דרכים שלא נבחרו 2 – הייתי גורו ווב 0.0

לפוסט הקודם בסדרה.

בפעם הקודמת שהתרוצץ בבלוגוספירה העברית משחק תיוגים והעברת שרביט עוד עמדתי מחוץ למים, טובל רגל בחשש, עד שקפצתי כבר היה משחק "חמשת הדברים" בדעיכה, ומובן שלא הגיע עד אליי. לכן, מרגע שכרמל זרקה אבן עצרתי נשימה וחיכיתי במתח גובר לראות אם כבר הפכתי לחלק מהביצה הקטנה והמשמחת, האם יגיע הגל וישטוף גם אותי, ואם כן, מתי. כשהפציע הפוסט של דובי קראתי אותו בעיון, מעמיד פנים כאילו הסיפור מעניין אותי (והוא אכן מעניין, עד מאוד, ועוד אתכתב איתו בשורות הבאות) יותר מהשאלה מה הם השמות שיופיעו בתחתיתו, ואז, לשמחתי הגדולה הופיע השם שלי, וחייב אותי לכתוב סוף סוף את הפוסט הזה שכבר הבטחתי לא אחת בעבר.

פרה-היסטוריה

ספקטרום ZX אצל חבר במורד הרחוב, משחק תפקידים פרימיטיבי מתווי ASCII, אחר כך גירסה צבעונית, לומד לגלגל על הלשון magenta ו-cyan כמו לחש קסום, קומודור 64, בסלון, מחובר לטלוויזיה, ימי הולדת, שלי ושל אחי, מוסיפים מסך צבעוני לחדר וכונן דיסקטים אימתני שיחליף את הטייפ, Apple II C אצל חבר אחר, Ultima IV אני חושב, משחק תפקידים אמיתי, ה-XT הראשון אצל חבר אחר, Sun Tsu's Art of War וכמובן טטריס. תכנות – קורס בייסיק מגוחך אחרי שעות הלימודים, אני מרגיש חתרני כשאני בוחר למספר את שורות הקוד בקפיצות אקראיות.

אינטרנט בדואר שליחים

שנים אחרי שהקומודור פרש לגמלאות, בערך במקביל לגיוס מגיע גם ה-286, חודשים ספורים אחר כך מגיע האינטרנט האנושי שלנו, קראו לו יניב, עם ערימה אינסופית של דיסקטים פרוצים, לא ברור מאיפה, ומתקין Windos 3.11, סימולטור טיסה, אחר כך עוד משחק תפקידים. הרד דיסק של 40MB גורם גם אצלי לזקיפת גבות, חצי שנה אחר כך הוא כבר נאנק תחת עומס המשחקים ומערכת ההפעלה החדשה.

הרשת הראשונה שלי

בסוף הטירונות אני משולח אל הקריה, אל מלקחת תכנון כח-אדם (בשנים הקרובות היא תוגדר מחדש כחטיבה למי שרוצה לדקדק). מסופי תקשורת עם מסכים ירוקים מחוברים זה לזה, ובעיקר למחשב גדול ומסתורי עליו יושב קובץ עם נתונים אישיים של כל מי ששרת אי-פעם בצה"ל וטרם נפלט סופית מהמערכת. אתם יכולים לדמיין את הבילוי המרכזי שלנו בשעות הפנאי. אחד מאיתנו מתאהב בפלאי המחשוב ועוזב לקורס תכנות של ממר"ם, לפני העזיבה הוא שותל ברשת סדרת הפתעות משמחות – תשבץ הגיון שכתב, סדרת ציטוטים מחכימים, חידונים משעשעים. אפשר להרגיש התחלה של משהו גדול יותר.

הערת שוליים היסטורית

כיוון שאני הולך ומתקרב לרגע הגורלי של הסיפור, אני עוצר רגע למבט מהצד. עושה רושם שהמשחק הזה עומד לקבע את אנשי ה-BBS-ים ואולטינט כגירסת הרשת העברית של המייפלאוור, על הרקע הזה אני מרגיש כמו פרחח אירי, קתולי, רחמנא ליצלן, שהגורל סחף אותו אל חופי העולם החדש באותה עת בערך. גם הוא שם, באותם שלבים היסטוריים מוקדמים, אבל הסיפור שלו הוא אחר לגמרי.

אינטרנט מנייר

ב-29.11.93 עמוס שוקן סוגר לי את העיתון על האצבעות. שנה שלמה של יתרת שרות כקצין תכנון כח אדם נעשית בלתי נסבלת בלי הנחמה היומית שהחזיקה אותי עד אז. פחות או יותר במקביל אהד פישוף מתחיל לכתוב ב'העיר' מלונדון. יום אחד הוא מדווח בהתרגשות על חווית הקריאה ב-Wired ובמונדו 2000, האוטובוס נושא אותי, כזכור, לסניף הטרי של Tower Records שמספק את הסחורה.

הנה זה בא
משבר אישי העביר אותי לתפקיד חדש, עדיין מחובר לאותה רשת, אבל בגירסה מנוונת משהו. אני רוצה לשחזר חלק מהיכולות שהיו לרשת שהכרתי, נובר בקרבי המערכת, קורא מדריכים מיותמים שהיו זרוקים בארון ישן, מתוודע לקיומו של מחולל יישומים פרימיטיבי למדי. ההתרגשות מהבטחות העתיד של מונדו 2000 חוברת ליכולת הטכנית שאני משתלט עליה במהרה. כמה ימים של עבודה מאומצת, ובתחילת 94 אני משיק "אתר תוכן" בשם 'חדשות בתקשורת' שהלוגו שלו משחזר את ההטיה המוכרת של שם העיתון שעדיין חי בזכרוני. בחמישה מסדרונות של משרדים צבאיים בבסיסים שונים במרכז הארץ אפשר לקרוא את התוכן ששוכן על קובץ בשם 'שוקן' שאני טורח לעדכן אחת לשבוע. עוד קובץ משמש אותי לארכיון של הגליונות הקודמים, קובץ נוסף מאפשר לי לקבל מכתבים למערכת מהקוראים, כמה מהם מייצרים עבורי "תוכן גולשים", באמצעות תכנית קטנה אני הופך מכתב כזה ישירות לכתבה בגליון הבא. קובץ נוסף, לא קשור, יוצר מערכת לשליחת הודעות דואר קצרצרות בין מסופי תקשורת שונים, תחת הכותרת המקורית מאוד E-Mail.

מה היה שם?

את מאמר המערכת הראשון שלי אני עדיין זוכר בהתרגשות, ברוח המהפכנית שנשבה בי אז דיברתי על מציאות חדשה שמטשטת את ההבדלים ארוכי השנים בין שתי המשמעויות העבריות של תקשורת כ-media וכ-communication, אני מבטיח עתיד שבו כל אחד הוא יצרן וצרכן של תקשורת. השותפים לחדר אומרים לי שאני מכוון גבוה מידי. אחר כך אני מקדיש את השבוע לנבירה עקשנית בעיתונים, מחפש אייטמים קצרים מספיק כדי שייכנסו למסך בודד של 18 שורות, יש שם בעיקר קשקושי מקומונים, עד שמגיע למערכת מכתב זועם על היעדר תוכן מקורי (למעט מאמר המערכת השבועי), בבית אני מגדיר את העמוד של האיינשטיין כדי שיתאים לסד של המסך הצבאי, מתחיל לשקוד על מאמרים. משבוע לשבוע התוכן תופח, אני מלהג על תרבות רשת ועל עתיד המוזיקה בלי להבין בהם כמעט כלום, מקדיש גליונות נושאיים לחגים, להסכם אוסלו. בכל שבוע מתפרסם גם הפרוטו-סכפ"ש Last Time on Beverly שאני גאה בו במיוחד, מוחק את הפער שבין תרבות גבוהה לנמוכה. לקראת שחרור אני מחפש יורש, אבל אף אחד לא רוצה להרים את הכפפה.

מתנת שחרור

כמעט את כל הכסף שהשאירה לי שנה בקבע אני שורף על 486 מפלצתי ומאובזר נכון לאותו רגע, לרבות CD-Drive ששולח אותי אחוז התרגשות לחנות המולטימדיה המגוחכת של 'האוזן השלישית'. המוכרים בחנות המחשבים, חביבים וטובי לב, משכנעים אותי שאין שום סיבה לזרוק עוד כמה מאות שקלים גם על מודם, שלא יהיה לי מה לעשות איתו. אוקטובר 94. כמה חודשים אחר כך חבר מתייצב אצלי בבית עם מודם 14400, אנחנו נאבקים שעות בניסיון להגדיר אותו נכון, מסיבות לא ברורות יש בעיה עם הפורט המיועד ואנחנו מצליחים לעקוף אותן בקושי רב. החיבור לאינטרנט נעשה דרך חשבון שאמא שלי פותחת כעובדת אוניברסיטה. ממשק יוניקס, אני מתרגש עד אין קץ ממאגר המידע היבשושי של ה-gopher, מישהו משכנע אותי להריץ IRC, כן, גם אני מדבר עם איזה לבנוני, rn שולח אותי לרשימת newsgroups ואני מגלה עוד הרבה אנשים שנהנים לסכם פרקים של בוורלי מידי שבוע, בפסח של אותה שנה אני משתחל ליום עיון באוניברסיטה ולומד על אתר חיפוש מוצלח בשם yahoo, בפעמים הראשונות אני עוד נכנס אליו עם lynx היוניקסי, לפני שאמא חוזרת מהמשרד עם אוסף דיסקטים שיהפוך ל-Netscape. חווית הגלישה הראשונה בדפדפן גרפי דווקא כן היתה משכרת עבורי, באופן מביך במיוחד מצאתי את עצמי נוצר בחיבה גדולה כאות לנפלאות האינטרנט דווקא את האייקון הקטן שהופיע בכל פעם שתמונה סרבה להיטען, ממש אהבתי אותו.

תחיית המתים

לא זוכר מתי בדיוק, אבל יום אחד קיבלתי טלפון הביתה, מהמשרד הצבאי ההוא, מישהו ביקש ממני פרטים טכניים, איך מתפעלים את 'חדשות בתקשורת'. לקח לי כמה ימים להיזכר בכל הפרטים ולחזור אליהם. שבוע אחר כך הגיעה לתיבת הדואר הפיזית שלי מעטפה שלתוכה נדחס גליון חדש, מודפס. לתקופה קצרה, שבועות אחדים, הייתי מקבל גליון כזה אחת לשבוע. הרבה יותר אנשים השתתפו בכתיבה הפעם, היא נטתה לכיוון פוליטי ברור הרבה יותר, יכול להיות שזו היתה הסיבה שבעטיה יום אחד הגיעו חברי המערכת למשרד כדי לגלות שמישהו למעלה מחק את הקבצים לבלי שוב.

קקפו, ענר, כלכלן, עידית, ומרג' עכשיו אתם (תסלחו לי שלא טרחתי לבדוק אם וכמה פעמים כבר הועבר השרביט לכל אחד מהרשימה הזו).

מעקב:

קקפו על אוכל סרי-לנקי (!), כשר (!!) באינטרנט (!!!)

הכלכלן מזכיר לנו מה הקטע של האינטרנט הזה, וגם לח"כ כהן, כנראה.

עידית עם פוסט התחמקות מופלא שמכיל בסופו של דבר גם רמזים לסיפור ושרשרת תגובות מרהיבה.

מרג' מתנערת מכל הפרויקט כאן למטה בתגובות.

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדרפור.

7 תגובות ל“דרכים שלא נבחרו 2 – הייתי גורו ווב 0.0”

  1. אנחנו סתם צעדנו בשביל שהתוו אחרים עבורנו. אתה – אתה פרצת לעצמך דרך. הרבה יותר מעניין, אם תשאל אותי.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אחרי שפרסמתי את הפוסט הבנתי שחסרה לו איזו פסקת סיכום שכנראה כבר תבוא במקום אחר ושתבהיר מעט את ההערה ההיסטורית שלי. נכון, פרצתי לעצמי דרך, והייתי גאה בה מאוד, אבל הדרך שלי הייתה דרך ללא מוצא שנגמרה בשחרור שלי. מי שהתחיל מאולטינט פסע בשביל הקטן שעמד להפוך לדרך הראשית. אני, אחרי השחרור, לא הסכנתי לעבור אל הדרכים המקבילות שנפתחו אז.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. כל הסיפורים האלה נשמעים אותו דבר.
    שיחקתי באטארי מגיל 6, אחר כך בקומודור, אחר כך בסגה, אחר כך ב 286 שלי, אחר כך שדרגתי אותו ל 486, אחר כך היה נטסקייפ ויאהו ו MIRC, ומספר שש ספרות באייסיקיו, ובסוף כולנו גמרנו עם אקספלורר 6 באיזה משרד עם יותר מדי ניאונים. תחרות על גיק השנה – היר ווי קאם.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אללי.
    הנה כאן.
    סיפור בלי אולטינט, בלי בי.בי.אסים, בלי מחשבי קומודור, בלי אטארי ובלי סגה.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. האמת, מארג', חשבתי על זה – זה לא קצת מוזר כמה מהבלוגרים הפעילים (המבוגרים) הם בדיוק אותם ילדים גיקים שישבו על המחשב מגיל 4? האם באמת מי שלא נכנס למחשבים מגיל צעיר לא יכנס עוד לעולם, לפחות לא ברמה מספקת כדי לפתוח לעצמו בלוג?

    [להגיב לתגובה זו]

  6. הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…

    I found your entry interesting do I've added a Trackback to it on my weblog :)…

  7. התקבלה בבלוגדיבייט תגובה לרשימה זו…

    עידית כתב תגובה לרשימה זו בבלוגדיבייט. כותרת התגובה: טוב בסדר…

השארת תגובה

Subscribe without commenting