אוכל – פוסט ניסיון

במהלך השבוע האחרון פתחתי בהליכי הגירה מ-igoogle ל-Netvibes, זה עוד לא סופי, אבל נדמה לי שמצאתי לי שכבר עכשיו היתרונות הם ברורים.

בכל מקרה ניצלתי את ההזדמנות ואת מנגנון ההמלצות של Netvibes כדי לפתוח לשונית בנושאי אוכל וגיליתי, לשמחתי הרבה עולם שלם של כתיבה מוצלחת מאוד על אוכל. יום אחד, כשאהיה גדול, יהיה גם לי בלוג אוכל, בינתיים יבואו כאן עדכונים ולינקים נבחרים מעת לעת.

אם כבר אוכל, קצת מגוחך, מבלוג דל תפוצה כמו זה להצטרף למקהלת המשבחים של בצק אלים, אבל בכל זאת, גם עיצוב וגם תוכן מוצלחים מאוד, אז שיהיה.

  • אחת השאלות שמעולם לא נלאיתי מלדון בהן היא שאלת הקו הדק שבין ירקות לבין פירות, בסופו של דבר, ולאחר דיונים ממושכים ניסחתי את כלל האצבע הפשוט שזכה לכינוי "מבחן הסלט" ולפיו ירק הוא מה שנכנס לסלט ירקות ופרי הוא מה שנכנס לסלט פירות. לא ממש קריטריון קשיח, ודאי לא בימים של מטבח פיוז'ן ובו רוטב אפרסקים קליל הוא תוספת לגיטימית לחלוטין לסלט חסה, ובכל זאת, נסו אתם לנסח כלל ברור יותר. לאחרונה חזרתי אל השאלה הזו, והפעם סרתי מיידית לאנציקלופדיה המקיפה והמוצלחת של הרולד מקגי (עוד הרבה על מקגי בפוסטים אחרים). מקגי מדגיש את ההבדל שבין ההגדרה הבוטנית לבין ההגדרה הקולינרית כמובן. מבחינה בוטנית פירות הם קבוצה מוגדרת היטב, וכמו בהרבה מקרים אחרים ירקות מוגדרים דווקא על דרך השלילה, כחלקים אכילים של הצמח שאינם פירות או זרעים (עלים, תפרחת וכיוצא בזה). לכל קורא ברורה מייד הבעיה המרכזית של הגדרה כזו המציבה את העגבניות והמלפפונים, מרכיבי היסוד של כל סלט ירקות, דווקא בצד הפירות. העובדה המפתיעה ביותר היא שבשנות התשעים של המאה התשע-עשרה נדרש גם בית המשפט העליון של ארצות הברית לאותה סוגיה בדיוק. בשנים ההן נהוג היה בארצות הברית פטור ממכס לפירות מיובאים, פטור שסוחר ממולח שייבא עגבניות טען שהוא זכאי לו. הנה הציטוט הרלוונטי מפסק הדין

    Tomatoes are "usually served at a dinner, with, or after the soup, fish, or meat, which constitute the principal part of the repast, and not, like fruits, generally as dessert.

    ולפיכך, כירקות, עגבניות חוייבו בתשלום מכס.

  • אחת ההנאות הגדולות השמורות לחובב אוכל, ובעיקר לחובב הקריאה על אוכל, היא עיון במוסף השבועי של הניו יורק טיימס (ימי רביעי), מוסף הכולל גם, מעת לעת, טור של אותו הרולד מקגי המוקדש לטבחים סקרנים. השבוע כלל המוסף כתבה על אחד הטרנדים הקולינריים המופלאים והמופרכים ביותר שניתן להעלות על הדעת. טרנד שיכול היה לצמוח כמובן, רק בדרום ארצות הברית, המקום שהביא לעולם את הבוטנים המבושלים ואת יצירות הזוועה של המטבח האלוויסי. ילדי הדרום, כך מסתבר, נהנים בשנים האחרונות ממלפפונים חמוצים, המועברים מעין "כבישה שנייה" מעוותת, ומוכנסים לתקופה של כמה שבועות במיכלי Kool-Aid (הזיפ של האמריקאים) וסוכר. עד היום הייצור היה בעיקרו פרטיזני והמכירה התבצעה בבתים פרטיים ובמכולות קטנות, אבל כבר יש תאגידי מזון המגששים את דרכם לתחום. על הטעם אני לא יכול להעיד, אבל זה נראה עוד יותר סוריאליסטי ממה שזה נשמע.
    מלפפון כבוש

תגובה אחת ל“אוכל – פוסט ניסיון”

  1. במילה אחת – אאאייייככככססס!!!!

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting