אמן הציוץ הקצר – חלק י"א: כשהחיים נותנים לך לימונים

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י'

פוסט של כותב אחר הוא מחזה נדיר למדי בבלוג הזה. היו ספורים כאלה בעבר. במסיבת הסיום המאוחרת של יש לך את זה! זרקתי לחלל האוויר רעיון של כתיבת סיפור בהמשכים על-ידי כמה כותבים. משהו קטן התחיל להתגלגל ועצר. אבל למציאות יש דינמיקה משלה. אני מאושר וגאה להציג בפניכם פוסט של כותבת אחרת (אולי בעצם פרק יהיה המילה הנכונה) של בננה אננס (המוכרת למי שנמצא בטוויטר כ-@_Ananas). בהחלט ייתכן שאנצל את הפרצה הקטנה הזו כדי להעיר דבר או שניים בתגובות כאן, מה שמנעתי מעצמי עד היום בפרקים אותם אני כתבתי.

אני מוריד את הכובע בפני בננה אננס על שהצליחה לשמור באופן מושלם לטעמי על קווי האופי של אמן הציוץ הקצר (גם הדמות וגם הסיפור) ואף על פי כן הצליחה גם לקחת את הדמות לכיוון שאני לעולם לא הייתי פוסע בו.

זו ההזדמנות לקרוא גם לאחרים – אם נדמה לכם שיש איזו תופעת טוויטר שתרוויח מבחינה דרך העדשה של אמן הציוץ הקצר, אם נדמה לכם שאתם יכולים לכתוב משהו כזה שישתלב בסיפור, וכמובן, אם יש לכם כוח ורצון לעשות זאת, אתם מוזמנים.

זו גם הזדמנות להודות לבננה אננס לא רק על הפרק המצויין הזה אלא גם, בעיקר, על זרם תמידי של ציוצים מצויינים.

עד כאן אני.

העיתוי שלה לא יכול היה להיות טוב יותר.

הוא גילה אותה לפני כמה שבועות. היא היתה חדשה מהאריזה. פשוט ישבה שם עם 28 העוקבים, 40 הנעקבים ו-110 הציוצים המושלמים שלה, מחכה בסבלנות צנועת הליכות כאילו היא סתם צייצנית מן המניין, כאילו לא היה לה מושג – ואולי באמת לא היה לה מושג – שהיא בדיוק פנינת הטוויטר שהוא ושכמותו מחפשים תמיד לשווא. כשהתחיל לעקוב אחריה, מהר מאוד התייאש: כמעט לא היו לה ציוצים שאינם ראויים לשציוץ. בלית ברירה התחיל לברור אותם ביתר קפדנות, פוסל את חלקם באופן כמעט שרירותי. מה זה משנה? העוקבים שלו לא עיוורים. הם מיהרו לעקוב אחריה אף הם, כפי שידע שיעשו.

כשהחיים נותנים לך לימונים אתה חוסך 8.99 ש"ח לקילו.

כשהחיים נותנים לך לימודים, זייף אישור מחלה.

כשהחיים נותנים לך לימונים הם נותנים לי מונית.

לול.

לול. הוא לא האמין כמה קל איתה. היא לא התחרתה בו, לא התווכחה איתו, לא התחנפה אליו. היא פשוט התיידדה איתו. בדיוק מה שעשוי היה להאמין שאמור לקרות ברשתות חברתיות, אם כולם לא היו כה עסוקים בלהסביר לו למה זה לא באמת מה שקורה ברשתות חברתיות. הוא פיתח מנהג חדש: אחרי חילופי ריפלייז איתה היה קם ומתהלך בתוך הבית. החוצה לא היה טעם לצאת במצבו, אבל הוא לא רצה לשבת. ובאותם רגעים, כובש שוב ושוב את המרחק מהמטבח לחדר השינה וחזרה ואת המרחק בין הטוויט הקודם שלה לריפליי הבא שלו וחזרה, עוקף שוב ושוב את ביז השרוע באמצע מסלולו, כמעט שכח את הכאב ואת המיגרנה.

"תקועה עם סדרת הפוסטים האחרונה בבלוג שלי. מישהו רוצה להיות פוסט אורח? יש עוגיות תוצרת בית. כשהחיים נותנים לך לימונים את אופה עוגיות לימון."

והוא עם האייפון החדש מאבא. הוא עם האייפון החדש על אוטובוס בכביש בין-עירוני, נוסע משום מקום לשום מקום כדי להתאוורר ולספוג פיסת נוף. לנהוג הוא לא יכול, יציאה לטיול עם אנשים היא רעיון חסר שחר, השעות הספורות עם המשפחה בחג הספיקו כדי שיתהה למה טרח אפילו לנסות. אז הוא יושב שעון על חלון האוטובוס, ובאופן לא מקרי בכלל, לפחות מבחינה הסתברותית, היא מחפשת אורח בבלוג בדיוק עכשיו, בדיוק כשהוא מביט בגבעות ובעצים ושוב רואה רק אותה, חסרת שם ופנים, רוכנת מעליו ובעדינות בלתי אפשרית אוחזת את פניו בכפות ידיה. והוא כבר יודע בדיוק מה הולך בבלוג שלה, והוא כבר יודע בדיוק מה יכתוב, והאייפון ברוך-העיתוי מבטיח שלא ישכח כלום, שהפוסט חוצב הלהבות שנגלל כרגע בראשו לא יאבד עד שיחזור אל המחשב. ובאותו ערב היא כבר מעלה את הטקסט שלו לבלוג שלה, והוא יושב וקורא את עצמו, שיכור מהתרגשות ושיכור מברנדי של סופרמרקט. ואז המייל ממנה, שמחמיא לו בנדיבות אבל גם בחדות אבחנה. ואז ג'יטוק. והיא שנונה כמובן, ויש להם כמה תחומי עניין משותפים כמובן, אבל זה בכלל לא זה, היא פשוט כל כך פאקינג נחמדה. כל כך נחמדה, שהוא שוכח למה שמות תואר אחרים שינו משהו אי פעם. הוא רק רוצה להתעטף בנחמדות שלה כמו בחולצת סיום הקורס שהפכה לעור השני שלו.

ואז הוא שם.

"אולי תצא קצת?"

הנה, אמא.

המום ומבועת הוא יורד מהמונית באחת בלילה ועולה לדירה הזעירה שלה, שסייע לנהג למצוא בעזרת האייפון. כשהחיים נותנים לך לימונים הם נותנים לי מונית.

היא מבוגרת יותר. יש לה עיני שוקולד נעימות. אין לה עוגיות לימון. הוא מקבל בתודה כוס תה, נותן לחומו של הנוזל ולנוכחותה הרגילה במידה מפתיעה להרגיע אותו. שניהם צוחקים ללא הרמוניה. הוא מתוודה שיש לו בחילה, היא בבירור תשושה וסובלת מכאב ראש.

"את רוצה?.."

"אני…"

"אם את לא…"

הם מגחכים שוב.

"אני יכול ללכת אם את עייפה מדי."

"אני לא רוצה שתלך. אני לא רוצה לעשות כלום. אכפת לך אם נלך לישון? רק לישון."

הם נכנסים למיטה. אור הירח מסנוור אותו. הטמפרטורה, הריחות, עובי השמיכה, שום דבר לא מתאים. לרגע הוא פשוט לא רוצה להיות שם.

הוא משתדל להירגע. נושם בשלווה. חושב על שיר של נורה ג'ונס. ואז היא מתחילה ללטף את הגב שלו, כמו מבלי משים, וכל התמונות שתודעתו הקרינה לו על חלון האוטובוס פולשות אליו שוב. השיר בראשו נתקע בלופ על שתי תיבות. וגופו מגיב כמובן, מגיב במהירות שיא אחרי התנזרות כה ממושכת. פתאום הוא נסער, מוחו ולבו וגופו גדושים ומזמזמים, והוא מסתובב לחבק אותה. וברגע שהיא מרגישה אותו היא נסוגה.

"אולי…"

"חשבתי שאת…"

"אולי עדיף שלא. בוא פשוט נלך לישון."

ושם זה נגמר, בעצם. אוויר קר וטחוב של מזגן נושב ממנה פתאום, ממשיך לנשוב למחרת כשהוא מצליח סוף סוף להשיג אותה בג'יטוק, זקוק נואשות לצ'ט. הוא רגיש מכדי לא לקלוט, איתותיה העדינים ביותר מענים אותו, אבל הוא חייב לנסות להבין למה. וכל הרהיטות היפה והמתוקה שלה מתפוגגת כשהיא משרשרת עבורו תירוצים תפורים ביד גסה, והוא נחפז לסיים את השיחה, כדי לחסוך מעצמו את הצורך המשפיל להודות שברור לו שהיא מזיינת לו את השכל.

ואז שבעה ימים.

שבעה ימים ארוכים, שחונים, בלי טוויטר. שבעת מדורי גיהנום של החרפת תסמינים. דלקת גוף-נפש. אבל זהו, די.

אנפולואו, והוא חוזר. הכל יהיה בסדר עכשיו.

הללויה! הבן האובד חזר.

ידעתי שהוא יחזור.

מה קורה, גבר?

ברוך השב. התגעגענו. מה הולך אצלך?

החיים לא נותנים לי.

המשך יבוא

12 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר – חלק י"א: כשהחיים נותנים לך לימונים”

  1. איזה יופי. זה אותו סיפור אבל זה לא אותו סיפור. זה detour (יש לזה מילה טובה בעברית?) של נוף שמחזיר אותנו לאותו מקום ולמקום אחר בעת ובעונה אחת. יש לכם את זה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. קוראת באדיקות, ממעטת להגיב, אבל כמעריצת אננס שרופה, הרגשתי צורך.
    יקירה, את מתנה. באמת.
    ושחר – תודה על ההזדמנות לקרוא עוד אננס.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אננס, את ממש משהו מיוחד.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. Detour
    =
    De Tour
    =
    מסעדה

    [להגיב לתגובה זו]

  5. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, […]

  6. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, […]

  7. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, […]

  8. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, […]

  9. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז, […]

  10. […] הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז, י"ח, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting