מדריך בורחס למטייל בבודפשט – א'

גילויים נאותים ושאר הערות: למטה

לבודפשט הגיע במקרה.

בזכרונו עוד ריחף בלבול תמידי מחיודני טריוויה של מסיבות ימי הולדת בבית הספר היסודי בין בודפשט לבין בוקרשט, בולל אותן לכדי עיסה מזרח אירופאית של בנייה מפלצתית והזנחה פושעת, עד שגם עכשיו ציפה לראות פסלי ענק של צ'אושסקו מקבלים את פניו בכל פינה.

אבל בדיוק כשגמר להדפיס את הנוסח הסופי של הסיפור שכתב, אחרי שבועות של תיקונים ושכתובים התריע המחשב שלו על אזכור חדשותי של עמוס עוז. ראיון קצרצר בערוץ התרבות של אחד האתרים הגדולים. אורח כבוד של פסטיבל הספרים הבינלאומי השנתי. בבודפשט, מכל המקומות שבעולם.

ההחלטה קיבלה את עצמה. יישב בקהל, יאזין בעניין, בסוף האירוע יקום, ייגש, ילחץ יד, יחמיא. יתפוס את עוז ברגע רגיש, בטריטוריה זרה. משפטים שיוחלפו בעברית על רקע מונומנטים סובייטיים יעצימו את הקשר המיידי ביניהם. אולי יסורו ביחד לאיזו מסעדה מקומית, יישבו על קערת גולש, יקנחו בבלינצ'ס מהביל, ואז, כאילו באגביות יעיר משהו על הסיפור שגמר לכתוב, צרור דפים מהודקים יחליף ידיים.

כסף אין לו, אבל מסתבר שיש דילים מוצלחים, וההזדמנות קורצת מכדי שיוכל לוותר עליה. אם ישלח את הדפים בדואר הרי סביר להניח שלא יגיעו לעיניו של עוז לעולם. לכל היותר יקבל טלפון נוזף מסוכן או עוזר אישי. אם ירהיב וייסע לביתו בערד ודאי יפונה מהדלת בליווי שוטרים.

התאריכים חופפים, במדוייק, והוא ממהר להזמין. אפילו לא טורח לבדוק את המיקום המדוייק. מחליט לזרוק עוד כמה עשרות דולרים כדי לא לבחור את המלון הזול ביותר. שעה אחר כך הוא מוסר פרטי כרטיס אשראי לסוכנת נסיעות, רץ בבהלה למגירה כדי לוודא שהדרכון בתוקף לחצי שנה.

בשדה, בשעת בוקר מוקדמת, אחרי שהצליח לנמנם מעט במונית הוא מתחיל לעכל את גודל הצעד שעשה. אצבעותיו מגששות בתיק לוודא שהסיפור שם, ארבעה עותקים הדפיס, ליתר ביטחון. שניים במזוודה, אחד בתיק היד, אחד טרח ושלח בדואר לכתובת המלון, למקרה שהכל ישתבש. יש גם קובץ שהועתק לכרטיס הזכרון של הטלפון הסלולרי שלו, אבל מי יודע איפה יוכל להדפיס במקרה הצורך, אם בכלל. מזרח אירופה, אחרי הכל.

התור לבידוק הבטחוני נוסך בו ייאוש, חבורה קולנית של צעירים מתבדחת בוולגריות כאילו מדובר בטיול שנתי של בית הספר, מערימה קשיים על הקב"ט שאתרע מזלו לחקור אותה. אחד מהם, מזייף מבטא ערבי, "קיבלתי חבילה גדולה להעביר", "המפעיל שלי בתא אל קעידה עזר לי עם המזוודה". האחרים מאבדים סבלנות, "בגללך לא נספיק לקנות כלום בדיוטי". עד שמישהו מחליט להעביר אותם לבדיקה נפרדת הוא סוקר את האחרים. קבוצות קבוצות. אין משפחות כמעט, אין יחידים כמעט. קבוצות של עובדים בדרך לטיול גיבוש, נשים מבוגרות מחפשות ארבעה ימים של ניתוק ושקט.

הבוז והמיאוס שהוא מתחיל לחוש מאכזבים אותו. הוא סופר, לא בעל טור ציני, שום דבר אנושי אינו זר לו. הוא מנסה להיכנס לראשם של שכניו לתור, לוותר על המבט החיצוני. משפטי פתיחה אפשריים מתחילים להישזר בראשו. תוהה אם יצליח לכתוב מנקודת מבטה של אחת מהן, לדמיין את הלאות של חיים בורגניים ללא מוצא, של ילד אחד בצבא ואחר בתיכון, של בעל עם קריירה כמעט מצליחה ומאהבת צעירה, של בריחה קצרה מעוד שבת של אירוח בגינה. מחליט להוציא עט ודף לכשיגיע לדיוטי פרי.

כשחבריו לתור מעמיסים עגלות בבקבוקי אלכוהול במבצע, שוקולדים לילדים ולמשרד, קרטונים של סיגריות ובשמים הוא ממהר לפינת העישון של בית הקפה, אוחז בזנב המחשבה על הסיפור שיתחיל לכתוב.

עיניו נתקלות בחנות הספרים והוא נזכר שאפילו לא טרח לקנות מדריך טיולים. הרי לא יבלה עם עוז את כל ארבעת הימים. הוא ממהר לקנות שני ספרונים דקים, במטוס יתפנה לעיין בהם.

המשך יבוא

גילויים נאותים ושאר הערות:

  • לא קראתי הרבה בורחס, לא קראתי בורחס כבר הרבה שנים, אבל תוך כדי נסיון להשתמש במדריכי הטיולים של בודפשט חלפה בי מחשבה שיש משהו בורחסי בנסיון לכתוב מדריך טיולים אמיתי. אם יש לבורחס (או למישהו אחר) סיפור דומה, אשמח לשמוע עליו.
  • לא קראתי כמעט שום דבר של עוז, אבל כיוון שהוא באמת היה אורח הכבוד של פסטיבל שכזה בדיוק כשהיינו בבודפשט, החלטתי לזרוק אותו לתוך הסיפור.
  • הזניחה של אמן הציוץ הקצר היא זמנית, אני מבטיח, או לפחות מקווה.
  • אני מקווה גם להצליח ולפתח כל מיני נושאים שזוכים כאן לאזכור אגבי לכדי פוסטים לא סיפוריים, בין השאר כדי לאפשר דיון ברעיונות שלהם.

תגובה אחת ל“מדריך בורחס למטייל בבודפשט – א'”

  1. לגבי בורחס אני מניח שאתה מתכוון לסיפור הקצרצר "על הדיוק במדע"?

    "…באימפריה זו הגיעה אמנות כתיבת-המפות למידת-שלמות כזו, שמפתו של מחוז אחד השתרעה על פני עיר שלמה ואילו מפתה של האימפריה כולה – על פני המחוז כולו. ברבות הימים לא סיפקו עוד מפות-ענק אלה את התושבים וועדות כותבי-המפות החלו להכין את מפת האימפריה שגודלה כגודל האימפריה עצמה, והיא זהה עמה בכל נקודה ונקודה. הדורות הבאים היו אדוקים פחות במדע כתיבת-המפות, הם גרסו שמפה נרחבת זו היא מיותרת והפקידו אותה לאכזריות השמש והחורף. במדבריות המערב שרדו כמה חורבות של המפה, שם שוכנים חיות-בר וקבצנים, בארץ כולה לא היו שרידים נוספים של מדע כתיבת-הארץ".

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting