פוסט אורח: אמן הציוץ הקצר, פרק ספין-אוף – מניעים נסתרים

לחלקים הקודמים: א' ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז

הקדמת המארח

אני שמח מאוד להציג עוד פוסט אורח בסדרת אמן הציוץ הקצר. הפוסט הזה, כפי שאפשר לראות בכותרת, הוא לא ממש חלק מהרצף הסיפורי. במידת מה הוא אפילו לא ממש מסתדר עם הרצף הזה (קטנוניים יוכלו למצוא בעיות המשכיות אם ממש יתאמצו). קבלו זווית אחרת על הטוויטאפ המתרחש בעוד גיבור הסיפור עוקב משולחן הפיצוצייה הסמוכה, לפני שנחזור אליו.

את הפרק כתב שחר טל (בטוויטר קוראים לו @jifa). קבלו אותו.

הקדמת המחבר

את הטקסט הבא כתבתי במהלך שבוע הגנ"ש אי שם בבקעת הירדן, ואני מרגיש שיש צורך בדיסקליימר קצר: רובו ככולו פרי דמיוני ואין מה לחפש בו התייחסויות אישיות – כל קשר בין דמויות בסיפור למציאות מקרי בהחלט. חלק ממחשבות הגיבור הן שלי, וחלק ממש לא.

במהלך הכתיבה חוויתי אכזבות והארות כאחד. אכזבות מהכרות עם העובדה שכשרון הכתיבה שלי אינו קולח ועשיר כשל כותבים אחרים, מהרגשה לא ממוקדת מספיק, והארות כאשר הצלחתי להביע רעיון או מחשבה שלי באופן מספיק מדויק וקוהרנטי. בסופו של דבר הרגשתי שהטקסט, ממוקד או לא, מספיק נוגע בי כדי שאהיה מרוצה.

כמו כן, לבסוף כן בחרתי לפרסם את הסיפור, ואני מודה לשחר שהסכים לארח אותי על במה איכותית זו.
עד כאן ההקדמה, קריאה נעימה.

מניעים נסתרים

לאחר ההתלבטות הארוכה, הוא החליט להגיע.

מופתע מהקלות היחסית שבה מצא חניה הפעם, בשעת ערב מאוחרת באזור מבוקש, הוא מסובב את המפתח בסוויץ', אורות רכב הליסינג מתעמעמים לכדי כיבוי, ומטמיעים את רכבו בחשכת הסמטה מחוסרת מנורות הרחוב.

הוא מהרהר לשניה, ראשו עוד רכון קדימה. מבטו מטייל דרך ידו השניה שטרם עזבה את ההגה אל השמשה הקדמית, והוא מזהה את ההזדמנות. בנצלו את החשאיות היחסית שמשרה עליו העלטה, הוא מביט לכיוון פתחו של בית העסק המארח ובוחן את הנוכחים. זווית הראייה אינה אידאלית, והוא מצליח לזהות בקושי שלושה פרצופים משוחחים וראש אחד עם פוטנציאל מוכר, בגבו אליו.
אבל זאת לא היא.

שעה ארוכה התלבט בביתו, עמוס במחשבות על תרחישים ותסריטים אפשריים למפגש הנפיץ, בוחן ומחשב תגובותיו לסיטואציות השונות.

10:37
ממש מחכה לטוויטאפ הערב!! אז את מי רואים היום? (cc @אלכספ @שירונה9 @מוטיב @תוםתוםש @מאי_ה @ב00מב0קס @ליליברג) #hptweetup

הוא הביט בציוץ הבוקר הטיפוסי לימים כאלה ועיניו נחו על הכינוי שטרף את ליבו כחפיסת קלפים בידי דילר מיומן באטלנטיק סיטי, מצליח להתעלם ולראות מבעד לשגיאות התעתיק הנפוצות והצפויות בשמות שניהם (ונדרובסקי זה עם ו', אדמון זה עם א'). רק כינוי אחד אחר מפריד בינו לבין אותו כינוי, שכעת זוכה להופעות נדירות בפיד שלו רק מתוך ריטוויט או אזכור מפורש. ותמיד צובט.

לא אחת מצא את עצמו תוהה לגבי מהות פעולת החסימה בטוויטר. הרי הפרופיל שלה לא נעול, והוא נכנס לקרוא אותו באופן קבוע, למרות שאינו מעז לשמור על טאב ייעודי.

שבועות החזיק בדעה, שמשמעות החסימה היא רק להקשות עליו לעקוב אחרי שיחות, כאשר לחיצות על קישורי "in reply to Mai_a" הובילו אותו להודעת השגיאה הסתומה, המרמזת על פרופיל נעול. בפעם הראשונה שראה את ההודעה היה משוכנע ליום שלם שהיא נעלה, בגללו, עד שנכנס בדפדפן לכתובתה האישית, קרא את ציוצי היום, ונוכח כי עכשיו גם הוא, בפעם הראשונה, קיבל בלוק.
יום אחד הבין, שהחסימה, יותר מכל דבר אחר, היא אקט הצהרתי. מה הוא מצהיר ולמי, זה כבר נתון לפרשנות.

מאז הציוץ בבוקר ובמהלך היום ריפרש ביתר אדיקות, אך לא זיהה רמז קל שבקלים לגבי תוכניותיה להערב.

11:50
@Zaafranit לא בטוח שאני בא, יש לי 700,000 מסמכים שהייתי אמור לסיים עד אתמול לעבודה.

הוא קרא את התירוץ שכתב זה הרגע ותיעב את הסיטואציה, בדיוק אותה סיטואציה שדיברו עליה אז, כשירדו על קרוק ב04:00 בבוקר בבנדיקט. "מה יהיה אם זה לא יעבוד" – הם תהו ביחד, מבושמים מערב של שתיה וריקודים. "אפשר לחשוב! אני יודעת ששנינו מספיק בוגרים בשביל זה", היא אמרה באופטימיות משכרת אחרי לגימה ארוכה שכמעט מיצתה את כוס מיץ הלימונדה שקיבלו בעסקית, והתקרבה לנשקו.

הוא שולף את האייפון מהתושבת היוקרתית (שהזמין מארה"ב, מקורית של אפל) ומריץ חיפוש מהיר על #HPtweetup

just arrived at #HPTweetup. Love the place and the poeple!! http://twitpic.com/jsl5d9

יצאתי מהבית לטוויטאפ, עוד 20 דקות שם, אל תתחילו בלעדי! #hptweetup

תזכורת: כל המבקרים ב #HPtweetup היום יקבלו מחסנית דיו שחור להדפסת צילומים באיכות גבוהה.

שונא מדפסות יחיה. #HPtweetup

אתם יכולים להיחנק עם הטוויטאפ השיווקי שלכם, מזל שאני לא שם. אם הייתי רוצה להיפגש עם יועצי מדיה חברתית הייתי כבר קופץ מעזריאלי ומגיע ישר לגיהינום. #HPtweetup

מה זה הפטויטפ? #HPTweetup

LOL!! וואלה שמעתי שהם נותנים מחסנית שמספיקה לתמונה וחצי RT @DudiPelesשונא מדפסות יחיה. #HPtweetup

שום אזכור שלה. הוא מרחיק לכת במחקרו ופותח את הלינק לתמונה, בוחן את שלושת הפרצופים שנתפסו בחיוכים עקומים, אחד עם עיניו עצומות. היא לא ביניהם, אבל רמת המתח בגופו ושריריו לא נרפית.

הוא לוקח נשימה אחת נקייה, ונושף כחציה בעודו פותח את דלת המאזדה, נעמד, יוצא מהמכונית, ומתחיל ללכת לכיוון אותה דלת הכניסה המוכרת, בעלת מסגרת הקישוטים הפרחוניים בגווני חום, פעמי צעדיו ולבו מסונכרנים.

שבועות שלח לה מסרים בסאבטקסט של ציוציו, בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, מקשר בעמימות לתימות על סדר היום הטוויטרי. משוכנע שהיא מבקרת בעמוד, למרות החסימה, מתעלם והודף באטימות תגובות תוהות לגבי פשר הציוצים בעלי המשמעות הסתומה ל-689 עוקביו, למעט מאורי, אולי. בימים שלאחרי ציוצים כאלה, לרגעים היה בטוח שענתה לו, בציוץ בעל פוטנציאל למשמעות גבולית זו או אחרת. פעם אחת השתמשה בהאשטג הפרטי שהוא המציא והיה שייך לו ללא ספק. זה עשה לו טוב.

בימים שלא מצא סימנים בציוציה, היה בטוח שזה בגללו. היא לא יכולה להתנהל בגלוי, כמובן. הרי גם בן הזוג הנוכחי, למרות שהוא מצייץ אחת לחודש אולי, עוקב אחריה בטוויטר, והוא מכיר את ההיסטוריה, פחות או יותר.

הוא נכנס, ומיד מזהה את אחד משני המארגנים של האירוע, לפניו שולחן ועליו מפוזרים גזירי נייר מגולגלים, יחד עם מדבקות מבוזבזות שבהן הניק לא יצא מקושט מספיק, הסמיילי יצא מפחיד מדי, ושאר טעויות בהערכת גודל וריווח האותיות.

הוא נענה לברכת השלום החמה של הנעקב העליז והמפורסם-למחצה שלו, ומנצל את החיבוק ואת נקודת המבט המשקיפה על ארבע פינות הפאב לסקירת הנוכחים.

כמחצית מהכסאות הערוכים סביב הבר המלבני המרכזי תפוסים. קבוצות קטנות עומדות ברחבת הריקודים הבלתי מאויישת בשעה כזו, ודבוקה אחת של אנשים צמודה לקיר עם תמונת הכלבים שמשחקים ביליארד, שליש ממנה מוסתר על ידי פלקט באותיות ענק של HP.

אשת השיווק המושכת יודעת מה זה טוויטר. אין לה חשבון בעצמה, אבל מבטיחה שתפתח אחרי היום, רק קח את המתנה וההאשטאג זה #HPtweetup.

את הסיטואציה הוא מכיר מצוין. מתוך 11 המופעים החודשיים של מה שהפך להיות בסופו של דבר ה HPtweetup, נכח בשמונה.
מלבד בודדים, נדמה שכל משתתף צמוד לפחות לחבר אחד שהוא מכיר מהמציאות. חלקם אפילו לא מחזיקים בחשבון פעיל.

מרבית האורחים עסוקים בשיחה ערה ומחויכת עם חבריהם, בעוד המיעוט הנותר מתקתקים ומלטפים במגעם את מותגי הגאדג'ט\סלולר האחרונים. לפני שהגיע לטוויטאפ הראשון, דמיין חבורות אנשים מצייצים מתחת לשולחנות, והופתע לגלות שבמציאות, הפיד פשוט ריק יותר בזמן המפגש.

את מרבית הנוכחים הוא מזהה, לפחות בניק, אם לא באווטאר עדכני, עיסוק ושיוך ארגוני.
את החדשים הוא קולט בנקל, במבטיהם ושפת גופם הבוחנת והמהוססת.

בקרוב יערוך את הסיבוב הראשוני בין המכרים ויאמר את השלומות המחייבים. לפני שיתמקם בפינה משלו, וימשוך קהל בעצמו (לקח לו כמה חודשים להגיע לסטטוס הזה).

הוא מסיים את הסקירה, היא לא פה.

הוא נרגע מעט ונענה להצעת מארחו, המגיש לו מדבקה נקיה שאת חציה מעטר לוגו של ענקית המחשוב, הספונסורית הרשמית של האירוע, ומצביע על כוס הטושים הצמודה.
"@motiv" – הוא מדייק במרכוז הטקסט באותיות קטנות על המדבקה, נזכר בשיחה המטופשת איתה בנושא הזה בדיוק בטוויטאפ הראשון שבו נפגשו, לפני חמישה חודשים, ומדביק על דש החולצה, בצד שמאל, כמו תמיד.

שיחות חולין נישאות באוויר, כבר צבר מומחיות בשיטה. אין כמו אזכור אירוע שולי בחייו של הנעקב בצירוף דעה תומכת כדי לקבל אהדה מיידית, חיוך ומקובלות בחברה. רוצה לזכות במעמד של חבר נפש? שלח דעה אישית על מישהו אחר בדיאם, ושריינת לך עוד עוקב בכיס. כמה אירוני, ככה לא מודע לעצמו.

תמיד הופתע מהקלות שבה אימצו אנשים שכלל לא הכירו אותו עד אתמול את הכינוי הפרטי שאיתו פנו אליו חבריו הקרובים: "שתיים", משוכנע שמעטים, אם בכלל, מכירים את מקור הכינוי.

לעצמו, גיחך לפעמים על הקלות שבה זכה לאהדת זרים, חברים אינסטנט – לפעמים היה נדמה לו שהם מחפשים את זה. אילו רק התיכון היה קל באותה מידה.

חלק מהשיחות צבועות בגוון נטוורקינג מוצהר, מיעוטן גובלות בשיווק כמעט מוגזם, השתדל להתחמק מאלה.

עם החודשים למד להכיר את האנשים מאחורי הניקים. אלפי שורות טקסט אישיות, הוא נוכח, עשויות לעזור לך להכיר אדם, אבל לא בהכרח. הפגישות התכופות, בטוויטאפים והכנסים (לכולם מגיעים אותם האנשים), ביססו קשר אמיץ של לחיצות ידיים, אהלן, מה שלומך, ריטוויטים כשמתבקש ושיתוף פעולה עם בדיחות.

היום לא כל כך מתחשק לו לדבר, ועדיין, לא יכול שלא להתייחס לחבריו הוירטואליים, אלה שבפניהם הוא חושף כל כך הרבה, אלה שתמיד שם, מקשיבים. גם אלה שהוא פשוט מפחד לעשות להם אנפולואו.

גינס עם ליליאן השווה ושתיים הגאון. לגמרי #win. #hptweetup http://twitpic.com/2ooemc

הוא מחייך להבזקו של הנקסוס וואן ומהרהר.

בשניה אחת גופו מתחדד, כאשר החולצה השחורה והמוכרת של ראלף לורן עם הכיתוב העמום בסגול-אפרפר צדה את זווית עינו. אותה טי-שירט שקנו בסבב השופינג המשותף בקניון רמת אביב. דווקא אותה היא בחרה ללבוש?
גם הוא שם, מחזיק בידה ומושך אותה אחריו בעדינות. ניכר היסוס בשפת גופה, סוקרת אף היא את הנוכחים בזמן שבן הזוג מכין לשניהם מדבקות.

מבטיהם מצטלבים לשניה. הוא מניד את ראשו שני סנטימטרים למטה, נושך את שפתו התחתונה בהצנעה, אך עדיין מביט בה. הוא מזהה (או לפחות חושב כך) בעיניה פחד, ואיתו ערגה, והשלמה. כל אלה נמוגים ומומרים בחיוך לבן-שיניים לעבר בן הזוג המדביק על הדש הימני של הראלף לורן את שמה, באותיות רישיות מודגשות ומיושרות לשמאל.

הוא מחייך לעצמו.

23:09
תודה לדנה ודביר על עוד ערב מעולה, אתם פשוט מלכים :) #HPtweetup

01:37
http://bit.ly/d9Pdop פעילי שמאל הבעירו צמיגים מול בית ראש הממשלה בירושלים. 8 עצורים במקוםRT @channel2news

01:38
נמאס מכל הקיצוניים. מהיום, רק מרכז. #UlteriorMotiv

02:14
#הפאקינגראלףלורן?

02:16
מתגעגע.

המשך יבוא (נו, לא בדיוק המשך, את מבינים למה אני מתכוון)

2 תגובות ל“פוסט אורח: אמן הציוץ הקצר, פרק ספין-אוף – מניעים נסתרים”

  1. מה, אפשר לנסות שוב אם המדבקה מתפקששת? איזו הקלה. י

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת תגובה למרמיט:

    זה אומר שתבוא לטוויטאפ הבא?!
    עוד אחד לרשימה, זה כל כך מחמם את הכיס שלי #יעל

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting