היא תיתן את הנשמה ותשאיר את הכבוד לעצמה

האנשים היקרים של פונץ' ממשיכים להעלות אל הרשת שירים מתוך תקליט ההופעה המובטח שיתבסס על פסטיבל ההשקה של 'פינוקיו' בשלושה ערבים רצופים (אם אתם כבר שם, נסו לשוטט במחסן עוד קצת, יש הרבה פנינים).

עכשיו הגיע גם הביצוע המשותף הזה של שלומי רוזנבלום ויוסי בבליקי ל'הלילה'  והתאור הבא שבבליקי הוסיף:

שלומי רוזנבלום, מייסד להקת  פונץ', מתופפה הראשון, והאיש שכתב איתי את השיר,  נתלה עליו בקולו כמו טובע  שנאחז בחבל הצלה שקשור אל לב קרוע. 

אין הרבה להוסיף, ובכל זאת, למי שלא היה שם, האיש הזה, שהיה חלק מהלהקה בשלושה תקליטים, שהחיים סחפו אותו הרחק מהמוזיקה, עולה לבמה, מבוייש, מהוסס, ובעיקר נרגש. אפשר לראות בו את אותות השנים הקשות שעברו עליו, את מה שנרמז בכל מיני ראיונות, אפשר להרגיש את השמחה והפחד, ודאי גם איזו תוגה על העובדה שהוא לא שם לכל אורך הערב. הוא עולה ומתחיל לשיר, בקול צלול. הקהל והלהקה עוטפים אותו באהבה, הוא שר ומנסה להעלים את כל הרוע שבעולם. וכשהשיר מתקרב לסיום הוא נאחז בו, בדיוק כמו שאמר בבליקי, צורח שוב ושוב את השורה שהיא גם כותרת הפוסט הזה, בקול רועד, ואף אחד בתמונע לא רוצה שהשיר הזה ייגמר, אף אחד לא רוצה לראות אותו יורד מהבמה, נפרד בחיבוק מחברי הלהקה, מתנתק מהם שוב. כשהשיר נגמר בבליקי מברר בקול מהוסס אם יש מצב להמשיך לעוד אחד, ויש, בטח שיש, כי אף אחד, כאמור לא רוצה לראות את הרגעים האלה, המופלאים כל כך, נמוגים לבלי שוב.

[audio:http://babliki.com/pestivalpunch/adhalakoahhaaharon/13-halailashlomi.mp3]

ואם אתם כבר כאן, גם הביצוע המשותף של בבליקי ושלום גד ל'נכנסים אל תוך הלילה' הוא חתיכת היסטוריה, תאמינו לי.

[audio:http://babliki.com/pestivalpunch/adhalakoahhaaharon/17-nihnasimshalom.mp3]

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדרפור.

דממה דקה ל“היא תיתן את הנשמה ותשאיר את הכבוד לעצמה”

עדיין אין תגובות

השארת תגובה

Subscribe without commenting