אמן הציוץ הקצר – חלק ח': מזוייף

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז'

הוא לא הטיפוס של ביטויים שחוקים כאלה, הוא לא יצייץ את זה לעולם, אף אחד לא ישמע ממנו את המלים המפורשות, אבל מאז שצרף את @karnaf לרשימת הנעקבים שלו הוא מרגיש כאילו מצא נפש תאומה.

חדווה חדשה, בעצם מחודשת, מתלווה עכשיו לבדיקה הראשונה של הטיימליין בבוקר. התקווה לקרוא משהו שנכתב באישון ליל, הוקלד על מסך מגע של טלפון חכם במקום הומה אדם, ציוצים שאפשר לחיות דרכם קיום אחר.

הוא מודע להבדלים ביניהם, מודעות מלאה, כואבת. שניהם נעלמים לכמה שעות מעת לעת. אבל ההיעלמויות של @karnaf, הוא מנחש, בעצם יודע, נעוצות בפגישות ארוכות באמצע היום, או לפחות בעומס עבודה אינטנסיבי, במפגשים חברתיים בערב. בטח לא בהתקפי דכאון, רעב, בחילה, ומיגרנות שהם רק תופעות לוואי, מפורטות באכזריות לאקונית יבשה על דף הנייר שכבר שינן בעל-פה, משליך לפח עם כל פתיחה של אריזה חדשה. אחת לחודש, כבר שנתיים.

דווקא בגלל ההבדלים האלה הוא שמח שמצא את @karnaf. כמו הוכחה לכך שאפשר לנהל חיים מלאים ופרודוקטיביים במקביל להשתקעות היומית בזרם הטריוויה של טוויטר. הוא מתפעל מהחדות שבה @karnaf קורע פעם אחר פעם את מעטה הצביעות הדק של כל מיני קמפיינים ויראליים עם יומרות לאותנטיות, חושף את התפרים הגסים, את השקרים הבוטים. גם הוא מפתח רגישות חדשה לדברים האלה, לפעמים מצליח להקדים את המורה שלו, להיות הראשון לנעוץ סיכה. אושר וגאווה מציפים אותו בכל פעם שהוא מקבל אישוש לתחושות הבטן שלו. מבוכה קלה כש[email protected] חושב שדווקא פספס הפעם, שיכול להיות שמדובר במשהו שונה, או שזה דווקא קמפיין שאינו מעליב את האינטליגנציה של קהל היעד שלו.

זה תחום שהיה זר לו לחלוטין, כל החודשים הארוכים שלו בטוויטר ניסה להתעלם מהצד הזה, האפל, שתמיד היה מודע לקיומו. העדיף להדחיק את קיומם של אלה שמזנים את הפינה הקטנה שלו. אבל עכשיו, כשיש לו וירגיליוס פרטי משלו הוא לומד את משעולי התופת השיווקית הארורה. פוסע בזהירות לצד מורה הדרך שלו. לצד החבר החדש שמצא.

שלח לי את האימייל שלך בפרטי

הוא מתרגש. זו לא הפעם הראשונה, כמובן, כבר היו כמה בעבר, ותמיד התעלם מהן. אבל הפעם זה שונה. לא עוקבת רווקה שטועה לראות בשנינות שלו פלירטוט עדין ופוטנציאל רומנטי ראוי למימוש, לא עיתונאי שמחפש מרואיין לכתבה לעוסה על "דור הטוויטר", הפעם זה אחר. הפעם זה @karnaf, הראשון שמבין אותו באמת. הוא שולח. ואז קם למטבח. עד שיגיע האימייל המיוחל, הוא יודע, לא יוכל להתרכז בציוץ. לפחות ישתה משהו.

הוא מנסה להבין למה לצפות. הוא יודע שלא יבוא וידוי אישי על נפש תאומה, לפחות לא במפורש. אולי ברמז. אולי הזמנה להצטרף אליו לבירה פעם, אולי אפילו היום בערב. הוא יסכים, בלי שום ספק, מופתע מהקלות שבה יסכים, אחרי חודשים של בדידות כפויה מבחירה, של נתק.

הוא כבר שיכור למחצה כשהאימייל מגיע סוף סוף, והוא תוהה איך יסתדר עם הבירה של הערב כשהוא במצב כזה. היד קופאת על העכבר, פחד משתק אותו, הוא צריך עוד שוט אחד לפני שיפתח את ההודעה.

בשורה השלישית הדמעות כבר מפריעות לו לקרוא, הוא מרחיק אותן בכוח ונדחף אל תוך השחור, מתעקש להמשיך עד הסוף. שנה וחצי מאז הסיגריה האחרונה שלו, הוא כבר בקושי סובל את הריח, ועכשיו הוא מרגיש כאילו הכריחו אותו ללקק את תחתיתה של מאפרה גדושה. פסקה אחת מתוך האימייל ממשיכה להדהד בראשו עוד שעות אחר כך.

אני יכול להבין שתסתייג בהתחלה, אבל אם תחשוב על זה קצת אני בטוח שתבין שהמשרה הזו תפורה עליך. בסך הכל תוכל להמשיך במה שאתה עושה היום כמעט בלי שינוי, ולקבל על זה כסף לא רע בכלל.

Ever get the feeling you've been cheated?

במשרד קטן על גבול רמת-גן ותל-אביב מקפיצה תוכנה ייעודית לניטור פעילות ברשתות חברתיות הודעה על עוקב שעזב.

חיוך מריר מתפשט על פניך. היית חייב לנסות. ידעת שאתה לוקח סיכון, אבל מי שלא מנסה לא נכשל. יהיה לך עצוב מעט בלעדיו, אבל זה לא שעולמך חרב עליך. לכל היותר מכה קלה בעכבר.

להמשך

15 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר – חלק ח': מזוייף”

  1. הקרוסאובר ממשיך?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. שחר, אתה (או דמויותיך הראשיות) תמיד בחיפוש אחרי הקשר הטהור (בתולי?), תמיד בהסתגרות מפני כוחות (השוק?) האופל…

    יש אצלך או מתמכרים, שרופים, מיואשים ושיכורים, או ציניקאנים שטניים ברמה זו או אחרת.

    דוסטוייבסקי היה גאה בך – לכל יציאה לחיים, לפעילות, לשמש – יש עונש מר.

    אולי אתה צודק.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. גיל: אני יכול להבין את הביקורת.
    בכל מקרה, אני מזכיר שהמדיניות שלי היא לא להגיב לביקורות תוך כדי פרסום של סיפור (אני מרגיש שזה בעייתי) ולדחות דיון כזה לסיום הסיפור (אני מרשה לעצמי להגיב על נקודות מינוריות\טכניות).
    בין כך ובין כך – ספק רב אם יכולתי לייחל למחמאה גדולה יותר מ"דוסטוייבסקי היה גאה בך".
    אז תודה.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. לא ביקורת, כפי שמרמזת השורה האחרונה. כנראה שבכל דור ודור חייבים אנו לספר בסיפור ההתפכחות, כמו כאן
    ומצד שני גם לקבל את העולם על האפלולית והשמש שבו.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. Oh no, not me
    We've never lost control
    You're face to face
    With the man who sold the World

    http://www.youtube.com/watch?v=p7OnTEG1RYA
    (השיר הזה מתנגן לי בראש כבר שבועות, במיוחד בהקשר של החבור"ה ההיא שכבר נמאס לרדת עליה, שהתחילה לדבר פתאום על רגשות של מותגים.)

    יופי אתה שוזר, לטעמי, אם יורשה לי.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. יפה! ההנגדה כאן נחמדה מאוד.
    וכמובן שמשעשע אותי ש-"זה שיש לו את זה" משתמש בתוכנה שמודיעה לו על עוקבים שמפסיקים לעקוב אחריו. אני מנחש ש-"אמן הציוץ הקצר" לא משתמש בתוכנה כזו?

    [להגיב לתגובה זו]

  7. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', […]

  8. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', […]

  9. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, […]

  10. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, […]

  11. […] אודות | אמן הציוץ הקצר – חלק ו': זמן מחצית חיים אמן הציוץ הקצר – חלק ח': מזוייף […]

  12. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', […]

  13. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  14. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting