הפוסט שצעק: זזאב! זזאב!

הערה מנהלתית אירונית ומודעת לעצמה: יש עמוד פייסבוק לבלוג. תעשו לייק, אפשר גם ישירות דרך הווידג’ט כאן בצד, ותיהנו ממגוון הטבות לחברי מועדון (באמת, יש הטבות כאלה). או כמו שנהוג לומר: תודעה כוזבת – חפשו אותנו בפייסבוק (מצד שני, אם אתם לא בפייסבוק לא באמת תפסידו כלום).

אתמול בבוקר, בדרך לעבודה, תקף אותי החשש שכל היום יעבור עליי בשיחות סרק על הלא-אימייל החדש של פייסבוק. הצילו! חשבתי לעצמי, אין בי כוחות לעמוד בזה.

סרתי למרפאה, ניצלתי את כל הקשרים שעומדים לרשותי והוצאתי פטור מהשתתפות בכל דיון אפשרי בדבר החדש הזה של פייסבוק.

השנה היא 1941, פייסבוק Messages הוא החזית המזרחית, ואני מצפצף על חוק גודווין.

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים לטקקראנץ’.

אבל בהדרגה, ככל שנחשפתי ליותר ויותר פרטים מעורפלים על מה זה בדיוק הדבר הזה שאינו אימייל, הבנתי שדווקא יש לי מה להגיד עליו. בלי שאני ממש יודע על מה אני מדבר כמובן.

הבסיס של כל רשת חברתית הוא גרף (במובן של תורת הגרפים), כזה שכל משתמש הוא צומת בו, מקושר למשתמשים\צמתים אחרים באמצעות קשתות דו-כיווניות (פייסבוק), או חד-כיווניות(טוויטר) שיכולות להיות ממושקלות (אם המשתמש בחר להגדיר לעצמו סוגים שונים של קבוצות חברים בפייסבוק, נניח) או לא ממושקלות (בדרך כלל).

יום אחד, לא כל כך מזמן, הבינו האנשים בגוגל שכל האינטרנט הזה הולך לכיוון חברתי.

אז הם נלחצו קצת.

לאט לאט הם טפטפו תכונות חברתיות לשרותים שלהם. הציעו לך לעקוב ביוטיוב אחרי ההוא שפעם שלח לך תשובה שלילית בראיון עבודה נניח, וראו כי טוב.

ואז הם הפילו לך גוגל באזז על הראש.

זה היה כואב ומביך. קצת כואב ומביך למשתמשים שפתאום שיתפו את כל המשפחה בחיבה שלהם לפורנו חתולים. כואב ומביך בהרבה לגוגל שגילתה חוסר הבנה מוחלט של המציאות.

כי מה שעמד בבסיס הצעד הנמהר של גוגל באזז היה העובדה שלגוגל היה ביד גרף חברתי מדהים, עמוס ומפורט בהרבה מזה של פייסבוק (ודאי יותר מזה של טוויטר), ומישהו בגוגל חשב שחבל לוותר עליו, חבל להשקיע עוד מאמצים בבנייה של רשת חברתית מהיסוד כשאפשר לקחת את הגרף הזה ולבנות עליו את כל השאר.

הצעד של גוגל, היום כבר ברור לכולם, היה אגרסיבי כל כך שהוא עורר תגובת נגד נזעמת בכל האינטרנט, ובצדק. אני יכול לקבל את הצעת החברות של מישהו שפעם היה איתי בתיכון בפייסבוק, אבל לוודא שהוא ייחשף רק, לכל היותר, לתמונות האקראיות שאני מעלה לשם מעת לעת. בגוגל באזז נדרשתי, ולא ממש יכולתי, לעבור על כל מי שאי-פעם שלח לי אימייל ולנסות להחליט באותו רגע איך להגדיר את מערכת היחסים שלי איתו, או לוותר ולהחליט שאני חושף בפניו הכל.

בגוגל, אם לפשט, בחרו לקחת את הגרף שהיה להם בידיים ולהתעלם מכל שאר המרכיבים שעושים רשת חברתית.

עכשיו תור האנשים של פייסבוק לשחזר את אותה טעות בדיוק, רק בכיוון ההפוך.

אימייל, כתבתי פעם, בפוסט שהטרים את שערוריית באזז, הוא שטח סטרילי. בפייסבוק, כמו שזה נראה כרגע, החליטו להתעלם מהעובדה הזו.

בפייסבוק יכלו, לו רצו, להודיע על שדרוג משמעותי של מערכת המסרים הפנימית שלהם. זה היה מקבל כותרות ושבחים בכל אתרי הטכנולוגיה (כמו לחזות את תוצאות הבחירות), אבל ספק אם מישהו במיינסטרים התקשורתי היה מתייחס לזה. רק שבפייסבוק רצו יותר. אז כן, הם הסתייגו, אבל בפייסבוק החליטו להסתער על חזית האימייל.

ושוב, בדיוק כמו במקרה של גוגל באזז, חזרו על אותה טעות בדיוק.

אימייל הוא שטח סטרילי, וכך ראוי שיישאר. האימייל מועד הכיתה חשוב לא פחות מהאימייל שמודיע על עדכון חדש בבלוג בישרא*, חשוב לא פחות מהאימייל שמבשר על תוצאות בדיקת דם מקופת חולים, חשוב לא פחות מאימייל שמודיע שעוד מישהו הגיב על סטטוס של עידוק**, חשוב לא פחות מאימייל של שגרה מחבר ילדות.

אף אחד לא רוצה להכפיף את ניהול תיבת האימייל שלו לדינמיקה שבפייסבוק למדו על פני שנים. בטח שלא אני.

בפייסבוק, אם לפשט, בחרו לקחת את הדינמיקה החברתית שהיתה להם בידיים ולהתעלם מכל שאר המרכיבים שעושים שירות אימייל מוצלח.

* טוב, בבלוג של תום.

** אולי זה קצת פחות חשוב בעצם.

2 תגובות ל“הפוסט שצעק: זזאב! זזאב!”

  1. האמת היא שה-Priority Inbox של גוגל, כמו גם פרוייקטים אחרים שמתיימרים להתמודד עם ה-email overload הקיומי, הם כבר מזמן לא רואים באימייל שטח נייטרלי. יש שיגידו שאפילו spam filters לא רואים את זה ככה.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    נו, כן, אני משער שהייתי צריך להגיד משהו על הפריוריטי הזה. חשבתי עליו תוך כדי. אבל הוא כל כך גרוע שלא נעים לי לדבר עליו.
    וזה, כדאי לזכור, גיע מגוגל שיש לה מידע של שנים על אופן השימוש שלך באימייל. המידע שיש לפייסבוק עליך מוגבל לסוג אחד, משמעותי מאוד אמנם, מהקשרים שאתה מנהל ברשת, אני לא רואה את המידע הזה כמשהו שייתן להם איזשהו יתרון בנהול מושכל של האימייל שלך, אפילו להפך.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting