קלאסה אחרת, אנפלאגד – מה נשתנה? (אבנר)

הם שוב רואים ארץ נהדרת.

אבנר מתרחק מהשולחן בסלון, לוקח איתו צלוחית קטנה עם פרוסת עוגה. הוא כבר לא יכול לעמוד בטקס הזה. אין לו מושג איזו דמות של טל פרידמן כולם מחקים עכשיו, אין לו רצון לדעת. הוא רוצה להזמין מונית, להיעלם להם, יודע שזה חסר תוחלת. הוא יוציא יותר מידי כסף, מישהו ייעלב. אם רק יגיד משהו אבא בטח יגרור את עצמו מהטלוויזיה ברטינה, אבל ייכנס למכונית, יקפיץ אותו לדירה הריקה, יפספס את המערכונים האחרונים.

הוא הולך לחדר העבודה, פעם זה היה החדר שלו, ומתיישב מול המחשב.

אין שם לייב רייטר, אין פיירפוקס, אין כרום, אין אופרה. מאז שנפלו קורבן לאיזה וירוס אמא שלו קנאית בעניין, לא מוכנה שיתקין אצלם שום דבר חדש, אז הוא פותח את האקספלורר.

הוא חושב על החוזה שעוד רגע נגמר, מסתכל סביבו, תוהה אם יוכל לחזור בכלל לחדר הזה, אם אפשר יהיה לדחוק לכאן מחדש את המיטה שלו. כל התקוות שתלה בדירה ההיא לפני קצת פחות משנה כבר נגוזו. נשאר רק החור הנפער בחשבון הבנק, הרתיעה הגדולה מבקשת עזרה, השיחה החטופה עם בעלי הדירה, ההעלאה המתוכננת של שבע מאות שקל בשכר הדירה. הוא נאחז בשולי החלומות ההם, פותח את מסך האדמין של הבלוג.

מה נשתנה?

הוא משאיר את הכותרת יתומה. ממשיך לבהות במסך.

הם לא ממש מדברים בדרך.

בדירה, מול הלייב רייטר, הוא מתחיל מחדש.

כתבי את הפוסט הזה שעתיים לפני שהגבת.

עוד לא ידעת מי את או אם תקראי אותו בכלל.

יכולתי להתמוטט מעייפות אחרי הארוחה של היום.

יכולתי לראות פרק של דוקטור הו שהורדתי במקום.

ואת, יכולת להחליט לסמן הכל כנקרא.

הכל היה יכול להיות שונה נורא.

מה נשתנה?

את חושבת שיש מישהו בשמיים מעלינו?

אולי הוא מתכנן את כל אהבותינו?

למה כתבתי את הפוסט הזה דווקא עכשיו?

למה בחרת לפנות ולהגיב דווקא עליו?

לכתוב "תפסיק כבר להתלונן לשווא"

"בוא נעזוב הכל ונתנשק עכשיו"

מה נשתנה?

כשקמנו הבוקר לא היה סיכוי שנוכל לנחש,

שתוך כמה שעות כל כך הרבה יתרחש.

איפה הייתי אם לא היית מגיבה היום?

האם הפוסט היה פונה לאחרת במקום?

מה נשתנה?

הוא לא מזהה את עצמו בפוסט הזה, אין כאן את החדות שלו, את השנינות, את ההתחמקות הקבועה. הוא לא שלם עם הטקסט הזה, אבל הוא חייב אותו לעצמו. הוא מאמבד את הוידאו מיוטויוב ושולח.

אחרי עשרה רענונים מאכזבים של הסטטיסטיקות הוא נזכר שיש לו באמת עוד שני ספיישלים של דוקטור הו על הדיסק הקשיח לפני שיתחיל את עונה חמש. קצת אחרי אות הפתיחה של הראשון הוא מרגיש את הכובד של ארוחת הערב פושה בו ונרדם מול המסך.

11 תגובות ל“קלאסה אחרת, אנפלאגד – מה נשתנה? (אבנר)”

  1. [תלישות]
    לייב רייטר תוכנה מצוינת.
    [/תלישות]

    [להגיב לתגובה זו]

  2. גם אני, כמו תוסף הפוסטים הקשורים, מתקשה להחליט לאיזה מהסיפורים זה מתקשר יותר, או מה הטקסט בא להביע. דבר אחד כן, לכולנו יש רגעים כאלה, בהם "אין כאן את החדות שלו, את השנינות, את ההתחמקות הקבועה", בהם אנחנו מוותרים קצת על האירוניה והמודעות העצמית, קצת יותר סחים, אבל גם זה בסופו של דבר מתוך מודעות עצמית. ככה אנחנו, מורכבים.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אה, יפה, תתחדש על ה־AJAX לתגובות. למרות שהוא משאיר את תיבת התגובות נעולה. אולי זה רק באופרה.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. התראת יקום קורס.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. איזה פוסט מדכדך.
    חמיצות ובזבוז.

    השנינות והבריחה מריחים יותר טוב אפילו אם הם פלסטיקים.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. מרמיט, למה?

    [להגיב לתגובה זו]

  7. […] אודות | קלאסה אחרת, אנפלאגד – מה נשתנה? […]

  8. הגר: יש פה פוסט בתוך פוסט בתוך פוסט, כותב ציני ומפוכח שמתאר כותב לא ציני ולא כל כך מפוכח, פוסט גולמי ומדמם שמתחבא בתוך פוסט מלוטש ומרוסן. מרוב פליק-פלאקים, לא ברור איפה שחר המקורי-האורגינלי-מספר-1-יש-לך-את-זה נמצא. לא ברור מה היתה כוונת המשורר, ואיכשהו ההרגשה היא שזאת בדיוק היתה כוונת המשורר. אולי היה יותר מתאים "התראת נראטיב קורס".

    לא שאני מתלונן, או משהו. אני רק תוהה איך המניאק הזה הצליח לכתוב חמישה פוסטים (אופס, הנה בא עוד אחד) בזמן שאני מייחל להזדמנות לכתוב אחד (גם לא הלילה, מצטער מותק, יש לי כאב ראש).

    ואם נדמה שאני מקנא, זה רק מרוב שאני מעריך.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. יותר ברור, חשבתי שהתכוונת שיש פה משהו אירוני. אם כי אני לא בטוחה שהייתי משתמשת דווקא ב"קריסה".

    [להגיב לתגובה זו]

  10. […] והוא והיא והיא. אז רטרואקטיבית – למי שכתב את הפוסט "מנ שתנה?" נקרא אבנר, ולזאת שקראה אותו ויצאה מהבית נקרא […]

  11. לא לגמרי קשור, רק עכשיו קראתי, רוצה להגיד שלתרגם שירים לעברית זה לא קל ועשית פה עבודה ממש יפה. אולי מישהו עוד יקליט.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting