שידורים חוזרים

העונה הרביעית של 'כוכב נולד' משודרת עכשיו בשידור יומי בערוץ הבידור הישראלי של 'הוט'. לכל מי שהתעצל לקרוא את דו"ח וינוגרד השידור הזה מהווה תחליף מוצלח, כשהקיץ האחרון, האכזרי והמטורף, נדחס ביחס של 2:5 לנגד עיניו, כשהתנודות במצב הרוח הלאומי בין סוף שבוע אחד למשנהו חוזרות אל המסך במרחק של יום או יומיים. רק בתחילת השבוע עוד אפשר היה להרגיש את אחדות השורות, את הפריצות של מנחם הורביץ מגבול הצפון בסאונדבייטים מתלהמים על עוצמת המכה שיספוג החיזבאללה, בסוף השבוע כבר הייתה המבוכה, ההצטופפות המבולבלת בעיר האוהלים של גאידמק, תרומה של שקל באמצעות ה-SMS לתושבי שדרות והצפון באדיבות 'קשת' והחברות המממנות. כל זה מקבל משנה תוקף במבט לאחור, מתוך ידיעת הסוף, הידיעה שג'קו יזכה עוד ימים אחדים בתואר הנכסף ומייד יותקף על כמה משפטים קצרים בראיון עיתונאי כאילו הוא האחראי לכל מחדלי המלחמה, הידיעה שבעת השידורים החוזרים האלה שוב גאידמק הוא הראשון שטרח לשים לב ששדרות מופגזת ללא הרף וללא רחם ושיש לעשות משהו בנושא, מתוך הידיעה שהעונה החמישית רק מתחילה, וגם היא, כך זה נראה, עומדת להפוך למסמך היסטורי של סערת רגשות ציבורית ואוזלת יד ממשלתית.

גם 'סקס והעיר הגדולה' שודרה עד אתמול בשידורים חוזרים, אי שם בפאתי הימים של 'רשת'. אתמול הגיעה הסדרה לסיומה, קרי וביג מצאו סוף סוף זה את זה. מוזר היה לראות את הפרק הזה, מירנדה, סמנתה ושרלוט זכו בו לעלילות אמיתיות, כאלה שהעידו על התבגרות ועל שינוי, וכל אחת מהן סיפקה לקראת סיום הפרק הזה רגעים מרגשים באמת. דווקא קרי, הדמות המרכזית, להזכירכם, שועבדה לעלילה הגדולה והמופרכת, לדילמת הדוסון או פייסי המופרכת, ולמונולוג נבוב ולא אמין על הרצון שלה באהבה גדולה, אמיתית וסוחפת. סמנתה למדה לאהוב, שרלוט עברה סדרה של מפחי נפש בדרך לאימוץ, מירנדה למדה לגלות חמלה, קרי נשארה עם אותה פנטזיה דהויה מסוף הפרק הראשון של הסדרה.

(עדכון: בדיקה ב-IMDB העלתה שנות' חזר לגלם את הבלש לוגן במסגרת 'חוק וסדר: כוונה פלילית', כך שאני משער שהוא לא הודח מהמשטרה אז אלא רק הושעה, או הועבר מתפקידו)
שידורים חוזרים הם הממנטו מורי שלנו, כל כך הרבה מחיינו אנחנו עוברים מול, ודרך, מסך הטלוויזיה, וכל שידור חוזר כזה נושא עמו את זכר הצפייה הראשונה. אני רואה את קרי וביג וזוכר את עצמי עשר שנים אחורה, צופה, כבר אז בשידור יומי ב'חוק וסדר', יודע שכריס נות' תמיד יישאר הבלש לוגן, זה שנעלם מהסדרה בלי שום הכנה מוקדמת כשבפרק הסיום של אחת העונות היכה נאשם שזוכה וסולק מהמשטרה, אני רואה אותם ונזכר בימים שבהם Sex and the City היה שם מבטיח ונושא לויכוחים באינטרנט עוד לפני שהסדרה נחתה כאן, אני רואה את תושבי הצפון מצטופפים מול הבמה בניצנים ומתכונן לקיץ הזה ולמראות החדשים שיבואו איתו.

כל אלה מתאחדים לבלבול הנורא שבין הזרימה חסרת הפניות של הזמן לבין התחושה שאנחנו חיים בלופ טלוויזיוני אינסופי, מעבירים את הזמן שבין מלחמה אחת לאחרת מול מסך מרצד, שבויים כמו קרי בחלומות ישנים שלא הספקנו לעדכן, מחכים לסדרה חדשה שתפיל אותנו, תשאב אותנו לתוכה, תיתן לנו מרווח של שבוע בין פרק לפרק, מרווח שיאפשר לנו למדוד את הזמן, למתוח אותו, רגע לפני שהוא מתכווץ למרתון צפייה בשידורים או בגירסת ה-DVD.

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדרפור.

דממה דקה ל“שידורים חוזרים”

עדיין אין תגובות

השארת תגובה

Subscribe without commenting