מהתחלה, עם רגש

הרבה אחרי שהכל נגמר הוא מצליח לנתק את עצמו מהבד המתוח על משטח ספוגי אופקי. רגליים יחפות גוררות עצמן כנגד ריבועים קרירים של חרסינה, צמודים זה לזה.

אצבעותיו נכרכות על חלקו הרחב של מיכל גלילי עשוי חול מעובד, מטות אותו, מניחות לנוזל השקוף להישפך מהפתח הצר בראשו אל מיכל אחר, קטן יותר. אדים של אתנול מתנדפים מפתח המיכל, עולים באפו.

מקל קטן ודק של עץ צפצפה מתחכך במשטח מחוספס, ניצוץ קטן נוצר, וראשו האדום של המקל ניצת באש. הוא מקרב אותו אל גליל צר של תערובת עלים מיובשים וגרוסים, עטופים יריעה דקה של סיבי עץ מעובדים. שואף.

כבל מתכת שציפוי פלסטיק מבודד עוטף אותו נושא אלקטרונים אל קופסת פלסטיק קטנה המונחת על משטח עץ אופקי ולו ארבע רגליים. האלקטרונים מתפזרים בתוך הקופסה למחול מורכב ובלתי אפשרי בין רכיבים קטנים, עדינים ורבים מספור. הוא מסיט זיז קפיצי בצידה של הקופסה ופותח אותה, מסובב בתשעים מעלות את חלקה העליון על הציר בצידה האחורי. לוח מבריק ניצב מולו עכשיו, מקרין תמונות.

הוא גורר משטח עץ קטן יותר, מרופד ועטוף באריג גס אל מול הלוח המבריק, מתיישב עליו. אצבעותיו מונחות על הבליטות הקטנות, הקפיציות מעט, שבחלקה התחתון של קופסת הפלסטיק הפתוחה. הן מתחילות לנוע מבליטה אחת לאחרת בהיסוס, לאט לאט הקצב גובר.

הוא כותב.

2 תגובות ל“מהתחלה, עם רגש”

  1. נו, בשביל כאלה שווה לאבד אותך בפיד.

    בעיטה בבטן.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. בעיטה בבטן, אבל בסלואו-מושן. אני צריך להקשיב לזה שוב. ושוב.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting