זה משחק מלוכלך

תרחיש דמיוני מופרך ומשעשע
אוליגרך מדומיין חדש פורץ לחיינו בסערה ומשתלט באופן מוחלט כמעט על שוק הנדל"ן בישראל. אותו אוליגרך, מסיבות מגוונות השמורות עימו הוא גם חובב שחמט פנאטי, אי לכך הוא מחליט להנהיג שיטה מהפכנית ולקבוע את מחירי הדירות על-פי רמתם של הקונים הפוטנציאליים במשחק. כל קונה נקרא להתמודד במשחק מול אחד מבני החסות של האוליגרך ובתום המשחק מוערכת רמתו כדי לקבוע אם הוא זכאי לרכוש דירה, ואם כן באיזה מחיר היא תוצע לו. העיתונים הכלכליים לועגים לשיטה התמוהה וחוזים את התפוגגותו של האיש מחיינו. במקביל ממהרים כמה יזמים ממולחים להציע קורסים אינטנסיביים בשחמט, מהר מאוד מתבססת תעשייה ענפה של בתי-ספר שכל מטרתם להעמיד אמני שחמט שיהיו זכאים לרכוש דירות במחירים אטרקטיביים. השוק, כצפוי, מתמודד עם החידוש בהצלחה, והמחירים מתקנים את עצמם כדי להתמודד עם העלייה הכללית ברמת המשחק של האוכלוסייה. בתי הספר לשחמט מבטיחים גדולות ונצורות ומעלים באופן מתמיד את שכר הלימוד. יכול להיות, אבל לא ממש הכרחי או חשוב לסיפור, שבסוף הדרך חושף עיתונאי חד את הקשר העסקי ההדוק שבין בתי הספר הגדולים לבין אותו אוליגך תמהוני לכאורה. יכול להיות, וגם זה לא ממש עקרוני לסיפור, שהמניע היחיד מאחורי הצעד התמוה הזה היה אמונה תמימה של אותו אוליגרך בכך שמשחק השחמט הוא משל קיומי עמוק לחיים עצמם. בשלב מסויים העיתונים הכלכיים מבצעים תפנית של מאה ושמונים מעלות וקוראים למערכת החינוך להתעשת. "לא יכול להיות" פוסק מאמר המערכת של כלכליסט\דה מרקר\גלובס "שמערכת החינוך שלנו מפגרת אחרי המציאות הכלכלית ומפקירה את ילדינו ללא הכשרה מינימלית במשחק השחמט". פרויקט מיוחד חוגג באינפוגרפיקה מרהיבה את בורותם של צעירי ישראל ששמונים ושלושה אחוזים מהם, מסתבר, לא יודעים מתי מותר בכלל לבצע הצרחה.
העילה המיידית לפוסט הזה, ולמשל המופרך שפתח אותו היא הקריאה של ג'יימס סורוויצקי בגליון האחרון של הניו יורקר מהעת האחרונה בזכות חינוך פיננסי. הקריאה הזו מצטרפת לפרויקט באותו נושא שנערך בכלכליסט לפני כמה שבועות או חודשים, ולעוד קריאות באותו כיוון שיצא לי להיתקל בהן בין לבין. הקריאות האלה, אפשר להבין, מרתיחות אותי.
אפשר להתחיל מהחלק הקל. הנה ציטוט מתוך הטור המדובר בניו יורקר

A study of subprime borrowers in the Northeast found that, of the people who scored in the bottom quartile on a very basic test of calculation skills, a full twenty per cent had been foreclosed on, compared with just five per cent of those in the top quartile.

אני משוכנע, בוודאות מלאה שבדיקה דומה הייתה מוצאת התאמה מובהקת אף יותר בין שיעור העיקול של בתים לבין כישוריהם של לוקחי המשכנתאות במשחק השחמט. אף אחד, אני משער, לא היה משתמש בנתון הזה כדי לטעון בזכות הוראת שחמט במערכת החינוך. אין טעם להתכחש למציאות, השכלה וכישורים תלויי השכלה מהווים אינדיקציה ברורה גם ליכולת כלכלית. אז כן, רבים ממעוקלי הבתים הם גם חסרי השכלה מתמטית בסיסית, וזה עצוב, אבל הסיבה למצב שאליו הגיעו אינה ההשפעה של ההשכלה הזו על שיקול הדעת שלהם בבחירת משכנתא, כפי שרומז הטור, אלא העובדה שאותו חוסר השכלה הוביל אותם לעבודות רווחיות פחות. עבור רובם המוחלט, אני משוכנע, לא הבחירה בריבית קבועה במקום משתנה (או להפך) היה משנה את המצב.
אבל מעבר לחלק הקל הזה מסתתרת טענה אחרת, עמוקה יותר, שאני מתקשה לנסח אותה במדוייק, בעיקר כיוון שניסוח מדוייק שלה, לכאורה לפחות, אמור לכלול גם הצעה לאלטרנטיבה, או לפחות הצבעה על כיוון אלטרנטיבי, וכאלה, אף שהם מתגנבים אליי מעת לעת, עדיין אין לי. למרות זאת, אני מרגיש, ראוי שאומר את הדברים שיש לי, אולי אצליח להמשיך מכאן מתישהו.
השאלה המרכזית שמעלה התרחיש הדמיוני שבפתיחה היא כמובן מה הקשר? מה הקשר בין רצונו של אדם לקורת גג לבין יכולותיו במשחק השחמט? נכון, מדובר ברעיון מופרך. אבל משום מה לכולנו נשמע הגיוני שאותו רצון, או הרצון של אדם שעובד למחייתו מידי יום להתפרנס בכבוד בערוב ימיו ייקשרו ביכולותיהם במשחק אחר, מורכב בהרבה ממשחק השחמט, משחק שחוקיו משתנים בלי הפסקה, הרבה פעמים בלי הודעה בכלל. כן, העולם הפיננסי של היום הוא משחק מורכב, משחק שהולך ונעשה מורכב מיום ליום. תזכורת: מתישהו בראשית המשבר הנוכחי פניתי לכמה אנשי מימון מקצועיים, אנשים שחלק מעיסוקם היומיומי כרוך בניהול השקעות ושאלתי אותם איך נקבעים שערי המניות בבורסה. התשובה היחידה שהצלחתי לקבל היתה "היצע וביקוש". כל בקשה לפירוט מה עומד מאחורי הסיסמה החבוטה והמוכרת נתקל בהתחמקויות מגומגמות או בהודאה גלויה בבורות.
הרעיון לפיו יש צורך בחינוך פיננסי, בחלק מן המקומות מדברים על חינוך פיננסי מגיל צעיר, כבר בבית הספר היסודי, כמו הרבה מרכיבים אחרים של העסקה הגדולה, משקף כניעה מוחלטת למה שאין סיבה לקבל אותו כמובן מאליו. במקרה של חינוך פיננסי הפער הזה זועק אף יותר. עולם הפיננסים המורכב של היום הוא תולדה של תהליכים מואצים, מורכבים, ובמידה רבה מסוכנים, שהתרחשו בשלושת העשורים האחרונים. אין שום סיבה לקבל אותו כמצב נתון, אין שום סיבה להניח שלאדם הפשוט צריך להיות קשר לעולם הספקולטיבי והאבסטרקטי הזה. שום סיבה מלבד הרצון של השחקנים הפיננסיים להרחיב עוד ועוד את גבולותיו.

אם בפוסט הקודם קראתי לחזור ולחשוב בשבחי החיכוך הפיננסי נדמה לי שהצעד הראשון בדרך הזו אמור להיות השבה של החיכוך בין כספו של האדם מן הישוב לבין רכבת ההרים הפיננסית שהתפתחה בבורסות המערביות. הקריאה לחינוך פיננסי היא צעד מפחיד בכיוון ההפוך, קריאה גלויה לכל אחד ואחד מאיתנו להצטרף למשחק שאין לנו סיכוי להתמודד בו באמת.

קצת חינוך פיננסי להמונים, בכל זאת

30 תגובות ל“זה משחק מלוכלך”

  1. יסלח לי כבודו, אבל איש הקש שבנית כאן הוא ענק ומצופה נצנצים. כפי שמערכת החינוך (בתיאוריה, כן? אני לא מדבר על המצב העגום שקיים בפועל) מלמדת ילדים חשבון גם אם הם נשבעים שהם רק רוצים להיות נהג אוטו זבל ולעולם לא יצטרכו לחשב; כפי שמלמדים ספרות גם מי שאין לו שום עניין בניתוח דמויות; כפי שמלמדים אזרחות גם תיכוניסטים שתומכים בהשבת המלוכה. יש ידע בסיסי שרצוי מאוד שכל אדם ידע. ככל שחייו של אדם מושפעים יותר מהמערכת הפיננסית, כן גדל הצורך שתהיה לו השכלה בסיסית (לפחות) בנושא, ולו כדי שיהיה יותר קשה לעבוד עליו.
    נדמה לי שאתה מפרש "חינוך פיננסי" כחינוך למשחקי קזינו בבורסה וכתיבת אגרות חוב מפוקפקות תוך סיכון גדול פי 100 מהסכום שיש לך ביד. זה לא נכון. חינוך פיננסי אמור ללמד תכנון כלכלי, חסכון לפנסיה, מתי כדאי לעשות ביטוח, מתי עדיף לשכור דירה ולא לקנות (שזה בדרך כלל, למרות בישראל כולם חושבים ההיפך. למה? כי אין להם חינוך פיננסי). כדאי להשקיע את המאמצים בלהבטיח שמה שבאמת ילמדו זה את הדברים שצריך (וצריך, באמת שצריך) ולא את האידאולוגיה הכלכלית של שר החינוך התורן.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    לא חושב שבניתי איש קש. גם אם כן זה לא איש הקש שאתה מייחס לי.
    ברור לי פחות או יותר מה מתכוונים להורות במסגרת אותם שעורי חינוך פיננסי. מהבחינה הזו אני חושד שהם יהיו יעילים בערך כמו שעורי חינוך מיני, אבל אני לא חושד לרגע שמישהו חושב להוציא ממערכת החינוך אשפים ספקולטיביים שיסחרו באג"ח זבל.
    אני כן חושב שהרעיון הבסיסי, כפי שהוא משתקף בטור המקושר, כמו גם בעוד קריאות שנחשפתי אליהן לאחרונה ולא טרחתי (לצערי) ללקט את הקישורים, הוא ברור. והרעיון הזה מקבל כמובן מאליו את הקשר ההדוק בין כספי החסכון של האדם הפשוט לבין העולם הפיננסי שאותו אני מתאר. הוא רוצה שבוגרי מערכת החינוך יידעו לדבר ברמה כזו או אחרת של הבנה עם יועץ ההשקעות שלהם בבנק. אני לא טוען שזה רע באופן מוחלט, אני כן טוען שזה בעייתי כי זה יוצא מנקודת ההנחה שכל אחד מאיתנו צריך להשתתף במשחק הפיננסי הזה.
    אני חושב שאין שום סיבה לקבל את הקשר ההדוק לכאורה הזה כאילו הוא הכרחי.
    ואגב, לגבי שאלת הקנייה\שכירה של דירה – אני בכלל לא בטוח שאתה צודק. לא שיש דרך בדוקה לדעת מראש, אבל אני יכול לספר על כמה מקרים שאני מכיר אישית שבהם קנייה של דירה התגלתה כצעד כלכלי חכם בהרבה משכירה.

    [להגיב לתגובה זו]

    יובל Reply:

    שלא לדבר על זה שלהתסכל על ההתלבטות של שכירת דירה מול קניית דירה כהתלבטות פיננסית בלבד היא בדיוק חלק מהבעיה שציינת – ההכפפה של כל אלמנט בחיים שלנו לכללי השוק הפיננסי.

    [להגיב לתגובה זו]

    רואה שחורות Reply:

    לא חייבים לראות הכל בשחור ולבן. השיקול הכספי הוא אף פעם לא היחיד, אבל הוא צריך להיות קיים.

    אסף רזון Reply:

    אני תמיד חשבתי שהבעיה הפוכה.

    השאלה העתיקה של קניית/שכירת דירה מערבת שיקולים פיננסיים ופסיכולוגיים, וזה לגיטימי לגמרי.

    אבל יותר מדי אנשים מסתמכים לגמרי על השני בלי להבין שום דבר בראשון. זו אינה גישה מאוזנת ובריאה, והיא תזיק בסופו של דבר.

    רואה שחורות Reply:

    שחר – כל אחד משתתף היום במשחק הזה, כי הוא מחויב על פי חוק – חוק הפנסיה. ונדמה לי שהחוק הזה די מוצדק ואולי אפילו לא מספיק אלא צריך להרחיב אותו. ברגע שיש לך חסכונות לטווח ארוך, רצוי מאוד שתדע מה קורה איתם, כי הם עשויים להיות קריטיים בשבילך בעוד אי-אילו שנים. אנשים אוהבים להתעלם מהפנסיה שלהם, כי הם לא ימותו לעולם ותמיד ישארו צעירים וכו' וכו', וזו בדיוק הסיבה שהיה צריך את החוק הזה. בעיני עיסוק בזה הוא מיומנות חיים שחשוב שתהיה לכל אחד, והוא יחליט איך ומתי הוא עושה בה שימוש.
    לגבי החומר שיועבר – פה יש מקום ללחץ ציבורי לקביעת התכנים.

    [להגיב לתגובה זו]

    יובל Reply:

    ר"ש – אני חושב שחוק הפנסיה הוא חלק מאותה הבעיה. אנחנו שוב מקבלים כמובן מאליו שחסכון פנסיוני חייב להיות באמצעות השקעה בבורסה. וחלק מהמובן מאליו הזה הוא קבלת סט הכללים של "המשחק" הפיננסי. אבל אנשים חסכו לפנסיה לפני שהעולם הפיננסי היה כמו שהוא היום, ולפני שהכלי שנקרא "אג"ח קונצרני" זכה לפופולריות כל כך גדולה אני מניח שרוב כספי הפנסיה הושקעו באגרות חוב ממשלתיות.

  2. אני לא אחזור על מה שכתבתי בפוסט הקודם. במקום זה אני רוצה לנטפק/ לספק אנקדוטות עם כמה הערות:
    אני זוכר איך בתיכון כחלק מלימודי כלכלה תלמידים עודדו להשקיע וירטואלית במניות (קראו לזה, אם אני זוכר נכון 'משחק המשקיעים') ולהתחרות בקבוצות תלמידים אחרות על שיעורי התשואה או משהו. אותי זה נורא הכעיס וניסיתי לשכנע את המנהל שאין בזה שום תועלת חינוכית או אחרת. לא הצלחתי.
    כדאי להתקבל לOECD ישראל נדרשה להוכיח שהיא עומדת באינספור סטנדרטים. אחד מהם הוא חינוך פיננסי. חבר במשרד האוצר סיפר לי שתכנית לחינוך פיננסי מקודמת באופן ממוסד לגמרי ע"י משרד רוה"מ, משרד האוצר וגופים נוספים. לצה"ל, מתברר, יש תכניות שכבר פועלות בעניין. זה צמח מכיוון הת"ש. התברר שלא מעט חיילים עושים שטויות עם הכסף, שלעיתים קרובות, אין להם. והם פיתחו כל מיני מערכים להקנות כלים בעניין.
    מנסיוני המקצועי, זה לא קשור לגיל. לאנשים אין מושג. הם לוקחים משכנתא ולא מבינים את המושג של ריבית. הם מנהלים חשבון בנק, ולא מבינים את המושג של עמלות. אף אחד לא קורא או מרפרף- ואם קורא או מרפרף, אף אחד לא מבין- את החוזים שנלווים להרבה מאוד עסקאות שכולם, רוצים או לא רוצים, מבצעים. סלולרי, אינטרנט, טלויזיה, מכון כושר וכו'.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אני חושב שאנשים שוכחים לפעמים מה מטרות הבורסה והשוק הפיננסי. המטרה היא לא לאפשר לאזרחים לחסוך ולהרוויח (באמצעות "משחק בבורסה"), אלא ככלי לחברות לגייס כסף. באופן אידיאלי השוק הפיננסי היה מוגבל, והעובדה שהוא אכל כל חלקה טובה במערכת הכלכלית היא לא משהו שראוי לעודד. חינוך פיננסי הוא בדיוק צעד נוסף בתהליך בו השוק מנותק מהמטרה הראשונית הזו – שהיא כמובן חיונית מבחינה כלכלית – והופך להיות סיבת קיומו בפני עצמו.

    [להגיב לתגובה זו]

    itamar_b Reply:

    [מאוד לא נוח לי לתפוס את הצד של הריאקציונר]
    מה זאת אומרת המטרה של הבורסה היא לאפשר לחברות לגייס כסף? יש לעניין הזה גם את צד המשקיע- חברות יכולות לגייס כסף באמצעות הבורסה בכך שהן מציעות לציבור אפשרות לרכוש נתח מהן- תוך הבטחה מובלעת לרווח פוטנציאלי למשקיע. אילולא ההבטחה ל[פוטנציאל] רווח, איש לא היה משקיע, ולכן חברות לא היו מגייסות שום הון כך.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    היי, פעם זה היה קורה לי המון, הקטע הזה של למצוא את עצמי בצד של הריאקציונר, אבל הפסקתי להסתובב עם שמאלנים רדיקלים ומאז הכל יותר פשוט.
    בכל מקרה, אם לנסות ולענות בשם יובל (אחרי שהוא ענה מצויין בשמי) – מובן מאליו שאתה צודק. השקעה חייבת להבטיח פוטנציאל רווח. השאלה הבסיסית שמטרידה אותי כאן היא למי היא צריכה להבטיח אותו. ככל שהופחת החיכוך עליו דיברתי אתמול כך נמשך יותר ויותר כסף לתוך המשחק הפיננסי (ובמקביל המשחק נעשה מורכב, מסעיר ומסוכן יותר) עד שהיום התפישה שיובל מתאר היא מאוד רווחת – הראייה את הבורסה כזירת משחקים.
    חינוך פיננסי, בטח ייטען נגדי, נועד בין השאר לאזן את התפישה הזו. אני יכול לקוות שזה אכן יהיה חלק מהתוצאות של חינוך פיננסי, אבל כמו שכבר ציינתי אני חושד שלא זו תהיה התוצאה המרכזית.

    [להגיב לתגובה זו]

    יובל Reply:

    כמובן שיש את החלק הזה (למרות שהרווח לא חייב להגיע דרך שינוי שער המניה. חלוקת דיבידנדים היא דרך לעודד בעלות על מניות). אבל כשכתבתי "מטרה" התכוונתי למטרת הבורסה בתוך המערכת הכלכלית. בניגוד לתופעות טבע, הבורסה היא מוסד אנושי. ואפשר בהחלט לדבר על "מטרה" בהקמתו והחזקתו. אני חושב שבאופן מקורי, הבורסה לא הוקמה כדי שאנשים יוכלו להרוויח כסף באמצעות מסחר בה, אלא כי חברות חיפשו דרכים לגייס כסף בצורה זמינה ומהירה. התועלת הכלכלית היא ברורה, אבל כיום אני מקבל את ההרגשה שהמטרה הזו הולכת ונזנחת. לדוגמה – כל החברות שעוסקות במסחר מהיר (במיקרו שניות). אני חושב שבדיוק בשם "הקטנת החיכוך" ששחר דיבר עליה בפוסט הקודם מאפשרים המון תופעות פשוט כי "שוק חופשי", ושוכחים שהשוק הפיננסי הוא כלי שהיתה לו פעם מטרה ברורה.

    [להגיב לתגובה זו]

    סיון פ Reply:

    נראה לי שלא כולם כאן יודעים שלקרן הפנסיה שלכם יש כמה מסלולים, שאחד מהם הוא שקלי בלבד (כלומר, ללא מניות). אתה יכול לעבור אליו יובל. אבל אם אתה בן מתחת ל-60 לא הייתי ממליץ. יש לך בן/בת זוג? יש לך ילדים? בקרן הפנסיה שלך יש גם ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שארים. אתה יכול לשנות את ההיקף שלהם, וזה יכול להיות קריטי ליקרים לך.
    אין פתרון אחד שמתאים לכולם, ולא צריך לכפות. אבל צריך לתת לאנשים יכולת להבין מה הם עושים. אני לא מבין מה רע בזה.

    אסף רזון Reply:

    אני חושב שבשפה פורמאלית יותר : הבורסה – כמו כל המערכת הפיננסית – נועדה במקור לתווך בין אנשים שיש להם כסף עודף ומעוניינים להגדילו ובין אנשים שזקוקים לכסף כרגע וטוענים שיוכלו להחזיר אותו בהמשך.

    זה מתחיל בקטנה מהבנקים, ממשיך באגרות-חוב (שהן כמו הלוואות) והלאה אל הבורסה.

    בשלבים המתוחכמים יותר זה עדיין יכול להיות מוצדק בתיאוריה הכלכלית. אנשים שרוצים "לגדר סיכונים", לבטח את עצמם מפני עליה/ירידה וכו'. אבל כמובן שזה הופך ונהיה דומה יותר ויותר לקאזינו.

  4. רק גמרתי לכתוב תגובה לר"ש וכבר צצה התגובה של איתמר ונראה לי שראוי לענות לתיהן ביחד עוד משהו.
    אין לי ספק שיש טעם ללמד אנשים לקרוא את החוזה שלהם עם ספק הסלולר (טוב, יש לי ספק, אבל נניח לרגע שאין) או את חוזה השכירות שלהם בדירה (כאן אין לי שום ספק). אני עדיין חושב שלהתייחס לזה כאל הליבה של מה שעומד מאחורי חינוך פיננסי מהווה טמינת ראש בחול מול מציאות שבה הכסף שלנו נגרר להשתתף במשחק פיננסי אחר לגמרי.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. שחר, איתמר – זה אולי קצת מחוץ לדיון (ואולי לא), אבל למה אנחנו מקבלים את המצב הזה שבו צריך ללמד אנשים לקרוא את החוזה שלהם עם ספק הסלולארי? כלומר, מצב שבו החברות בכוונה תחילה יוצרות חוזים מסובכים ולא מובנים ומלאי אותיות קטנות מתוך ידיעה שבלתי אפשרי לאדם הממוצע להתמודד איתם, במטרה לגרום לו להוציא יותר כסף ממה שהוא חושב. זו כניעה, הרמת ידיים. אנחנו לא יכולים לגרום להם להיות הגונים, אנחנו לא יכולים לשנות את כללי המשחק – אז לפחות נלמד איך לתחמן בחזרה. זה כל כך עקום שנקודת המוצא היא שבכל עסקה שאתה עושה אתה נדפק.

    [להגיב לתגובה זו]

    itamar_b Reply:

    אני נאלץ להעתיק את תגובתי לפוסט מאתמול:

    הכל נכון, ובכל זאת אני לא מצליח להבין למה סימנת כמטרה דווקא את 'החינוך הפיננסי'. לא שאני בטוח למה כל אחד מתכוון כשהוא אומר את המושג הזה. בכל אופן נראה לי בנאלי לציין שהחיברות להנחות המוצא, למושגי היסוד ולצורת החשיבה הקפיטליסטית נמצאים בכל כך הרבה רבדים תרבותיים. דוגמא שולית- יש עכשיו בטמקא כתבה שכותרתה "מנציג שירות לחבר הנהלה: כך עושים את זה" [לא קראתי- הסתפקתי בכותרת].
    אני מבין את המושג חינוך פיננסי כהקניית כלים להתמודד עם שני תחומים שמשום מה נוטים להבעית את מרבית הציבור- מושגי יסוד בכלכלה (מעשית) ומתמטיקה (מעשית). ברור שהדבר נעשה מתוך המובן מאליו- ועל כן מחזק אותו- אבל לפחות התחום עשוי להקנות מעט כלים לציבור לכלכל את צעדיו.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אבל לא סימנתי דווקא את החינוך הפיננסי כמו שאמרתי לך אתמול. סימנתי את המערכת הפיננסית הקיימת בפוסט של אתמול, סימנתי את החלחול של ראייה כלכלית לכל תחומי החיים בפוסט אחר, סימנתי עוד הרבה תחלואים של הכלכלה המערבית לאורך כל מיני פוסטים.
    מה שאולי נכון לומר זה שדווקא החינוך הפיננסי מצליח להרגיז אותי יותר מדברים אחרים כי קשה לי להימלט מהתחושה שמה שמסתתר מאחוריו זה הרצון לייצר אנשים שישושו למלא את התפקיד שמוקצה להם במשחק הפיננסי על-ידי מערכת שהאינטרס שלה, בסופו של דבר, שונה בתכלית מהאינטרס של אותם אנשים (גם אם הם לא תמיד מתנגשים חזיתית האינטרסים השונים האלה).

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    כמו שאמרתי, יש לי איזשהו ספק לגבי השאלה אם ראוי ללמד את תלמיד התיכון לקרוא את החוזה שלו עם ספק הסלולר, מכל מיני סיבות, ואחת מהן היא זו שציינת. יחד עם זאת אני חושב שראוי לדעת לקרוא חוזה גם אם אתה לא חושב שהצד השני מתכוון בהכרח לרמות אותך. בחוזה כלכלי נהיה חייבים להניח תמיד ששני הצדדים מעוניינים להרוויח, ובמצב כזה כדאי ששני הצדדים יידעו לקרוא את החוזה.

    [להגיב לתגובה זו]

    itamar_b Reply:

    מאוד חשוב לי לא להישאר בעמדת הריאקציונר. אני לחלוטין לחלוטין מקבל את הטענה העקרונית, שחינוך פיננסי משמעו חיזוק המובן מאליו, ושאת המובן מאליו הזה יש לערער.
    כ-ל מה שאני אומר הוא שבמסגרת המובן מאליו, חינוך פיננסי זה לא כזה גרוע.

    [להגיב לתגובה זו]

    מרגוליס Reply:

    אולי תשובה נוספת היא שככל שיותר אנשים ידעו לקרוא חוזים ויבינו איך המשחק עובד כך הם פחות יקבלו אותו כמובן מאליו.

    [להגיב לתגובה זו]

    העלמה עפרונית Reply:

    ואולי תשובה נוספת היא, ככל שיותר אנשים ידעו לקרוא חוזים, הם ידעו שהם יכולים להשפיע עליהם ולא רק להחליט אם כן או לא לחתום.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. אנחנו גם לומדים מתמטיקה בבי"ס למרות שרובינו לא נהייה מתמטיקאים וספרות לא בשביל שנהייה סופרים. הרי לפני אלפיים וקצת שנה איזה בחור בשם אריסטו החליט על חוקים כמעט שרירותיים של איך צריכה להיות יצירה ספרותית ומאז, בוריאציות שונות כמעט כל היצירות הספרותיות מתכתבות לפחות עם החוקים האלו. למה אנחנו לומדים דברים שאולי אין להם שום נגיעה למקצוע שלנו? כי הם נותנים לנו מכנה משותף עם המין האנושי ועוזרים לנו להסתדר עם העולם שאנחנו חיים בו, בין עם החוקים האלו הם עניין טבעי או מלאכותי.

    אני סיימתי ללמוד בתיכון בשנת 94, העולם, והחיים בישראת השתנן מאז בצורה דרסטית, אבל אם תסתכל על תכנית הלימודים, למעשה המקצועות הם כמעט אותם מקצועות, וחומר הנלמד הוא כמעט אותו חומר נלמד. לדעתי בהחלט יש מקום לתכנית לימודים שתכלול בתוכה יותר מיומנויות חיים, בדיוק כמו שפעם למדו כלכלת בית. לא מדובר רק בתכנון פיננסי, גם "קריאה ביקורתית במדיה", "חוק, משפט ועורכי דין" או "איך לשלם ביטוח לאומי".

    לדעתי ידע בתחום פיננסי יגרום לאנשים להסתכל על המערכת בצורה יותר ביקורתית ופחות לקבל החלטות כלכליות על בסיס רגשות או מקובלות חברתיות.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    הייתי שמח לקבל את הראייה שלך. לצערי, כפי שעולה מהתגובות האחרות שלי כאן (ואני מקווה שגם מהפוסט עצמו) אני חושש ש"חינוך פיננסי" לא ייצר אנשים ביקורתיים יותר. אולי ברמה טכנית מסויימת, שתקשה מעט על העבודה של יועצי השקעות כן, אבל ברמה בסיסית יותר הוא בעיקר יעמיק את הקבלה של כללי המשחק הפיננסי כחלק בלתי-נפרד מהחיים.
    כשהצהרתי לראשונה על הכוונה לכתוב את הפוסט הזה כתבתי גם תקציר שאולי ראוי לחזור עליו – "חינוך פיננסי שקול ללימוד קרב-מגע במקום חינוך לסובלנות".

    [להגיב לתגובה זו]

    מרגוליס Reply:

    תרשה לי רגע להיות קטנוני עם המטאפורה. אם במקום קרב-מגע נגיד, למשל, "אמנות לחימה", המטאפורה יכולה דווקא ללכת לכיוון ההפוך. כי בהרבה אמנויות לחימה יגידו לך שהלחימה עצמה היא הדבר האחרון שאתה צריך להגיע אליו, ועיקר הלימוד הוא איך לא להגיע בכלל למצב של לחימה. כלומר, דווקא אמנות לחימה, אם היא מתבצעת בקונטסקט הנכון וכדרך חיים יכולה להיות החינוך הנכון אם אתה רוצה לחנך לסובלנות.

    [להגיב לתגובה זו]

    Shunra Reply:

    אולי עיקר הבעייה היא הרעיון שחינוך יוצר אנשים – מכל סוג שהוא – על פי תבנית מוכתבת מראש.

    זה לא ככה.

    ובכל זאת, מיומנויות קריאת חוזה, חיבור החשבון היסודי ברמת מהם 10% וכיצד זה קשור לתשר יעזרו לחלק מהילדים. ותרגול שנתי כבר ברמת בית ספר יסודי של "הקמת עסק", כולל תכנון וקביעת תנאי כשל – כל אלה יעזרו להטמיע באנשים את העובדה שהם באמת פעילים בעולם כלכלי ולא קורבנות של ח"י משפחות. לי זה נראה כמו חינוך והשכלה ראויים לכל אדם ולא משהו שצריך להגביל בגדרות של "פיננסי".

    וחוץ מזה, באלבניה באמת מתייחסים ככה לשחמט. מי שמגיע לדרגה מסוימת מקבל תמיכה ממשלתית שמאפשרת קיום נאה. ההשפעה על בתי הספר ושאיפות הילדים, בהתאם לתחזיותיך.

    [להגיב לתגובה זו]

    Shunra Reply:

    סליחה – תיקון. ארמניה, לא אלבניה (אופס…)

    והנה תשדיר תיעודי של ה-BBC שמתאר את המצב. http://www.bbc.co.uk/programmes/p004j7zg

  7. תהיה שמתחשק לי לזרוק לאוויר הפוסט הזה: מה עם חינוך כלכלי? כלומר לא חינוך על השקעות, שערי מניות ואג"ח זבל, אלא על מהו המדד וכיצד קובעים אותו, מה עושה בנק ישראל, כיצד מודדים עוני ומי היה קיינס (או פרידמן, או אפילו האייק, אם השוקחופשיסטים ממש יתעקשו). ההתלבטות שלי לגבי ההצעה הלא קיימת הזו דומה במשהו לגבי חינוך פיננסי: פוטנציאלית זה חינוך נהדר, מעשית אני חושש שזה פשוט ישמר את המצב בו המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית נתפסת כברירת המחדל ה-"לא פוליטית".

    [להגיב לתגובה זו]

    אפרת Reply:

    לימדתי כמה שנים שיעור שקראתי לו "כלכלה לפעילים חברתיים" במכינה קדם צבאית לא דתית. המחשבה שלי היתה בכיוון חינוך כלכלי: במשך שנה שלמה הספקתי ללמד באופן שטחי על המושגים חירות, שוויון, עוני, אבטלה ותעסוקה, תוצר וצמיחה, שנראים לי חשובים כבסיס לחשיבה כלכלית וטעימות מהדיון הכלכלי. בנוסף, העברתי שיעורים חד פעמיים על איך לקרוא עיתון כלכלי- כדי שלא יפחדו מעיתון כלכלי, ועל איך להרוויח מלא כסף בבורסה, שאלה שנשאלתי כל שנה כששאלתי אותם על מה הם רוצים ללמוד. כמובן שלא לימדתי אותם איך להרוויח מלא כסף אלא יותר על העיקרון הבסיסי של בורסה (בעלות משותפת על חברות וכאלה) ולמה הוא הפך במשך הזמן. אם הם ממש ביקשו גם נתתי להם טיפים קטנים של ניהול משק בית, אני בספק אם הם זכרו אותם בסוף.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. בעיניי חינוך פיננסי אינו חינוך איך פועלת הבורסה ואיך לעבוד עם נגזרים (כי אף אחד לא מבין את זה חוץ מכמה מתמטיקאים תמוהים שמנותקים מהשוק) אלא חינוך לכלל "אל תהיה חמדן".
    זה לא אומר שלא לשאוף למוביליות חברתית אן לשיפור מעמד כלכלי אלא שאין דבר כזה קפיצה מעמדית/כלכלית וששיפור כלכלי הוא טיפוס ולא קפיצה (למעט מקרים חריגים ובלתי צפויים), ושאין טיפוס כזה ללא ויתורים וחיסכון.
    אני חושב שאחת הבעיות היום היא האמונה באפשרות "לעשות את המכה" או בתרגום לשוק הדיור האמריקאי – לשדרג את הבית (והרבה מעבר לצרכים) בלי לשנות כלום בהרגלי הצריכה או העבודה, כאילו יש פרפטום מובילה של כסף.
    בקיצור – לדעתי החינוך הפיננסי צריך להתמצות בסיסמאות "אל תהיה חמדן" ו"אין ארוחות חינם". הבעיה היא שכנראה שזה בכלל לא פשוט להשריש את זה במח שלנו.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting