שתי הערות קצרות בשוליו של סוף שבוע

אודותיו יש לשתוק

את סוף השבוע הארוך האחרון עשינו במלון בטבריה.

היה מוצלח להפליא ואפילו מזג האוויר הפתיע לטובה.

אבל לא על זה רציתי לדבר.

מידי בוקר זכו אורחי המלון לקבל לחדרם ערימת נייר שבראש העמוד הראשון שלה מודפס הלוגו של מעריב.

מדובר בהחלטה עסקית פשוטה, לגיטימית וסבירה של שני הצדדים (המלון והעיתון).

גם על זה לא רציתי לדבר.

בזכות אותה החלטה עסקית זכיתי, בארוחת הבוקר, לצפות, בריכוז חריג מאוד מבחינתי, בקוראי מעריב.

לא שזה ממש נורא. לא שהעיתונים האחרים באמת טובים יותר. והפרינט, בכל מקרה, הרי מת.

אבל אז, כשאני נושא קערית קטנה של קורן פלייקס בשוקו, נפלו עיניי על מישהו קורא בעיון רב את המוסף לשבת, ניכר בו שהוא מייחס חשיבות של ממש לטקסט.

הייתי חייב להציץ.

זו היתה ההשתלחות השבועית, הטקסית והקבועה, של בן דרור ימיני בקרן החדשה.

גם על זה אני לא רוצה לדבר.

אבל מסיבות אחרות לגמרי.

הפאנק מת

המלון ששהינו בו החליף לא מזמן בעלים. במסגרת משחק המונופול המשעשע שמתנהל כאן הוא מותג מחדש תחת שם שביקש למחוק את ההילה המיושנת של השם הקודם. לא ממש חשוב מה הם השמות האלה.

בערב הראשון נחשפנו לסיסמא של הרשת – “לאנשים מפונקים במיוחד”.

משהו מוזר קורה לו לשורש פ.נ.ק לאחרונה.

כרטיס האשראי ההוא מקודם תחת הסיסמא “לפנק, לפנק, לפנק!”

זה מוזר, ובכל זאת סביר. השורש פ.נ.ק בהטיה הפעילה שלו הוא מעט אמביוולנטי, לא ממש חיובי ולא ממש שלילי.

אבל בהטיה הסבילה, נדמה לי, המשמעות היא כמעט תמיד שלילית.

ואף על פי כן, בישראל 2010, יש מי שחושב, וככל הנראה בצדק, שציבור הלקוחות שלו ישמח לקבל את התואר “מפונק במיוחד”.

6 תגובות ל“שתי הערות קצרות בשוליו של סוף שבוע”

  1. פעם, כשאני אחזור לכתוב פוסטים, אחד הראשונים ייקרא "עידן הילד המפונק".
    ככה קראולי קרא לעידן החדש שלנו. הוא אמר את זה ב1904.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    שמע, לא מכיר את קראולי ממש, אבל נדמה לי שהוא לא חשב שאנשים יקבלו את התיאור הזה כמחמאה.

    [להגיב לתגובה זו]

    מרמיט Reply:

    הממ, תתפלא. מבחינתו לפחות זה היה חיובי.

    יש לציין שלא נתקלתי במילה המפורשת "מפונק" בכתבי קראולי, זאת פרשנות מודרנית שנמסרה לי בע"פ, אבל הוא בהחלט דיבר על עידן הילד, והתכונות שהוא העלה על נס כמאפייני האובר-מנש של העידן הזה בהחלט משיקות לפינוק: לא פינוק במובן של "מה אפשר לקנות לגבר שיש לו הכל", אלא פינוק בנוסח we want the world and we want it now.

    הוא דיבר על זכותו הטבעית של *האינדיבידואל* (ערך מקודש אצלו) לעשות מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה. הוא אמנם טרח להדגיש את ההבדל בין רצון וגחמה, אבל גם גחמות לא נפסלו אצלו על הסף. הוא הטיף להדוניזם ולסיפוק יצרים, ונגד כל מוסד או דוקטרינה שנועדו לרסן את היצרים האלה.
    Do what thou wilt shall be the whole of the law
    בקיצור.

    *אם כי המשפט הנלווה שנוטים לשכוח הוא
    Love is the law, love under will

    כשחושבים על זה, פינוק הוא כמעט מילה נרדפת של אינדיבידואליזם בהוראתו הקיצונית. להיות ילד מפונק זה לא לשים זין על שום דבר חוץ מהרצונות שלך. לא קשה לראות שזה הלך הרוח השלט בתרבות הצריכה/הקפיטליזם הדורסני של ימינו.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. ואם אתה רוצה המחשה חיה של הפיכת המפונקות לבון-טון, שים נפשך בכפך וצפה נא בפרק של "מחוברים".

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    דווקא תכננתי לצפות. הזמנתי אתמול את הפרק הראשון בויאודי, אבל בסופו של דבר הוא רץ על המסך מול סלון ריק. בהזדמנות.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אני חושב שהטור של בן-דרור ימיני אינו מהגרועים דווקא.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting