הצד האפל של חורימבה

נדמה שאבק הדיון סביב הטרנפורמציה שעברה על חורים ברשת (להלן חורימבה) שקע כבר מזמן (אתם לא באמת מצפים כאן לארכיאולוגיית לינקים ארכנית ומיותרת, נכון?). קרוב ל-2600 מנויי רסס, מספר דומה להפליא של עוקבים בטוויטר ו-1260 אוהדים בפייסבוק לא משאירים הרבה מקום לספק. גם בלי מידע על המאזן העסקי אפשר להניח שההחלטה המערכתית של הבלוג למתוח את פניו ולהפוך למגזין בענייני רשת הוכיח את עצמו בכל הקריטריונים שהוצבו מראש.

כן, הקטנוניים (ואני בכללם) ממשיכים לצקצק בלשונם בטוויטר ולשלוח עקיצות לעבר הבלוג שהיה לתאגיד או למשרתם של תאגידים. פוסטים מובחרים זוכים למטח של חיצי זעם או לעג, ויש מי שטורח להודיע על הסרה מהפיד. אבל כפי שידענו מראש, המהלך של חורימבה לא נועד עבורנו. כמעט להפך.

לא הסרתי את חורימבה מהפיד שלי, ואני לא מתכוון להסיר אותו. גם עכשיו יש בו דברים מעניינים. לא במינון שהייתי רוצה, גם לא בקצב שהייתי רוצה, אבל יש. כיוון שקורא הרסס שלי תקוע על פי רוב עם 1000+ פריטים לא קרואים קשה לי להרגיש שדווקא הסרה של פיד אחד, גם אם פעיל במיוחד, תשנה את המצב.

ואף על פי כן אני רוצה לעורר, ולו לרגע, את הדיון מחדש. להתרכז בפוסט אחד שפורסם בחורימבה לאחרונה. אפילו לא בפוסט. רק בכותרת שלו.

image

מדובר בפוסט שותף (דהיינו פוסט שנכתב על-ידי מישהו באחת החברות שחתמו על הסכם שיתוף פעולה מסחרי עם חורימבה) של חנן שרקין מחברת פלימוס (פלימוס היא פלטפורמה למסחר אלקטרוני וסליקה באינטרנט עבור תוכנות, משחקים ושירותים און ליין, מוסבר בתחתית הפוסט). נושא הפוסט הוא הונאות והכחשות עסקה במסחר מקוון.

הפוסט, כצפוי מזהות כותבו ומן הנושא, מיועד לקהל שאני אינני חלק ממנו – לבעלי שרותים ולסוחרים מקוונים הנאלצים להתמודד עם בעיה, אמיתית וכאובה, אני משער, של הכחשות עסקה. אין לי שום טענה על פרסום הפוסט הזה כמובן. הוא לא מעניין אותי, לא קראתי, לא נורא, אף אחד לא ניזוק.

יש לי בעיה איומה עם הכותרת שנבחרה לפוסט הזה. בהחלט ייתכן שהכותרת הזו נבחרה על-ידי שרקין, בהחלט ייתכן שזה חלק מתנאי תכנית השותפים – זכותו של השותף לבחור את הכותרת לפוסט שלו. אבל כל עוד אנו אמורים לקבל את אותם "פוסטי שותפים" כחלק מהתוכן השוטף של חורימבה, כל עוד הם אינם מוכרזים באופן מלא כמדור פרסומי, אני מרשה לעצמי לצפות לכך שמערכת חורימבה תיקח אחריות על הפוסטים האלה. ובמקרה המדובר – על בחירת הכותרת.

מה הכותרת שהרגיזה אותי כל כך תשאלו בוודאי? אז הנה "הצד האפל של השופינג – הונאות והכחשות".

ועל כך אני אומר: לעזאזל.

נניח לרגע שמישהו היה מגלה בעיה אמיתית וכאובה לפיה מחלקות משאבי-אנוש של חברות גדולות מתקשות להתמודד עם זרם קורות החיים שמגיע אליהם כשהאבטלה גואה, ונניח שמגזין כלשהו היה מפרסם כתבה על עומס העבודה של רכזי משאבי-אנוש במצב הזה. לא כתבה מרגשת במיוחד, אפילו קצת מרגיזה, אבל לגיטימית. ועכשיו, בואו נניח שבמערכת העיתון היו בוחרים לכתבה הזו את הכותרת: "הצד האפל של האבטלה – אנחנו לא מספיקים לקרוא את כל קורות החיים שאנחנו מקבלים". אתם יודעים מה? בואו נלך עם זה עוד צעד, דמיינו את הכותרת "הצד האפל של הכיבוש – לא יצאנו שבת כבר חודש".

נדמה לי שאני מכיר היטב, או לפחות במידה מספקת, את חברי מערכת חורימבה, כדי לדעת שיש להם ביקורת קצת יותר נוקבת על תרבות הצריכה ועל השופינג כמרכזה. אל מול התמונות הטריות מפתיחת H&M בעזריאלי, למשל, הבחירה להדביק לפוסט הטכני הזה את הכותרת "הצד האפל של השופינג" היא אומללה במיוחד.

תגובת גל מור:

אני מסכים שהכותרת הזו לא מוצלחת במיוחד ואפשר לנסח אותה אחרת. בין כותרת לא מוצלחת אחת לבין התיאוריה המעניינת שהצגת אין שום קשר.

תגובת אפי פוקס:

אז שאני רק אבין, מה שמפריע לך זו הכותרת?. אז הינה: אני עזרתי בבחירת הכותרת. גילטי אז צ'ארג'ד. הפוסט לדעתי מעניין את קהל היעד של חורימברשת, שהוא לא רק קהל צרכני (ואפילו חלק גדול ממנו הוא לא), אלא קהל שעוסק וסוחר ברשת ולא מעט ממנו נתקל, או שצפוי להתקל בסוגיות שעלו בו. הפוסט הזה לא היה עולה אם הוא לא היה מעניין ואנחנו (הינה סקופ בשבילך) פסלנו בעבר פוסטים סתמיים או שהם רק תוכן שיווקי שאין לו משמעות מלבד היותו פרסומת. הכלל שלנו הוא ברור- אנחנו לא מעלים פוסטים של שותפים שלא היינו מעלים מסתם כתב אורח. הטיפים שפלימוס חלקו על הונאות עסקה רלוונטיים בהחלט לקהל גדול ונותנים ערך מוסף משמעותי והפוסט עצמו עבר עריכה על ידי. יש לינקים בחזרה לפלימוס? בהחלט כן, גם ערך לפוסט גם בלעדי הלינקים האלה? בעיני לפחות, בהחלט כן. האם הפוסט עצמו כולו פרסומת? בוודאי שלא.
האם בתחתית הפוסט, משמאלו, בתוך הפוסט במטה-דאטה ואיפה שרק אפשר היה לכתוב, נכתב בואר והודגש שהכותבים הם פלימוס ושמדובר בפוסט אורח? כן.
אז מה הבעיה? החלטה עריכתית בבחירת כותרת שטעמה לא ערב לחלק מהקוראים? בשביל לא להתווכח על טעם וריח- אסכים איתך.
ושוב, אם כל חטאנו הוא בבחירת כותרת שאינה מושלמת אליך ולאחרים כקוראים או כהגדרתך "בעיה איומה" (!) – אני לא אתווכח על כך ואני מתנצל על הבעיה האיומה (!) שנגרמה. אני לא מתרגש מבעיית עדר הנשים בפתיחה של H&M וזה לא מעניין אותי או את הבלוג (ואני מניח שלא את גל) משום שזה לא תחום ההתעניינות שלו וזה גם לא מה שמצפים הקוראים שלנו לקרוא בחורימברשת. אני מבין שזה ממש הפריע לך ושציפית שנכתוב על זה, גם על זה אני מתנצל.

גילוי נאות: פרסמתי בעבר מספר פוסטים בחורימבה.

11 תגובות ל“הצד האפל של חורימבה”

  1. מזל שאני אישה (גם אם מחונכת היטב וןלעניות דעתי, גם די מלומדת), כי לפחות מבחינה סטטיסטית, זה מתיר לי לא להימנות יותר על קהל הקוראים של חורימבה (הציטוט להלן מקורו בעמוד "הצוות" של The Wadi):

    Holes is the most popular technological blog in Hebrew, with up to 3000 daily unique visitors and 2000 RSS subscribers. Most readers are educated men that work in the Israeli hi-tech industry, web enthusiasts or journalists.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. כדי להבהיר שלא מדובר רק בהתקטננות על משחק מילים אומלל בכותרת כזאת או אחרת, הייתי מוסיף הקשר רחב יותר, כמו למשל פוסט מלפני שבועיים בשם "הכירו את מפת המדיה החברתית: היכן כדאי לפעול", שמנתח את הרשתות החברתיות השונות במדדים הבאים:
    * קשר עם לקוחות
    * חשיפה למותג
    * תנועה לאתר
    * SEO
    http://www.holesinthenet.co.il/archives/9080

    הפוסט הזה, ואחרים ברוח דומה, בעצם מלמדים תאגידים איך להחדיר זיהום פרסומי לרשתות החברתיות – אבל בעדינות, בלי שיסריח, כדי שלא יעורר התנגדות. ספאם 2.0, הדור הבא.

    אני חושב שזה עצוב, ומעורר כל כך הרבה כעס ואף תחושת בגידה, כי האנשים מאחורי חורימבה (לפחות אלה שאני מכיר) התחבבו עלי, שוחחו איתי, לקחו חלק פעיל במאבקים נגד צנזורת הרשת והמאגר הביומטרי… וההרגשה היא איפשהו שעכשיו הם לוקחים את השיחה וההיכרות שלהם איתי ועם רבים אחרים ומנצלים אותה, מוכרים אותה (הייתי מוסיף "בעבור 30 שקלי כסף" אם הייתי במצב רוח מלודרמטי, מזל שאני לא).

    זאת אולי גם תשובה לגיל שטען בפוסט הקודם שכל הדמויות בסיפורים שלך הן או ציניקנים מרושעים או אידיאליסטים שרופים. אולי מה שקרה לחורימבה הוא אחד ה"מפתחות" של סיפור-המפתח-ללא-מפתח "יש לך את זה". המעבר לצד האפל, כידוע, לא ממש מורגש מרוב שהוא הדרגתי. בניגוד לדארת' וויידר, בעולם האמיתי זה גם לא בהכרח הופך אותך למפלצת, או אפילו לאדם לא-נחמד, סתם למישהו שנקרע מבפנים ובכל זאת בוגד בכל ערך.

    אוף, יצא לי פוסט.

    Some seek stardom
    And forget all about Harlem
    Yo Fugees, rock the house
    http://www.youtube.com/watch?v=oLGg1zfQzGo

    [להגיב לתגובה זו]

  3. לי, אין שום בעיה עם הכותרת. היא אמנם קלישאתית והייתי מצפה למצוא אותה בטמקא או משהו כזה אבל בסה"כ אי אפשר לצפות שכל כותרת תהיה שנונה, מתחכמת וגם מובנת.
    אין לי גם שום בעיה עם הפוסטים הממומנים. אני חייב לציין שרובם די מעניינים (וגם הוויכוח הזה הוא כל כך 2009).
    את הבעיה שלי עם חורימבה המתחדשת אני כותב דווקא כאן מהסיבה הפשוטה שמאז המעבר לתגובות פייסבוק, אני לא יכול לכתוב שם תגובות. מעבר לעובדה שאין לי שום רצון לשתף את פייסבוק כל הגיג שלי, הפרוקסי הארגוני לא מאפשר לתיבת התגובות בכלל לעבור. אז אני אולי לא עובד בחברת ווב 2 מגניבה שמאפשרת לעובדיה להיות בפייסבוק בזמן העבודה אבל הרבה פעמים יש לי בכל זאת מה להגיב. לפחות פה עוד אפשר.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. הזעם הקדוש הזה נגד הכותרת הלא-מבריקה-אבל-לא-מזיקה הזאת נראה קצת תמוה, ובעיקר חסר פרופורציות. מזל שעלתה כאן תגובה מס' 2, שבאמת מכניסה קצת בשר לטענות נגד חורימבה.

    (לי, אגב, מה שהכי מפריע באתר כבר די הרבה זמן, הוא שטכנית הוא כבד והגלילה לא חלקה, וגרפית, מרוב ניסיון להרוויח עוד כמה קליקים על פוסטים קשורים וכד', הוא קצת צעקני, ואפילו מבלבל)

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אני לא יודע, האמת שקשה לי להבין את הביקורת הספציפית כלפי הכותרת של הפוסט ההוא וגם כלפי מה שלכאורה משתמע ממנו. האנלוגיה שאתה מבצע בין שופינג לבין מצב האבטלה או הכיבוש פשוט נראית לי לא במקום. אלא אם כן כמובן אתה בא מתוך עמדה מרקסיסטית קיצונית, מה שדי קשה לי להאמין בו ובעיקר נראה לי כרחוק למדי ממה שרוב האוכלוסיה מאמינה בו.

    שופינג הוא בסך הכל חווית קניה ולמרות שבמקרה הקיצוני מדובר בהתבהמות סטייל פתיחת H&M זה בכלל לא חייב להיות כך וברוב המקרים מדובר בצריכה מתונה וסבירה (תחשוב למשל על הצרפתי שנהנה לקנות במעדניה השכונתית או על האיטלקי שנהנה לקנות בגדים אצל החייט האישי שלו). וגם אם נתפלפל ונטען שמהכותרת משתמעת לכאורה עמדה שדוגלת בתרבות צריכה בהמית וחסרת רסן – הרי שמתוכן הפוסט כאמור זה בכלל לא משתמע.

    לכן נראה לי שהדיון הזה באמת חוזר למה שכבר היה בעבר סביב חורימבה, פרובלוגינג ובעיקר המעבר לתוכנית השותפים. בסופו של דבר זהו עוד מקרה בוחן למאבק הכוחות ברשת בין התפיסה המסחרית ובין התפיסה האנטי-מסחרית. נכון שפעילות ברשת לשם עשיית כסף היא משהו שבכלל לא מדבר אליך, היא גם בכלל לא מדברת אלי ואל רוב האנשים שאיתם אנחנו באים בקשר בבלוגים ובטוויטר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהמציאות הזאת קיימת ושחורימבה לא מייצגים משהו כל כך יוצא דופן ולא שגרתי.

    חורימבה לא המציאו את הגישה הזאת, הם לא חלוצים שלה בארץ, ההשפעה שלהם על מצב הרשת בארץ היא די מינורית (זה שקוראים אותם הרבה אנשים לא מעיד בהכרח על מידת השפעה ועל עיצוב של תפיסת עולם. גם הרבה אנשים קוראים את מדור המחשבים בטמקא ואני מסופק עד כמה זה באמת מעצב את תפיסת עולמם), ובנוסף חורימבה די מתונים בעניין הזה יחסית לאחרים, ובנוסף חלק גדול מהפוסטים שלהם לא עוסק בכלל בצד המסחרי של הרשת.

    קשה לי גם לקבל את הנרטיב של הנפילה של חורימבה אל "הצד האפל" א-לה דארת' ויידר מהסיבה הפשוטה שחורימבה מעולם לא היו ב"צד המואר". כלומר הם לא באמת ייצגו מעולם גישה אנטי מסחרית מובהקת או תמכו במוצהר באידיאולוגיה שחותרת להפוך את הרשת למרחב חופשי של פעילות חברתית טהורה ונקיה, אלא מאז ומתמיד עסקו בסקירת טרנדים ברשת מתוך עמדה נייטרלית יחסית (וסה"כ להתנגד לצנזורה של הרשת זה די הבון טון כיום, לא משהו יוצא דופן).

    לכן לדעתי השאלה האמיתית היא האם הזעם הקדוש הזה נובע מפני שחורימבה באמת *אשמים* במיסחור הרשת הישראלית ומצבה כיום, או יותר מפני שהם פשוט *מייצגים* את המצב בצורה כל כך מובהקת?

    [להגיב לתגובה זו]

  6. טוב, כמה מילות הבהרה.
    הכותרת המקורית שנתתי לפוסט הזה היתה "הצד האפל של חורימבה. אבל לא באמת". והתכוונתי לזה. אני חושב, כמו מרמיט (ובעצם כולכם ככל הנראה), שיש הרבה מקום לביקורת רצינית יותר על חורימבה ועל התוכן שמתפרסם שם לאחרונה. הפוסט הזה לא מתיימר להיות משהו מעין זה. השימוש במונח "הצד האפל" במקרה הזה הוא לא יותר מפארפרזה על הכותרת המקורית של חורימבה. אז למה החלטתי להשמיט את ה"אבל לא באמת". כי חששתי שהוא ייראה מתחמק מידי. אולי זו היתה טעות.
    אני חייב תשובות מפורטות יותר לחלק ממה שהועלה כאן כמו גם לתגובות של אפי ושל גל (לא רציתי לכלול את התשובה לתגובות שלהם בפוסט עצמו כי חשבתי שזה יהיה לא הוגן) אבל מישהו הזיז לי את השעון שעה קדימה ועוד רגע כבר מתחיל הגן.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. אלי, בוא לא נתמם. המצב ברוב המקרים הוא לא שמדובר "בצריכה מתונה וסבירה (תחשוב למשל על הצרפתי שנהנה לקנות במעדניה השכונתית או על האיטלקי שנהנה לקנות בגדים אצל החייט האישי שלו).". רובנו לא קונים במעדניה השכונתית אלא בסופר, ולא מחזיקים חייט אישי אלא קונים בגדים שיוצרו בסין ונמכרים במחירים מגוחכים בזארה או קסטרו. HM הם אולי דוגמת קיצון, אבל יש לי התחושה שהם קרובים יותר למצב מאשר החייט האישי.

    אנחנו נמצאים עכשיו כמה ימים לפני ליל הסדר. באמת נראה לך שהקנייה המאסיבית של מתנות לכל מה שזז "כי צריך" (כלומר, צריך לקנות, לא שהדודה שלי באמת צריכה עוד אגרטל או שרשרת) היא חלק מצריכה מתונה וסבירה?

    [להגיב לתגובה זו]

  8. העלמה עפרונית, אני בכלל לא מתמם. ברור שקיימת צריכה בהמית אבל יש גם צריכה מתונה. יש קפיטליזם חזירי אבל יש גם קפיטליזם נאור. אלא אם כן כאמור אנחנו באים מתוך עמדה מרקסיסטית מובהקת ששוללת את עצם הקפיטליזם. אלא שאם כן אז למיטב ידיעתי חורימבה לא המציאו את הקפיטליזם…

    ולא שאין לי ביקורת על חורימבה ועל המהלך המסחרי שהם בצעו, אבל היא מתמקדת יותר בנושאים שהם בוחרים לעסוק בהם, באופן שבו הם עושים זאת וגם לעתים באופן שבו הם מדריכים אחרים לעשות כך (6 כללים לכתיבת… 4 דרכים לשיווק… וכיו"ב).

    אבל העניין הוא שאני לא חושב שחורימבה חייבים לי משהו, אני לא חושב שמה שהם עושים הוא לא לגיטימי ואני גם לא חושב שמידת ההשפעה שלהם על האינטרנט הישראלי כל כך גדולה כמו שאנחנו לפעמים מדמיינים (אני לא אומר את זה לגנותם, אני פשוט לא חושב שהם "מעצבי תודעה" בעלי השפעה, אני למעשה מסופק אם בכלל יש כאלה ברשת הישראלית).

    כמו שאמרתי הכיוון עצמו של מסחור הרשת רחוק מאוד ממני, אבל אני מודע למציאות הקיימת ולכך שחורימבה לא ממש אחראים למציאות הזאת אלא לכל היותר מייצגים אותה. למרות שלא הסרתי אותם מהגוגל רידר שלי (בדיוק כמו ששחר לא עשה) אני גם לא ממש קורא אדוק של הבלוג, והרבה מהפוסטים שם לא רלוונטיים כלפי (והם גם לא מיועדים אלי). אבל בכל זאת אני חושב שהמתקפה נגדם היא לא מוצדקת.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. טוב, קצת יותר מפורט:
    שרון: עם עד 3000 יוניקים משכילים ביום נדמה לי שגם רוב הגברים יכולים להימלט מציפורני הסטטיסטיקה.
    מרמיט: מסכים עם רוב מה שאמרת. אבל מצטרף להסתייגות של אלי, מאבק בחוק הביומטרי ובצנזורת רשת הם באמת לב הקונצנזוס של האזור שבו כל הדיון הזה מתקיים. בכל מקרה, מדגיש שוב, זה לא פוסט הביקורת שלי על חורימבה. אבל יכול להיות שגם הוא יגיע (להזכירך אני מוכן להשקיע שעות יקרות בנבירה בחומרי התעמולה של הליכוד או במניפסט של מיברג כדי להוציא ביקורת כזו, אם פעם תבוא ביקורת כללית יותר על חורימבה היא לא תיאחז בכותרת אחת).
    טל: כן, לחלוטין לא מבין את עניין הפייסבוק הזה.
    אבל לא טענתי שהכותרת הזו בעייתית כי היא לא שנונה מספיק. אין לי בעיה עם כותרת אינפורמטיבית יבשה לפוסט כזה. אין לי גם בעיה עם עצם קיומם של הפוסטים הממומנים. אני כן חושב, והתגובה של אפי רק חיזקה אותי בכך, שלמערכת חורימבה יש אחריות על הכותרת הזו, ואני כן חושב שהיא מייצגת תפישת עולם בעייתית.
    יונתן: ראה את תגובתי למרמיט.
    אלי: טוב, אז ככה: צרפתי שקונה במעדניה השכונתית זה לא "שופינג" מצטער. לא באנגלית, ובטח לא כששואלים את המילה האנגלית לתוך העברית. שופינג זה הפיכת הקניות לפעילות בילוי מרכזית, להציב אותן כחלק משמעותי בחיים. ולכן, כמו האבטלה והכיבוש אני חושב שמדובר במשהו שהרבה מאוד רעות חולות כרוכות בו. זה לא אומר שאין בעיה של הונאות. והפוסט (בסוף כן קראתי, הייתי מוכרח) נוגע בהן בצורה עניינית ומקצועית. לכן אין לי שום טענה כלפי כותב הפוסט, ולא כלפי חורימבה על עצם הפרסום שלו. אבל בדיוק מתוך אותו שיתוף פעולה הדוק בין שני הצדדים השותפים בכתיבת הפוסט יש לי טענות נגד בחירת הכותרת.
    העלמה עפרונית: וואלה, עוד לא קניתי מתנות לחג. אני רץ להידחף באיזה תור בשפיים.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. לאור התגובה האחרונה שלך לאלי, אני שואל את עצמי עד כמה הבעייתיות של הכותרת נובעת דווקא מתרגום לקוי.
    כי אם היה כתוב 'הצד האפל של הקניות ברשת', או משהו כזה, זה היה נשמע הרבה פחות גרוע. ו-shopping זה גם שופינג, אבל גם קניות.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. אחרי הרבה מחשבות במהלך הסופ"ש, ואפילו קריאה של כמה פוסטים ישנים בשביל הפרספקטיבה, אני יכול להגיד רק שנקודת השבר מבחינתי היתה כשחורימבה קיבל (בהשאלה) את רוח הפסיקה האמריקאית שמקנה לתאגידים זכויות שוות לאלה של אנשים פרטיים.

    לפני זה, גם כשהם עסקו בהיבטים המסחריים של הרשת, ההרגשה היתה שהם יוצאים מנקודת הנחה שהאינטרנט נועד בראש ובראשונה לאנשים, ומשמש אנשים. היום האנשים הפכו ללקוחות, שאמורים לנהל מערכות יחסים עם מותגים.

    ונכון, חורימבה – ליתר דיוק גל מור – לא היה מעולם נושא הדגל של המלחמה למען הקול האותנטי, אבל בכל זאת היה בבלוג הזה משהו אותנטי שהבדיל אותו מכל שאר הבלוגים שעסקו בפן המסחרי של הרשת – עובדה שאותם לא הייתי מסוגל לקרוא בכלל. אבל הרגישות הזאת לאותנטיות היא מן הסתם נחלתו של מיעוט נאיבי.

    לא יודע עד כמה חורימבה היה מוביל דעה, אבל אני כן זוכר שהוא היה במה מרכזית לדיונים (לא רק פוסטים) על המתרחש ברשת העברית. וזכור לטוב הוויכוח הסוער בעקבות השדרוק של נאנא10, בהשתתפות גולשים מן המניין, אנשים מהנהלת נאנא, אנשי מקצוע בתחום השימושיות ועוד ועוד. לא זכור לי שהיה דיון כזה עשיר באף מקום אחר. היום אי אפשר לצפות שם לדיון כזה, ללא מורא וללא משוא פנים, לנוכח סבך האינטרסים שאופף את חורימבה ונותן הרגשה שהכל שם נכתב "מטעם".

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting