אמן הציוץ הקצר – חלק ט': איפה אתה בסדר?

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח'

מאז שחסם את @karnaf הוא מתקשה לצייץ. לא מדוייק, זו התחמקות מהאמת, הוא מתקשה לחשוב, מתקשה לקום בבוקר, מתקשה להירדם, מתקשה לאכול, מתקשה לשבת מול ריצוד המסך המעליב, כן, גם מתקשה לצייץ.

אבל יש לו תכנית. תכנית שתוציא אותו מהמרה השחורה. אפילו קפץ מהדירה הקודרת לסניף סטימצקי הקרוב, קנה לעצמו הגדה של פסח, עם תלי פרושים מודרניים. על הדרך הצטייד גם ביין, ארבעה בקבוקים במבצע למי שקונה את ההגדה.

ערימה של ניירות ושל ספרים נדחפת אל פינת השולחן, מפנה מקום למחברת ישנה שתיפתח לצידם, להגדה ולמנורת הקריאה. עט פיילוט נשלף מאחת המגירות, האצבעות מתרגלות מחדש. כתיבה בעט זה כמו אופניים.

הוא שוקע לתוך מרתון של קריאה, עוד ועוד הערות נדחסות אל עמודי המחברת הריקים. דף אחד של רווח חוצץ בינן לבין רשימות מקורס שנזנח שלושה שבועות לפני סופו. עליצות מוזרה שוטפת אותו, כאילו חזר בתוקף החלטה מעט מטופשת להיות סטודנט לחוץ לקראת בחינה, מנסה לפצח את הסוד של כל שורה בטקסט שלפניו, למצות מתוכו אמת. אחר כך יעבור על הכל שוב, מול המקלדת, ישייף את התובנות שזיקק, יכווץ אותן לכדי פיסות מושלמות של 140 תווים. איזו חגיגה מפתיעה תצפה לעוקביו במהלך הסדר.

הוא מתרגש מול הגילוי של תיאוריה לפיה ההגדה נכתבה כדי להכשיר את הלבבות לקראת עוד נסיון מרד בשלטון הרומי אחרי כשלון המרד הגדול, מתלבט אם לשלב את הציוצים בנושא תוך כדי הסדר. השירים והטקסטים המוכרים, כאלה שליוו אותו מילדות, מתפרקים עכשיו תחת מבטו הבוחן, הופכים, כמעט בלא מאמץ, לנתחים של שנינת טוויטר מובחרת.

הטלפון מצלצל. קורע אותו מעבודה על פרשנות מצוייצת לחד גדיא.

קצה של אנחה כואבת בצד השני מבהיר לו מייד מול מי הוא עומד. מול מה הוא עומד. עוד שאיפה כבדה ואז, כמתוך ייאוש "אז איפה אתה בסדר?" מייד אחר כך היא ממהרת לתקן, מודעת לטעות שעשתה "התכוונתי שדודי וענת באים עם הילדים ואתה יודע שהם מתים עליך, אז אולי תעשה טובה ותבוא. לפחות בשבילם".

"דווקא יש לי תכניות לסדר" הוא אומר. יש לו. באמת. אבל מרגע שהוציא את המשפט הזה מפיו הוא מרגיש אותו מתפורר, מאבד את התוקף שלכאורה היה לו.

"תכניות?" היא שואלת בהפתעה, וממשיכה באכזריות ישירה ולא אופיינית "אל תדבר שטויות. אפילו החברים שלך באינטרנט לא יהיו שם בחג".

הוא יודע שהיא צודקת. איכשהו הצליח לא לחשוב על זה קודם. דמיין את עוקביו מחכים לעוד התחכמות שלו בקוצר רוח, ולא לאות של "שולחן עורך" להתנפלות מאוחרת על ארוחת סדר מלאה. פתאום הוא רואה את עצמו מצייץ אל תוך הריק. מקבל תשובות גלמודות משני עוקבים ששובצו למשמרת לילה במערכת החדשות של אתר עלוב, מבזבז את כל מה שכתב ולמד אל מול טיימליין שומם.

"וחוץ מזה, ממש כדאי לך לבוא, אבא קנה לך בדיוטי פרי משהו מיוחד לחג".

"נו טוב" הוא נכנע "אבל אני מקווה שאבא לפחות יכין את החרוסת של סבתא. ושלא ישתכר יותר מידי, שיוכל להקפיץ אותי חזרה בסוף."

"אפשר לחשוב שאתה כבר לא יכול לישון אצלנו לילה אחד."

הוא שוקל להיעלב. לא ממש יודע ממה.

"אבל מקסימום נזמין לך מונית בסוף אם תרצה".

הוא סוגר את המחברת. את החוכמה החדשה שלו יחלוק עם המשפחה מחר בערב. אולי עדיף כך.

על זה הוא לא יוותר כל כך מהר

RT @HaKadosh_Baruch_Hu RT @Malach_Hamavet RT @Shochet RT @tora RT @maya RT @nura RT @chutra RT @calba RT @shunra RT @gadya RT @aba in 2$

הוא מצייץ, והריטוויטים מתחילים לזרום.

זה בסך הכל ליל סדר עם המשפחה, הוא מנחם את עצמו, לא סוף העולם.

להמשך

12 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר – חלק ט': איפה אתה בסדר?”

  1. אכן יש תיאוריה כזו, בקשר למרד, או שהמצאת אותה במסגרת החירות הספרותית?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. יחזקאל: בהחלט יש. אחפש מקורות וסימוכין אחר כך.
    אבל שים לב שההגדה כולה רצופה בעידוד לנחישות ולנסיונות חוזרים אל מול מה שנראה ככשלון (כל הקטע של במצרים לקו כך וכך מכות ועל הים לקו כך וכך מכות למשל הוא נסיון להפיח תקווה לקראת המרד הבא שיהיה מוצלח יותר לפי התיאוריה הזו).
    בנוסף שים לב אילו כוונות רעות ניוחסות ל"לבן הארמי" בהגדה. עם כל הכבוד לאיש היו כמה צוררים בעייתיים יותר בדברי-ימי ישראל (ובכלל לטעון שרצה להשמיד את כל העם זה קצת מופרך בתקופה שלא היה בה עם). לפי התיאוריה המדוברת לבן הארמי הוא שיכול אותיות (פחות או יותר ובכפוף לשינויי כתיב) של "נבל רומאי" כי אי-אפשר היה, כמובן, לציין במפורש את רשעות הרומאים תחת שלטונם.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. הטיעון הראשון חלש ביותר, אבל אולי זה עניין של איך ניגשים לטקסט. לגבי הסיום הכל־כך מופרך, שים לב שהאמרה הזו מתבססת על פסוקים מחומש דברים, אותם פסוקים שהיו נאמרים בעת הבאת הביכורים אל בית המקדש, שם כתוב "ארמי אובד אבי". כעת תמצא מי שטוען שהפסוקים האלה אכן נכנסו רק בסוף ימי בית שני ו"ארמי" זה "רֹמאי" בסיכול אותיות?

    להרוג את יעקב, למשל ברדיפה אחריו בברחו אל הארץ, זה לחסל את כל העם העתיד להתהוות.

    בקיצור, כמו עוד הרבה טיעונים לגבי טקסטים מהמקורות, יותר מידי פעמים חוקרים יורים את החץ ורק אז מציירים את המטרה.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. יחזקאל: לא אמרתי שאני מסכים עם התיאוריה, או שאני חולק עליה. בסך הכל ציינתי את קיומה. מובן מאליו שצריך לקחת תיאוריות כאלה בעירבון מוגבל. יחד עם זאת כדאי לנסות ולחשוב איך הטקסט הזה היה נתפש בקריאה על רקע התעוררות של תנועת מרד חדשה בשלהי ימי בית שני.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. ברור, אם נשמעתי כמתקיף אותך אישית, לא לזה הייתה הכוונה.

    איך הטקסט היה נתפס? הוא מעורר רצון לחירות נוספת, ברור, אבל לא מספיק מעודד לנקיטת מעשה כפי שהם ניסו לעשות, אלא מצפה לישועת שמים, משמים היכו את המצרים כך וכך.

    אני יכול להבין את קיומן של תיאוריות שונות והסברים שונים, לא תמיד אני רואה צורך להחליט אם התיאוריה נראית לי או לא, אבל כדבר בסיסי אני מצפה מהסבר כלשהו שיבוא אכן להסביר משהו, שייתן קצת הוכחות וימצא סימוכין.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. אני לא יודע אם לזקוף את זה לזכותך או לחובתי, אבל בעוד שבפרקים הראשונים הסתכלתי על אמן הציוץ בשעשוע אנתרופולוגי מהול בחמלה, עם הזמן אני מוצא את עצמי חושב עליו יותר ויותר בהזדהות.

    (זה כמובן לא קשור בכלום להתמכרות המשתוללת שלי לטוויטר, שמניבה ארבעה ציוצים ששיננתי בע"פ מטיול של שעה עם הילד בעגלה, למשל.)

    [להגיב לתגובה זו]

  7. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', […]

  8. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, […]

  9. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  10. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, […]

  11. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  12. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting