יש לך את זה! 2 א’ – שישי בבוקר

לפני שנה, כמעט במדוייק, התפרסם כאן הסיפור יש לך את זה! (א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט’)

במסיבת הסיום של הסדרה כתבתי: אני חושד שהדמות המרכזית של יש לך את זה! עוד לא אמרה את המילה האחרונה שלה בביצת האינטרנט המקומית. יש לי רעיון להפוך אותה למעין אדריאן מול מקומי. כזה שאוכל לחזור אליו בפעם הבאה שתתרחש כאן סערה מעניינת מספיק כדי לנסות ולהבין אותה.

אז הנה הוא חוזר, קבלו את העונה השנייה של יש לך את זה!

שישי בבוקר

שישי בבוקר ואתה יודע היטב איפה אתה נמצא.

צליל החבטה של ערימת הניירות על מפתן הדלת מעיר אותך.

שישי בבוקר.

מגלגל בראש מחשבות על מות הפרינט, שוב תוהה למה עוד לא ביטלת את המנוי על הגוויות שמושלכות אל רצפת חדר המדרגות בכל בוקר, המוספים שנערמים על הספה המרופטת במרפסת, דפי טיוטה תחובים בין עמודיהם, מבטיחים חזרה כוזבת מאוחרת לקריאה מיושבת, מצהיבים בדממה.

אבל אתה אוהב אותם, שמח להיאחז בהם, תיכף תקום, בשקט, תפסע יחף אל הדלת, תקרא את אריאל הירשפלד ותתענג, את ציפר ותתעצבן, עוד מעט. לא לפני שתמתח את הרגע הזה עוד קצת, את השמש הסתווית שנופלת על המיטה דרך תריס רפפות מוגף למחצה.

אתה שוב מגלגל את השנה וחצי האחרונות בראש. איזו תקופה מסחררת.

אתה סוקר את הקירות, את הצבע הלבן שלהם, כמעט בוהק, כל כך חלק, שונה במפגיע מכל השכבות המתקלפות שהתרגלת אליהן ביותר מידי דירות עלובות לאורך יותר מידי שנים.

שולח אצבעות אל הבלקברי על שידת האיקאה הלבנה, מנצל את ההזדמנות כדי להתמתח קצת. יש כמה אימיילים, שום דבר חשוב. אתה מחליט לדחות את הכניסה לפייסבוק האישי, לעמודים שאתה מנהל, לכל אחד מחשבונות הטוויטר.

שישי בבוקר, מגיעה לך קצת מנוחה.

מגיעה לכם.

אתה מסתכל עליה. עדיין לא מאמין שהיא שם, כבר שנה. בכל בוקר מחדש. אתה מטה מעט את הראש, נותן לצללים להתוות קו דק על השמיכה, מרשה לעצמך לדמיין את התפיחה הקלה של הבטן.

שנים של דייטים עקרים, של התפעלות ראשונית ושל אכזבה מיידית, שנים של ריצה מקוטעת וקצרת נשימה אחרי הפרויקט הבא, אחרי מהתלת האינטרנט הבאה, אחרי האישה הבאה. ופתאום הכל נופל למקום. שנה וחצי בסך הכל, ואתה מתקשה להיזכר בחיים הרחוקים ההם.

היא מתמתחת מתוך שינה, עוד מעט תקום.

אתה קם להכין קפה במקינטה הכפולה, מקווה שהבוקר יעבור עליה בלי בחילות.

ואז הטלפון מצלצל.

אתה מעיר אותה בנשיקה חטופה, מניח את ספל הקפה לצידה ביחד עם העיתון.

“אני חייב לרוץ, יש לי פגישה דחופה עם לקוח אידיוט שחייבים להרגיע עכשיו”.

מאוחר יותר, אם יעלה הצורך, תהיה חייב להכחיש ששמעת אותה ממהרת לשרותים ומקיאה בזמן שסגרת את הדלת מאחוריך.

שישי בבוקר, לעזאזל.

המשך יבוא

אה, וגם זה כמובן, הערה מנהלתית אירונית ומודעת לעצמה: יש עמוד פייסבוק לבלוג. תעשו לייק, אפשר גם ישירות דרך הווידג’ט כאן בצד, ותיהנו ממגוון הטבות לחברי מועדון (באמת, יש הטבות כאלה). או כמו שנהוג לומר: תודעה כוזבת – חפשו אותנו בפייסבוק (מצד שני, אם אתם לא בפייסבוק לא באמת תפסידו כלום).

ועוד הערה: חור בשמיים כחולים בהחלט ימשיך, בקרוב מאוד.

5 תגובות ל“יש לך את זה! 2 א’ – שישי בבוקר”

  1. סחתיין על האמפתיה. בסוף עוד יתברר שגם "הרעים" אנושיים!
    (…כל מי שנקרע מבפנים ובכל זאת בוגד בכל ערך…)

    [להגיב לתגובה זו]

    מרמיט Reply:

    אחלה שיר. לא הכרתי. תודה

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    It's in my nature
    ובהחלט אחלה שיר.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] לחלק הקודם […]

  3. […] הקודמים: א’, ב’ (יש עמוד פייסבוק לבלוג, ראיתם, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting