כולם מדברים על ███ ██*, אף אחד לא מדבר על הרג

עכשיו, תודות למעשה המשובה של ידיעות אחרונות אתמול, כולם כבר יודעים**.

יודעים מה בדיוק?

טוב, תלוי מי.

יש מי שיודע הכל בפרטי פרטים, אבל ידע עוד לפני שידיעות התחכמו לצנזורה. יש מי שיודע קצת יותר. אפילו מי שלא ידע כלום כבר יודע שיש משהו שאסור לדבר עליו, ושאסור לדבר על זה שאסור לדבר עליו. אבל יש גבול לסיפור הזה. אז מותר לדבר על זה שאסור לדבר על זה שיש משהו שאסור לדבר עליו.

ואז אפשר לדבר על זה שאבוי לנו ולהגיד שצנזורה וצו איסור פרסום בעידן האינטרנט זה בדיחה. אפשר להגיד סין ואיראן וצפון קוריאה, וכמה זה בלתי נתפש שדברים כאלה קורים כאן.

והכל נכון.

אבל אף אחד (כמעט) לא מדבר על מה שאמר אלוף פיקוד מרכז לשעבר לכתב הארץ

עזוב אותי מהנחיות בג"ץ, אני לא יודע מתי יצאו הנחיות בג"ץ ומתי לא. אני יודע שסיכול ממוקד מאושר ויוצא נוהל פעמו"ן ואני מקבל את ההוראות מאגף המבצעים.

ככה זה.

כי המערכת כולה, החל מטוקבקיסטים זועמים באתרי חדשות, דרך פוליטיקאים מכל הספקטרום הפוליטי וכלה בפעילי שמאל תשושים, בעצם מקבלת כנתון את העובדה שמערכת הבטחון לא באמת כפופה להחלטות בג"ץ. ההפתעה, אם יש כזו בכלל, היא רק מהנכונות לומר משפט פרובוקטיבי כזה בגלוי. בטח לא ממה שעומד מאחוריו.

זה לא איראן\סין\צפון קוריאה. מה אתם רוצים? האמריקאים יותר טובים? תראו מה הם עושים בעיראק ובאפגניסטאן, והתמונות מגוונטנאמו. והאירופאים הצבועים? כמה זמן עבר מאז שהצרפתים עוד רצחו באלג'יר. ובכלל, כשחוטבים עצים, אתם יודעים איך זה.

אבל צנזורה מגוחכת? צווי איסור פרסום גורפים כל כך? לא יעלה על הדעת. זה נורא לא מילניאלי, לא מתאים למדינה שבה לכולם יש פייסבוק.

בטוויטר בבלוגוספירה ואפילו בפייסבוק דווקא מתעורר עכשיו דיון מאוחר בחשיפה ההיא של הארץ. אפשר אולי לקוות שכשם שהדיון על מה שאסור לדבר עליו זלג מהרשת לתקשורת העולמית והישראלית כך יזלוג גם הדיון על האופן הגס והבוטה שבו מערכת הבטחון מזלזלת בפסיקת בג"ץ.

התגובה המילניאלית-פייסבוקית-טוקבקיסטית הצפויה לתקווה שכזו היא כמובן פחחחח אחד ארוך.

* ותודה לעידוק שבזכותו יכולתי להעתיק את התו המושחר לכותרת בלי לטרוח.

** אם השורה הזו נקראת כזלזול במעשה של ידיעות אחרונות הריני להודיע שאני מוריד את הכובע בפני עורכי העיתון על הצעד המקורי והמבריק שהם נקטו אתמול.

28 תגובות ל“כולם מדברים על ███ ██*, אף אחד לא מדבר על הרג”

  1. אם אכן, הסיבה לכל הסיפור היא המסמכים שקישרת אליהם כאן – של החיסולים בניגוד להוראות בג"צ – עושה רושם שמערכת הביטחון יורה לעצמה ברגל. הרי זה היה עוד פרסום אחד, שכולם כבר הספיקו לשכוח, ועכשיו חזר בגדול למרכז הבמה.

    לעומת זאת, אם – כמו שנטען פה ושם – הסיכול הממוקד הרלוונטי הוא לא זה שנעשה במלאישה, אלא זה שנעשה בבלאו – אז יש כאן עליית מדרגה מאוד משמעותית. מערכת הביטחון צפצפה על בג"צ מאז ומעולם. להיכנס בעיתונאים ביקורתיים זה חדש.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אני לא יודע כמה המשפט הזה פרובוקטיבי. אני חושב שיש יועץ משפטי או מחלקה משפטית שאמורה לבדוק ולייעץ לצבא בעניינים כאלה, העובדה שהיא לא ממש מתפקדת מטרידה. אני חושב שהמצב לא יהיה תקין אם כל מפקד יידרש ליועץ משפטי משלו בכדי לבדוק פקודה שהועברה אליו מלמעלה.
    השאלה היא האם הפקודה היא פקודה בלתי חוקית בעליל והתשובה היא ככל הנראה שהיא לא כזו, אבל היא כן הפרה של הוראת בג"ץ (ולא הראשונה). מכיוון שלא מדובר במקרה ראשון, טיפול אמיתי בבעיה צריך להתחיל בדרישה לרפורמה במחלקה המשפטית הצבאית ובנהלי העבודה שלה.

    -נראה לי-

    [להגיב לתגובה זו]

  3. נדב – יש קצת הבדל בין 'כל מפקד' לבין אלוף פיקוד המרכז, השני בהיררכיה.
    אף אחד לא בא בתלונות למ"כ שירה במלאישה.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. נדב: לא חושב שאתה צודק. לו הפקודה היתה בלתי חוקית בעליל כי אז היינו מצפים ממבצעיה בשטח להתנגד ולסרב לבצעה. אם הפקודה היא רק בלתי חוקית (ולא בעליל) הרי שעדיין מי שנתן אותה צריך לשלם על כך.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. השיטה של פרסום טקסט מחוק כדי להעביר את המסר כי קיים מידע שלא ניתן להעביר לקוראים מסיבות של צנזורה או צו איסור פרסום אינה חדשה, ונעשה בה בעבר שימוש נרחב בשבועון "העולם הזה" ז"ל שעורכו היה אורי אבנרי.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. אני לא כל כך מבין למה טוענים שמנסים לעשות לאורי בלאו "סיכול ממוקד" כדברי נדב (אלא אם כן כמה מאנשי הבלוגוספירה שגם עובדים ב"הארץ" יסבירו לנו מה טיב המשא ומתן שמנהלים עבורו בעיתון עם מערכת הביטחון). עד כמה שאני מבין, אף אחד לא טוען שבלאו עבר על החוק או שיש איזושהי עבירה פלילית שאפשר להאשים אותו בה. הוא את הכתבה שלו הגיש לצנזורה, וזו אישרה אותה. כן, הוא לא שייך לתא הכתבים הצבאיים, והוא מעצבן את מערכת הביטחון, אבל עד כמה שאני מבין, הוא לא עבר על החוק בשום שלב.

    מה שאני מסיק בינתיים מהסיפור הזה זה שרוצים שבלאו יעיד נגד קם ויצביעה עליה כמקור למסמכים, וכדי שהוא יעשה את זה, הוא צריך להיות בארץ, ובמקרה הוא היה בסין כשהפרשה התפוצצה והוא מעדיף בינתיים להישאר באנגליה ולא לחזור לארץ עד משפטה של קם ובמהלכו, כדי לא להידרש להעיד נגדה, ולהעמיד למבחן משפטי את הגנת החיסיון העיתונאי על מקורות. דרישה מקוממת, נכון, אבל לא משהו שהוא לא בגדר הסביר בכל תיק משפטי. דהיינו, פרשת קם לא מעלה ולא מורידה מבחינת היחס של מערכת הביטחון לבלאו.

    האם יש תקדים במדינת ישראל לעיתונאי שנענש על ידי שופט בשל כך שלא הסגיר את מקורותיו, בסגנון פרשת ג'ודית מילר בפרשת ואלרי פליים?

    [להגיב לתגובה זו]

  7. שחר – קשה להגיד שזו פקודה 'בלתי חוקית בעליל', ולו בגלל שזו פקודה שהייתה חוקית לחלוטין חצי שנה לפני כן. אבל גם לגבי פקודה חוקית, החובה החוקית היא למלא את הפקודה ואז להתלונן – שלא לדבר על זה שאפשר לצפות מאלוף שהמחוייבות שלו לשלטון החוק תהיה קצת מעבר לחובה הבסיסית. נניח, שיגיד לבוס שלו 'תשמע, זה מנוגד להוראות בג"צ, אולי לא כדאי'.

    ערןב – לא יודע מאיפה הבנת שבלאו בחו"ל כדי לא לחשוף מקור. עד כמה שאני מצליח להבין, מבליל המקורות השונים, השב"כ מנסה להשתמש בקם כדי להגיע לבלאו.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. נדב – איך? כאמור, הכתבות שלו עברו צנזורה, ובינתיים לא שמעתי על האשמה ספציפית נגד בלאו, ולכן הסקתי את המסקנה הזו – רוצים את בלאו כי ככל הנראה רק אותו אפשר לשאול בבית משפט "האם קיבלת את המסמכים מקם?" ולהרשיע אותה לא רק על סמך הודאתה או עדויות נסיבתיות אלו ואחרות. הטענה שהשב"כ (אצל אחרים זה המלמ"ב, אגב) מנסה להשתמש בקם כדי להגיע לבלאו היא ספקולטיבית ומעורפלת, ועד שלא אראה משהו קונקרטי אין לי משהו חכם להגיד עליה.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. נדב פרץ: לעניין מידת החוקיות של הפקודה, זה בדיוק מה שאמרתי לנדב (לא פרץ).
    לעניין כל הספקולציות האחרות – בחיי שאין לי מושג או דרך להעריך.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. ערןב: צריך להפריד בין שתי עבירות שונות. האחת, פרסום מידע שצריך היה לקבל אישור צנזורה עבורו ואישור כזה לא ניתן; השניה – החזקת ידיעות סודיות או השגתן ללא הסמכה (סעיף 113(ג) לחוק העונשין). אגב. מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו מאסר 15 שנה (סעיף 113א)

    בעבר כבר היו מקרים של נסיונות להעמדה לדין בגין פרסומים של ידיעות שהצנזורה אשרה. בתחילת שנות התשעים הצנזורה הצבאית אישרה פרסום מאמר על כך שטילי הפטריוט שהוצבו בישראל במלחמת המפרץ לא היו מסוגלים ליירט טילי סקאד, וחיל האוויר הגיש תלונה נגד הכותב (דר' ראובן פדהצור) על עבירה לפי סעיף 113. כתב אישום אמנם לא הוגש בסופו של דבר, אבל ננקטו נגד הכותב אי אילו סנקציות אחרי חקירה פלילית ארוכה.
    למיטב ידיעתי עד היום היה רק מקרה אחד שבו עיתונאי הועמד לדין. עורכי העיתון "בול" (שמעולם לא שמעתי עליו בשום הקשר אחר. יכול להיות שמדובר בשבועון ערבי) פרסמו ידיעה שהועתקה מפרסום בעיתון צרפתי בעניין שיתוף פעולה בין ישראל למרוקו בנוגע לחיסול מנהיג אופוזיציה בפריז. אני לא מכירה את הפרטים לעומק, אבל נדמה לי שבאותו מקרה לא הייתה בעיה עם אישור צנזורה, ועדיין העורכים ישבו בכלא קרוב לשנה.[1]

    [1]ידעתי שמשהו טוב ייצא בסופו של דבר מהתואר בתקשורת.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. ערןב – מה שעפרונית אמרה. עם כל ההערכה לבלאו, קשה לי להאמין שהוא יצא לגלות לזמן לא מוגבל רק כדי שלא יוכלו להשתמש בעדות שלו כעדות מסייעת כנגד מקור שלו (ושים לב, שלא מדובר כאן על חשיפת מקור)

    [להגיב לתגובה זו]

  12. ברור לנו שהעבירה הראשונה אינה רלוונטית, והעבירה השנייה, לאור העובדה שמדובר בעיתונאי ולאור תקדים פדהצור (נורא מתחשק לי להוסיף "בקיצור!"), נראית לי לא סבירה שתעמוד בבית משפט. ומאז פרשת בן-ברקה (את יכולה להציץ בערך בוויקיפדיה) התקדמנו קצת :)

    נדב – לך קשה להאמין בזה, ולי קשה להאמין בהשערות ספקולטיביות, במיוחד באווירה הבלוגוספרית הנוכחית.

    [להגיב לתגובה זו]

  13. ערןב – אני אולי לא מבין, אבל למה ההשערה של נדב זכאית לתואר "ספוקלטיבית" וההשערה שלך לא? לי נראה ברור שמלבד קם לבלאו היו מקורות נוספים במערכת הבטחון (שלל החשיפות שהוא חתום עליהם לא יכול היה להגיע מפקידה אחת בפיקוד מרכז), ומכולם הוא קיבל מידע סודי.
    לא דין פדהצור כדין בלאו (למה דווקא התקדים הזה רלבנטי, ולא תקדים עורכי "בול" שהביאה עפרונית?). השאלה היא עד כמה המערכת נחושה לתבוע ומהן העדויות שעומדות לרשותה. או שהטענה שמקרה פדהצור כמקרה בלאו היא טענה ספוקלטיבית מותרת?

    [להגיב לתגובה זו]

  14. לנושא הפוסט עצמו – כפי שכבר כתבתי, אם באמת פרשיית איסור הפרסום תעורר דיון מחדש בפשעי המלחמה (לכאורה) שביצעו אלוף פיקוד מרכז והרמטכ"ל, הרי שיצא שכרה של מערכת הבטחון בהפסדה. לצערי, קשה לי להאמין שכך יקרה.
    בכל מקרה כרגע יש בחורה צעירה, שהיא גם עיתונאית (וגם לכך יש לתת משקל), שהועלמה והטילו עליה טרור. כל הבקשות של נציגיה שהפרשיה לא תפורסם רק מטרידות אותי עוד יותר – מערכת הבטחון מצטיירת כמאפיה שמאיימת שאם הדברים יחשפו יהיה רע ומר עוד יותר. וכמובן – הרדיפה אחר אורי בלאו גם מוסיפה נופך אפל לסיפור.

    [להגיב לתגובה זו]

  15. יובל: ההשערה של נדב ספקולטיבית בעיני כי היא לא מתבססת על משהו שאנחנו די משוכנעים שאנחנו יודעים שנכון (שקם העבירה את המסמכים לבלאו) אלא על השערה (שבינתיים אין לנו שום מידע שיתמוך בה) שיש בידי השב"כ או המלמ"ב או גורם ביטחוני אחר חומר שיש בו כדי להגיש כתב אישום נגד בלאו.

    גם אם רוצים לחקור את בלאו על חומר שהועבר אליו על ידי גורמים אחרים, הרי שמי שצריך בעיקר לחשוש ממעצר הם אותם גורמים שהדליפו, לא בלאו שהעביר את החומר לצנזורה ופרסם, באישורה.

    [להגיב לתגובה זו]

  16. יובל – אני לא כל כך רואה איך העובדה שחוקרים (לכאורה) כתבת ברנז'ה על עבירה שעשתה (לכאורה) במהלך השירות הצבאי שלה כחיילת, צריכה לקבל משקל (מעבר לעובדה שזה משדרג את הסיפור בכמה רמות). למה היא צריכה לקבל יחס שונה מאשר אם היא הייתה משתחררת מהצבא ומפתחת קריירה כמלצרית?

    ערןב – כמו שכבר ציינתי, יש עוד כמה חוקים שקשורים לאי-פרסום מידע חוץ מאשר חוקי הצנזורה הצבאית. העובדה שכתבה זכתה לאישור הצנזורה לא אומרת שאותו פרסום לא יכול לעבור על חוקים אחרים.

    [להגיב לתגובה זו]

  17. עפרונית: אבל אז נשאלת השאלה "מה חדש"? המידע הסודי כבר הגיע לבלאו (ופורסם) ב-2008. מה שאולי חדש זה שקם חשודה שהיא המדליפה, אבל זה לא משנה את העובדה שבלאו החזיק במידע כבר אז ואפשר היה להגיש נגדו כבר אז כתב אישום. אפשר אולי לטעון שהוא שידל אותה להעביר לו את המידע, אבל עדיין קשה לי לראות את בית המשפט שירשיע עיתונאי בשל כך, במיוחד לאור החומר שפורסם (שצה"ל התעלם מפסיקה של בית המשפט עצמו).

    לא נראה לי שבאווירה התקשורתית הנוכחית, ולאור השינויים שעברו על החברה מאז, פרשת בן-ברקה יכולה לחזור על עצמה. מקסימום יכולים להטריד אותו כמו שהטרידו את פדהצור.

    [להגיב לתגובה זו]

  18. וכמו שהטרידו את אברמוביץ' וגם כמה אחרים. העניין הוא לא רק בהכרעת הדין אלא גם בכך שזה יוצר אפקט מצנן גם כלפי העיתונאים וגם כלפי מעבירי המידע. אבל זה כבר נושא אחר. אבל מה חדש? מאיפה אני יודעת? מה לי ולשיקולי המשטרה והשב"כ לפתוח בחקירות?

    [להגיב לתגובה זו]

  19. עפרונית – זו נקודה שאני מודע לכך שהיא בעייתית, אבל אי אפשר להתעלם מההקשרים ההיסטוריים והפוליטיים. העלמת עיתונאים היא משהו שמתקשר אצלי לדרום אמריקה בשנות השבעים. אני יודע שזה לא בדיוק הסיפור כאן, ושקם כנראה לא סומנה כמטרה בשל עבודתה העיתונאית – כתבת לענייני עיתונות – אלא בשל עבירה (לכאורה) שביצעה בעת שירותה הצבאי, אבל אני עדיין לא מצליח להתעלם מהקונוטציות.
    אני חושב שהציבור צריך להיות רגיש יותר להטרדות של עיתונאים על ידי הממשלה. הדבר כמובן צריך להיות נלווה לאתיקה גבוהה יותר מצד העיתונאים (דבר שאין ממש בארץ). זה לא אומר שחירותה של מלצרית זולה יותר מחירותה של עיתונאית כאדם פרטי, אלא שבקונטקסט פוליטי אנחנו צריכים להקים קול זעקה גדול יותר.

    בקריאה חוזרת הטיעון הזה צורם גם לי. אני אולי צריך לחשוב על זה שוב.

    [להגיב לתגובה זו]

  20. עיתון "בול" היה שבועון פורנוגרפי, שתיבל את הפורנוגרפיה מדי פעם בחדשות חוץ. לדעתי מה שדוקר את העין פה זה לא שהמקור של בלאו ובלאו עצמו מואשמים, אלא שהם מואשמים, ואלו שעברו על הוראות בג"צ בגלוי ובכתב לא. אני במקום החתומים על המסמכים שפורסמו הייתי בודק עם יועץ משפטי לפני שאני נוסע לחול בפעם הבאה. ד.א. מישהו שם לב שהתגובות לכתבה הנדונה נמחקו, והיא כעת סגורה לתגובות?

    [להגיב לתגובה זו]

  21. לעניין השאלה המקורית של שחר: אני חושב שיש הסבר למה כולנו מתעסקים קצת באובססיביות בפרשה הזו, ולא כל כך נרעשנו מהפרסום של בלאו בזמנו, ושגם עכשיו לא הוא מה שמעניין אותנו כל כך (לשון רבים = הנחה שלי שעוד אנשים מרגישים כמוני בנושא). ואני לא מדבר על יצר חשיפת הסודות, שאמנם קיים אבל לא מספיק חזק, לדעתי. הסיבה שאנחנו מתרגשים כל כך הוא החשש שזה יכול לקרות גם לנו. אנחנו לא לוחמים פלסטיניים, כך שלא נחשוש מחיסול של הצבא. אנחנו גם לא מקיימים קשרים איתם, כך שלא נחשוש מרדיפה כמו שעשו לטלי פחימה. אבל אם ניתקל בעדות מרשיעה לעוול שביצעה מערכת הביטחון, לא בלתי סביר שנפנה לאותו מכר שלנו שכותב בהארץ. והחשש האישי, שיקרה לנו אותו דבר שקרה לענת קם, הוא זה שלפחות לגבי מלבה את העניין בפרשה הזו. כמובן, אם כל העובדות כפי שידועות לנו נכונות וכו'.

    [להגיב לתגובה זו]

  22. יובל – אני מצטערת להוריד את מפלס הדרמה (ואין ספק שזה סיפור שיוצר הרבה דרמה מוצדקת, והרבה דרמה – שממש לא), אבל להחזיק מישהו במעצר בית זה לא העלמה של אנשים.
    כשמעלימים אדם, אף אחד לא יודע איפה הוא. לא אבא, לא אמא, לא החברה הכי טובה שלו מהבניין ממול. את העיתונאית לכאורה מחזיקים במעצר בית ויש צו איסור פרסום על הפרשה.
    בבית – עם אינטרנט, ועם טלפון (כמו שיעידו שלל הבלוגרים שהורידו פוסטים כי "קיבלנו טלפון ממנה והיא ביקשה") וממה שידוע לי על מעצרי בית – עם חברים שיכולים לבוא לבקר. הלוואי על הלטינים כזאת העלמה של אנשים.[1]

    [1]ושלא יובן מדברי לא נכון – אנחנו לא צריכים להשוות את עצמנו למשטרי חונטות צבאיות וגם לא לשמוח שאנחנו יותר טובים מהם כי אנחנו אמורים להיות דמוקרטיה שמחזיקה בסטנדרטים אחרים לגמרי. אבל אין טעם להגזים את הדברים כשהדברים במידתם הרגילה בעייתיים מספיק.

    [להגיב לתגובה זו]

  23. […] אבל את זה אתם כבר יודעים הרי. גם לא ממש התכוונתי לכתוב את השתייםשלוש-וחצי פסקאות האחרונות. רציתי רק לכתוב שלפעמים קל לנו להיתפס למותגים סקסיים כמו שייח ג'ראח או Anat Cum, ולתת להם להסיח את דעתנו מהמציאות היומיומית והעגומה-עוד-יותר שהם… […]

  24. העלמה – את צודקת שמעצר בית זה לא העלמה. אבל מעצר בית עם צו איסור פרסום וצו איסור פרסום על צו איסור הפרסום זה כבר יותר מתקרב להעלמה. ומעצר תחת פיקוח השב"כ אומר שגם המגע עם החוץ מפוקח. נכון שזה עדיין לא "אמהות ככר החמישה המאי" אבל כשנזכרים שפלסטינים אכן מועלמים במובן הדרום-אמריקאי של המונח – ללא קשר לאף אחד, ללא כתב אישום – כדבר שבשגרה, יש מקום לחשש מפני זליגת הפרקטיקות הללו אל תחומי הקו הירוק. המקרה הזה מתחיל להזכיר זאת (ולא רק המקרה הזה: יוזכרו טלי פחימה וג'ק טייטל).

    בתגובה זו המלה "העלמה" מופיעה בשני תפקידים שונים.

    [להגיב לתגובה זו]

  25. הממם… זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בשם הזה. לטובת מי שלא היו כאן בשמונה חודשים האחרונים – מי זה ג'ק טייטל?

    ולגופו של עניין – מגע מפוקח עם החוץ רחוק עשרות מונים משום-מגע-עם-החוץ-בכלל-פלאס-עינויים-במרתפי-החונטה. אני רוצה להבהיר – לא אומרת שהרשויות התנהגו כשורה במקרה הזה, ואני בטח רחוקה מלהגיד "אם הם עושים הם יודעים מה הם עושים", אבל תיאור מוקצן של האירועים רק גורם לאנשים להגיד "צק צק, הם שוב עושים מזבוב פיל". ומה לעשות? זה לא זבוב אבל גם לא פיל. יותר כמו רוטווילר. ורוטווילרים חיות בעייתיות מספיק.

    [להגיב לתגובה זו]

  26. תודה. חיפשתי בגוגל אבל קיבלתי רק עדכונים שלא ממש עזרו לי להבין במה מדובר. אז אני מבינה שגם שם היו צווי איסור פרסום? מהתאריך נראה שהפרשה פורסמה כשהייתי בבורמה, אפרופו העלמת אנשים ושלטונות לא דמוקרטים.

    [להגיב לתגובה זו]

  27. העלמה – אכן היה צו איסור פרסום, וצו איסור פרסום על צו איסור הפרסום. אבל האיפול נמשך רק מספר שבועות. מאידך, באותם שבועות טייטל כנראה לא היה במעצר בית אלא במתקן חקירות של השב"כ / משטרת ישראל.
    לגבי ההבחנה הקודמת – אני מסכים איתך לחלוטין שמדובר ברוטווילר ולא בפיל. אבל להבנתי, המגמה כאן היא לכיוון חיות יותר ויותר גדולות – אם להמשיך את האנלוגיה. מצד שני יכול להיות שאני טועה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting