבים ונעקבים שווה, ולמי שיש מספר שווה של עוקבים ונעקבים יהיה מעמד גבוה יותר ממי שיש לו יותר נעקבים מאשר עוקבים. וכמובן שמישהו עם מאה נעקבים ומאתיים עוקבים יהיה במעמד יותר גבוה ממישהו עם עשרים נעקבים ושמונה מאות עוקבים.

    הדברים האלה כמובן לא אומרים באמת שום דבר אמיתי עלינו, אבל הם בהחלט משדרים סטטוס מסוים שאי אפשר להתעלם ממנו ויש לו חלק גדול מאוד בהחלטות שלנו (למשל להגביל את עצמנו למספר נעקבים מסוים, לעקוב אחרי אנשים שסביר להניח שיעקבו אחרינו בחזרה וכו').

    אבל גם בלי קשר לנסיון להשוויץ במספר נעקבים נמוך יחסית יש כמובן בעיה אמיתית עם מספר גדול של נעקבים. זה פשוט הופך להיות רעש בלתי נסבל, במיוחד כשהטוויטריסטים בארץ אוהבים מאוד לדבר אחד עם השני בריפלייז וככל שיש לך נעקבים משותפים ככה הפיד שלך מתמלא במלל שהוא אמנם לפעמים מעניין אבל לרוב מתיש וחסר עניין. אני באמת חושב שמאה זה פחות או יותר המקסימום של נעקבים שאפשר באמת לשמור על קשר נורמלי איתם (אגב "כתבנו לענייני טוויטר" נמרוד קאמר כותב ש 90 זה המקסימום של נעקבים שאיתו אפשר לשמור על פאסון…), יותר מזה ואני מתחיל להרגיש שהפיד שלי נראה כמו מגדל בבל מודרני.

    מה שכן, יש כמה דרכים להתמודד עם זה גם בלי להפסיק לעקוב אחרי אנשים – אופציה שלפעמים לא נעים לנו להשתמש בה. אפשר למשל להשתמש בבריזלי ולעשות mute לאנשים מסוימים בלי להעליב אותם ובעיקר בלי לאבד את האפשרות להתעדכן במה שהם אומרים כשרוצים בכך. עוד דרך היא פשוט ליצור רשימה קטנה ומצומצמת של אנשים ולהתעדכן בעיקר בפיד שלה.

    יש כמובן עוד הרבה מה להגיד על סדרת הפוסטים, אבל נחכה בסבלנות לסוף.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. כמעט קשור כיסוי ב-NYT של מאמר על מידת ההשפעה בטוויטר: the million followers fallacy: http://tiny.cc/mcp6g
    במאמר ב-NYT גם לינק למאמר המדעי שמנתח את הנתונים (לא קראתי עדיין).

    ציטוט מעניין כבונוס:
    "the most influential users hold significant influence over a variety of topics, as opposed to being experts in just one area."
    בניגוד למה שמקובל לטעון לגבי בלוגים (שעיף שיהיו ממוקדים בנושא מסויים).

    [להגיב לתגובה זו]

  10. @אורן: תודה על ציטוט הבונוס המלבב!
    finally, a medium where specialization is truly for insects

    [להגיב לתגובה זו]

  11. ובאיחור, כשראיתי את http://twitter.com/_Ananas/status/10969787293 נזכרתי ב"אנשים ממהרים לחזות בפלא – מפגש הענקים שהתמהמה עד עתה בלי שום סיבה הגיונית". נחמד.

    [להגיב לתגובה זו]

  12. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, […]

  13. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting