האמינו יום יבוא

לפני הרבה מאוד שנים, בטח במונחי אינטרנט, אוהד פישוף כתב ב'העיר' על מונדו 2000 ועל Wired, הייתי חייל והאינטרנט היה איזו הבטחה עמומה. פחות או יותר במקביל נפתח הסניף של Tower Records במגדל האופרה, וקו 25 הפך לחיבור האינטרנט הפרימיטיבי הראשון שלי. במרחק נסיעה מפותלת מהבית אפשר היה לקנות סוף סוף סינגלים ולא לחכות לתקליט שלם, ואפשר היה, חשוב הרבה יותר מבחינתי, לעמוד משתאה מול מדפי המגזינים המיובאים, לרבות השניים ההם.

הייתי חייל משועמם שהתרפק על זכרונות של אחרים משנות הששים, הגליונות הספורים של מונדו 2000 (ויותר מהם האנתולוגיה המופלאה A User's Guide to the New Edge) מכרו לי את המהפכה הדיגיטלית כהמשך ישיר לתרבות הנגד עם טימותי לירי ווויליאם בורוז כדמויות אב, עם קשקושי ניו-אייג' על הרשת כסם משנה תודעה ועם חזונות אוטופיים. קניתי את כל החבילה. קראתי גם את Wired בעניין, אבל עיקמתי את האף בסלידה לנוכח החזון התאגידי-עסקי שנשב מתוך דפיו. בשנים שחלפו מאז ביכיתי לא אחת את הגוויעה המוקדמת של מונדו 2000, את העובדה שהטון של Wired הוא שגבר, ואת הנפילה של הרשת לידיים תאגידיות, כאילו שיכול היה לקרות משהו אחר.

הייתי מספיק משועמם כדי לפתוח "אתר תוכן" על התשתית של רשת התקשורת של מערך כח האדם הצבאי (כן, כן, עוד יבוא פה פוסט מקיף על נושא). במאמר הפתיחה של האתר שטחתי מניפסט אוטופי בהשראת, ולא מעט גם ברוח, אותם חזונות של חבורת מונדו 2000. נזכרתי במאמר הפתיחה ההוא לאחרונה, בחלקים ממנו בגאווה ובאחרים במבוכה השמורה לשגיונות נעורים. אחד החלקים המביכים מבחינתי במאמר ההוא היה הרצון לראות במהפכה הדיגיטלית המתהווה מזור לכל בעיות העולם. אני לא יכול לצטט במדוייק, אבל הופיע שם גם משפט ברוח הבאה "יש שיאמרו שההתלבטות אם לקנות מקינטוש או תואם IBM היא בגדר צרות של עשירים, ואין לה משמעות עבור ההמונים הרעבים באפריקה ובעולם השלישי, אני מאמין שרק התפשטות המהפכה הזו לכל העולם תוכל להוציא את אפריקה מהבוץ בו היא שקועה." נזכרתי במשפט הזה במבוכה לפני כמה ימים, תוהה איך יכולתי להיות כל כך נאיבי.

פתאום באה רויטל סלומון בקפה ומעלה את הפוסט הזה, עם התמונה שלמטה, ואני שוב חושב על עצמי כנביא.

כן, אני כבר לא נאיבי כמו אז, ואני משער שכבר יושבים היזמים הממולחים שמתכננים לשלוח נציגים לניגריה, לקנות את המחשבים האלה בסכומים מגוחכים, אולי להחליף אותם ברובים, ואחר כך למכור אותם באיביי לכל מיני טכנופילים מכורי גאדג'טים במחירים מגוחכים מהצד השני, ובכל זאת, אי אפשר שלא להתמלא תקווה מול תמונה כזו.

3 תגובות ל“האמינו יום יבוא”

  1. נכון גם אני ישר רוצה מחשב כזה…

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אעה

    כדאי להקטין ת'תמונה, היא דופקת לך את הסרגל הצדדי

    [להגיב לתגובה זו]

  3. היי שחר,
    האם קיים ברשותך הטקסט המדובר ב 'העיר' של אהד פישוף על 'מונדו2000'?
    אנו כותב עבודה על הנושא.
    תודה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting