אמן הציוץ הקצר י"ז – כל כך חם

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז

הוא לא צריך את טוויטר בשביל לספר לו שחם בחוץ. כל כך חם בחוץ. כבר בלילה הרגיש את השרב הזה הולך ובונה את עצמו, את המיגרנה הקבועה שמתלווה אליו. בבוקר סגר את החלון והפעיל את המזגן.

אבל כולם רוצים לספר לו בטוויטר בכל מקרה. כולם רוצים לספר לכולם.

כל כך חם בחוץ

כל כך חם בחוץ שאנשים מתאדים פתאום ואף אחד לא מבין לאן הם נעלמו #צואיסורפרסום

כל כך חם בחוץ שנכנסתי להתקלח אבל המים הפכו לאדים בדרך

כל כך חם בחוץ שביונסה לא לובשת כמעט כלום בקליפ החדש http://www.youtube.com/watch?v=FKqIgqJEH-o אה, זה כנראה לא קשור

כל כך חם בחוץ

הוא יוצא מהחדר לשרותים, והחום מכה בו באכזריות. ידיים מיוזעות לופתות את קרש האסלה כשהוא כפוף מעליו, מקיא מיצי קיבה.

כל כך חם בחוץ, איזה כיף שאפשר לשבור את זה עם בירה קרה בטוויטאפ הערב

הוא מתקלח בפעם השנייה לאותו יום, מוסיף שני כדורי אופטלגין לתרופות של הערב. אין לו כוח להתלבט מול הארון באמת, הוא בוחר חולצה אקראית מת'רדלס, ויוצא לרחוב.

כל כך חם בחוץ.

כל צעד בדרך לתחנת האוטובוס הוא מאבק. מאבק לנשום באוויר המטונף הזה, מאבק בין המיגרנה ההולמת ברקות לבין השפעת האופטלגין המבורכת, מאבק בדחף להסתובב ולברוח חזרה לבדידות המרגיעה ולקור המנחם של המזגן. כשהוא צונח על ספסל התחנה הוא משוכנע שכבר ניצח במערכה הראשונה לפחות.

אוטובוס מגיע, הוא מרים מבט מהאייפון, מסתכל במספר, התמונה מיטשטשת לרגע, פנס הרחוב מסנוור, הוא ממהר לקום בתנועה חדה מידי, סחרחורת תוקפת אותו ".לא, לא, אני בסדר" הוא משיב בחיוך רפה לנהג המודאג "חשבתי שאתה קו 5 לרגע". הוא צופה באוטובוס המתרחק, ממקד בו מבט עד שהראייה חוזרת לעצמה. אבל הוא לא מוותר. הטוויטדק שעל מסך המגע מספר לו על אנשים שכבר מגיעים לשם, על זה שההצבעה נסגרה, על הצ'ייסרים חינם בשעה הקרובה.

במונית הוא הודף את גישושי השיחה של הנהג, מסביר שהוא חולה. "עצור כאן" הוא אומר פתאום. רגע לפני הפנייה לרחוב, מרחק של שתי דקות הליכה מהמקום. הוא מתיישב על גדר האבן של אחד הבניינים הסמוכים. תרגילי נשימות, עיניים עצומות, לנקות את הראש, השרב הולך ונשבר, רמזים לבריזה קרירה מכיוון הים נישאים אליו. הוא מתחיל ללכת בצעדים בטוחים.

שני אנשים עומדים בכניסה, מדברים עם מישהו מהמארגנים. הוא עוצר ליד, עומד מאחורי השניים. אחד מהם קיבל לידיו מדבקה באותו רגע, עכשיו תורו של השני. הוא סוקר את פנים המקום בינתיים. לפי תנוחותיהם של האנשים הוא מנחש שנושא השיחה העיקרי עכשיו הוא השוואת דגמי סמארטפונים ואפליקציות.

"תזכיר לי את היוזרניים שלך" הוא שומע את השאלה מופנית לגבר שעומד לפניו, נראה בן שלושים וחמש פחות או יותר.

"יוזרניים?" הוא צוחק "הייתם צריכים להכין לי גליל שלם של מדבקות. אם מתעקשים על אחד אז נראה לי שהיום זה יהיה @karnaf"

"אתה @קרנף? כבוד! יש לך את זה, גבר!"

שניהם נכנסים. משאירים אותו נטוע במקום.

"תזכיר לי את היוזרניים שלך".

הפעם השאלה מופנית אליו. הוא לא מסוגל לזוז, מתקשה לענות. מרגיש את הרגליים בוגדות בו, את הפה מסרב להיפתח.

"יוזרניים?" הוא שואל בסופו של דבר "מה, זה אירוע סגור פה?"

"לא ממש סגור, אתה יכול להיכנס אם בא לך, אבל זה מאוד קהילתי. תגיד על טוויטר שמעת?"

"כן, קראתי משהו, זה בפייסבוק, לא?"

"לא בדיוק, אבל זה דומה. אם אתה רוצה אני יכול לפתוח לך חשבון עכשיו".

"מה? לא, לא חשוב. אני אחפש מקום אחר, מקסימום אחזור אם אין כאן שום דבר קרוב".

שני צעירים מתקרבים תוך כדי ויכוח סוער.

"לאן גררת אותי יא טמבל? באמצע הלילה? חסר לך שלא יהיו שם ים כוסיות".

בסיפור אחר הוא אמור היה לסובב את הראש ולראות את שני התיכוניסטים הגסים מהאוטובוס ההוא, בסרט היינו רואים עכשיו חיתוכים מהירים בין תמונות הצחוק הגס שלהם אז ועכשיו, את @קרנף נכנס פנימה ומתקבל בתשואות. אבל צעירים קולניים ווולגריים לא חסרים בעולם, וכשהוא מסב מבט הוא מגלה שתי דמויות אלמוניות ולא מוכרות. @קרנף פוסע פנימה ומתקבל בלחיצות ידיים קורקטיות, בטפיחות על הכתף, בנפנופי ידיים לא מחייבים מכיוון הבר.

"אמרתי לך שיהיו כוסיות, תראה תראה את שתי אלה שם בפינה".

"הבלונדה לא רעה, אבל השנייה סתם כונפה".

"תגיד אח שלו, אתה נכנס או לא?"

"סליחה" הוא מתנצל, מפנה להם את הדרך, לא מתעכב אפילו לשמוע את היוזרניים.

בפינת הרחוב שמנגד הוא רואה פיצוצייה פתוחה, שני שולחנות פלסטיק בחוץ. שני גברים מוזנחים, ככל הנראה עובדים זרים, יושבים ליד אחד מהם, שותים בירה.

הוא חוצה את הכביש, מוציא בקבוק בירה מהמקרר ומתיישב בשולחן השני. יש לו זווית ראייה טובה לכיוון הפתח.

כל כך קר בחוץ.
המשך יבוא

8 תגובות ל“אמן הציוץ הקצר י"ז – כל כך חם”

  1. "בסיפור אחר" זה סוג של גרסת הבמאי? אבל תכלס זו חתיכת רמאות, זה לתת לרגע הצצה אל קו העלילה הקלישאתי ואז להתחרט… בעצם, זה הזכיר לי את מיכאל אנדה, "אבל זהו סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת".

    [להגיב לתגובה זו]

  2. זה לא אריך קסטנר שהיה עושה דברים כאלה?

    [להגיב לתגובה זו]

  3. שיר גדול!

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אוף. כמה הזדהות. תחושות דומות היו לי עם קונים של עין הדג. פעם אפילו שקלתי ללכת ופשוט לא להזדהות בניקניים שלי, אבל בסוף ויתרתי. לקראת סופו של האתר הייתי בשני קונים, אבל גם זה היה בסופו של תהליך ארוך.
    אני מקווה שהוא יחליט להכנס בסוף.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. גם לי ישר עלו הקונים של עין הדג, לא הצלחתי להוציא את עצמי מהבית אליהם, עד שלאחרון הכרחתי את עצמי ללכת. למרות שבשורה התחתונה החוויה ההיא לא היתה שלילית, אני עדיין לא מצליחה להביא את עצמי לכנסים של המסמ"צ.
    יובל, אני מתנצלת אם זאת שאלה בעייתית, אבל אם אתה מקווה שיכנס, לדעתך תחושת הפספוס יותר חזקה מהפחד/מבוכה/חרדה?

    [להגיב לתגובה זו]

  6. הגר –
    לא חשבתי על תחשת הפספוס, אלא על העובדה הפשוטה שאני מאוד נהניתי מהקונים שהייתי בהם. גיליתי שהפחד/מבוכה/חרדה היו קיימים בעיקר בתסריטים שציירתי לעצמי בראש שלי (לא במפתיע).
    אבל אני מאוד אוהב את העובדה שהעלית את תחושת הפספוס – כי אני שכחתי מזה לגמרי. אחרי אחד הקונים שכמעט הלכתי אליו ובסוף ויתרתי קראתי את התיאור ואת התגובות לאחריו ותחושת הפספוס שלי היתה עצומה (זו גם היתה תקופה די דפוקה בחיים האישיים שלי, ככה שהכל התחבר). אז גם במובן הזה – תחושת הפספוס באמת חזקה יותר מהפחדים.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. דווקא אני הגעתי לקונים הראשונים של העין (כולל לקון הראשון בדירתם של הדג והג'ירפה!), ובשלב מסוים הפסקתי, אני אפילו לא זוכרת למה. כנראה במקביל לכך שהפסקתי להיות משתתפת פעילה באתר. למרות זאת, בכל פעם מחדש הרגשתי חוסר נוחות (ובדרך כלל מצאתי את עצמי מדברת דווקא עם אנשים שנקלעו לקון כמעט במקרה ולא ממש היו שייכים ל"קהילה"). אולי זו גם הסיבה שבגללה הייתי מאד נבוכה בכל פעם שקראו לי "עפרונית" ולא בשם שלי. לא ממש הצלחתי להסביר לעצמי למה, בעיקר כי בדרך כלל אני מהאנשים האלה שמסתדרים יופי במפגשים חברתיים הומי אדם.
    (ועכשיו אני אכנס לעינהדג לראשונה מזה למעלה משנה, ואחפש את הדיונים של אחרי אחד הקונים, כדי לנסות לפתור לעצמי איזה פער מסוים)

    [להגיב לתגובה זו]

  8. […] ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז, י"ח, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting