תודעה כוזבת

במקור רציתי לקרוא לפוסט הזה 'הפגנת המפץ הגדול' רק שבינתיים צמח פה טרנד קטן של שורות מ'מחכים למשיח', ואיכשהו השורה הזו דווקא מתאימה לא פחות מהכותרת המקורית.

לא הייתי בהפגנה, יונית טוענת שזה בגלל שאני מיואש. אני מיואש, נכון, אבל להחלטה שלא להגיע להפגנה אין קשר לעובדה הזו. קשה לי להבין איך כותבת דעתנית וחדה, העומדת, בתוקף ובצדק, על הצורך לברר מה הם האינטרסים מאחורי הגדרת הזוועות בסודאן כרצח עם מתעלמת מהשאלה הלגיטימית לא פחות מה הם האינטרסים הפוליטיים מאחורי ההפגנה הזו, ומי בדיוק מנסה להפיק ממנה רווח.

היאוש לא ניצח בהפגנה הזו, הפגנה שמשתתפיה זכאים לתואר מיואשים לא פחות מאלה שנפקדו ממנה, הפגנה שכולה יאוש מלכתחילה. יותר מזה, הפגנה שהיא יאוש מהיאוש. כי היאוש, כדאי להבהיר לא ניצח עכשיו, הוא ניצח בבחירות האחרונות. ניצחון עלוב ומקרטע, כראוי לניצחון של יאוש. ניצחון של מפלגה שעוד יכלה להתחזות לתקווה במשך כמה רגעים, אבל שמרגע ששמה את אולמרט בראשה זעקה יאוש לכל עבר. ועכשיו העם הזה, שבחר ביאוש לפני שנה גורר את עצמו לכיכר כדי להביע יאוש נוסף, לא כדי להציע דרך חדשה, פשוט כי נמאס לו. ועוזי דיין שהתחרה עם קדימה על קולות היאוש ניצב שם במרכז מקווה לגרוף את קולות המיואשים של הסיבוב הבא.

במשך כל השנים בהן הזה רמון את "מפלגת המפץ הגדול" הוא דיבר על היום שאחרי. היום שבו סכסוך הגבולות הישראלי ייושב סוף סוף, והפוליטיקה הישראלית תשורטט מחדש. רמון היה אמור להיות שם כמייצג של סדר יום חדש, אזרחי, חברתי במידה, סדר יום של מדינה נורמלית. אבל השנים חלפו ורמון התאהב בהזיה שלו, כל כך התאהב עד שלא היה אכפת לו שהמפלגה הזו תקום דווקא מתוך ויתור על יישוב הסכסוך הזה, מתוך הבטחה ערטילאית לאיזו תכנית התכנסות, מתוך רצון להעמיד פנים שיש כאן סדר יום של מדינה נורמלית, מתוך יאוש.  מה שרמון לא שיער לרגע הוא שבתמונת העולם החדשה הזו הוא, והמפלגה שלו, יהיו דווקא הרעים.

ביום חמישי קיבלה 'קדימה' את האישור הסופי למפץ הגדול, כי רק אחרי מפץ כזה יכולים אפי איתם ויוסי ביילין לעמוד זה לצד זה. במחי הפגנה אחת נוצרה האשליה כאילו המאבק האמיתי שמתנהל כאן הוא בין הציניות של אולמרט ופרץ לבין האידאליזם של ביילין, איתם ודיין. זו אשליה, אפילו אשליה מסוכנת. המאבק האמיתי שצרך להתנהל כאן לא השתנה, לא לפני שנה כש'קדימה' גרפה את קולות המיואשים, לא בקיץ כשהמלחמה העמיקה את היאוש, ולא עם פרסום מסקנות הביניים. סביר להניח שהליכוד יעלה לשלטון בבחירות הבאות, בין אם תיערכנה עכשיו ובין אם תיערכנה בעוד שלוש שנים, כבר עברנו כמה שנים תחת ממשלות ליכוד, נכון, זה לא סוף העולם. אבל באיזה היפוך מעוות של המציאות, בחירות שתיערכנה עכשיו, אחרי פרסום הדו"ח תתגמלנה את מחרחרי המלחמה הגדולים ביותר ולא את היחידם שהשמיעו קול ברור נגד המלחמה הכושלת הזו כבר מרגעיה הראשונים.

ואם כבר רמון, באיזו אופטימיות לניניסטית מהופכת הגורסת שככל שיהי רע יותר יהיה טוב יותר, הייתי שמח לראות את קליגולה נאחז עוד מעט בכיסאו כדי לחזות בנסיון למנות את הסייס נטול הקלון לשר אוצר.