המתרגמות ששברו אותי

קיטורי תרגום הם ז'אנר מקובל מאוד בפינה העברית של הרשת, מאז ימי מניח הרעפים של עין הדג. מעטים הכותבים שיכולים לעמוד בפיתוי שמציב בפניהם תרגום קלוקל, רבים נתקפים זעם קדוש למראה טיפול מרושל בספר מוצלח, משחק מלים שפוספס בפרק אקראי של 'האוס' יזכה מן הסתם לאזכור חסר רחמים בממיר של המסך המפוצל. התלונה שלי היא אחרת, היא הרמת ידיים מיואשת מלווה באנחת ויתור קורעת לב. היא עוד הודאה בתנועה חסרת הרחמים של חץ הזמן.

בדרך כלל אני איש של כריכה רכה, ספרי כיס. ספרים בכריכה קשה הם מחזה נדיר על המדפים שלי. לא אחת עמדתי בפיתוי וחיכיתי שנה עד לצאת מהדורת הכיס. ככה זה, יש ספרים שאני מאמין שמהדורת כיס הולמת אותם יותר מהמכובדות המצועצעת של כריכה קשה. אבל לא תמיד אני מצליח לעצור בעצמי. זה קרה, בפעם הראשונה, עם American Gods של ניל גיימן. כל כך הרבה תשבוחות הורעפו עליו בבלוג (המנוח) של דידי חנוך, עד שלא יכולתי לעצור בעצמי. אבל הזמן, חלף, והספר, כבד ומפואר, נותר חתום על מדף שהמשיך להתמלא עד להתפקע. צינה אחזה בי כשראיתי את גירסת הכיס יוצאת לאור עוד לפני שיצא לי לפתוח אותו, תחושה עזה של כשלון התלוותה ליציאה של הגירסה העברית. אני כבר לא זוכר מה קדם למה, אבל כשראיתי את שתי הגירסאות האלה ידעתי שאין לי יותר דרך להתחמק. הורדתי את הספר מהמדף והתחלתי לקרוא.

בשבוע שעבר, עוד גיחה של ייאוש לחנות ספרים, בדיקת שטח לקראת מבצעי שבוע הספר, על שולחן הספרים החדשים מונחים שלושה תרגומים: שני כרכים של ג'ונתן סטריינג' & מר נורל של סוזנה קלרק בתרגומה של ורד טוכטרמן (על מדפיי כבר שנתיים, מחכה בסבלנות), קפקא על החוף של הרוקי מורקמי בתרגומה של עינת קופר ובלאק סוואן גרין של דיוויד מיטצ'ל בתרגום יעל אכמון (שניהם חדשים יחסית על מדפיי). בבית אני נתקף בחילה קיומית מול מדפי הספריות העמוסים, נבעת מפטיש הנייר הכרוך שלי, מנחש תרגום ממשמש ובא של הדלילו החדש, שישיג גם הוא את קצב הקריאה המקרטע שלי. יודע שכבר אין לי את המשאבים שאז איפר למחוק את חרפת American Gods החתום במכה ימים של קריאה מרוכזת.

ההחלטה, שהתקבלה ביום שבו פתחתי את הבלוג הזה, מבשילה מעצמה סוף סוף, מתלווה לסידור מחודש של הבית. שני ארגזי קרטון מתמלאים – ספרים שנקראו ונותרו על המדף, ספרים שנקנו בדחף רגעי, אחרים שנקנו בתקופה אחרת, עדות לשינויי האופנות הפנימיות שלי, לתחומי עניין שזקפו ראש לרגע ודעכו. עכשיו הם כאן, לידי, מתחת לשולחן. רוצים לצאת לחופשי. בקרוב זה יתחיל. בקרוב תבוא הודעה מסודרת.

5 תגובות ל“המתרגמות ששברו אותי”

  1. אתה מכיר את Bookcrossing.com? נדמה לי שיש להם אפילו מועדון קטן בישראל.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מכיר, ודאי שמכיר. ההודעה הרשמית, לכשתבוא, תכלול גם התייחסות ל-Bookcrossing.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. בשנתיים האחרונות אני די נמנע מקהילתיות ברשת (מפגשי ויקיפדיה, האייל הקורא, בלוגרים וכו'), אבל אולי יש טעם (וקהל שמעוניין) לארגן שבוע ספר אלטרנטיבי של החלפות ספרים?

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מעת לעת אני שוקלת לתרום את הספרים המיותרים לאיזו ספריה, אבל אז כשמגיעים אליי חברים, תמיד מישהו מוצא עניין בהם. אז החלטתי להשאירם על המדף.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אני מניחה שזה לא ממש הזמן והמקום להגיד ש"קפקא על החוף" מצוין לגמרי, לא?
    גם אצלי הוא נח על המדף באנגלית כמעט שנתיים. התחלתי לקרוא אותו, פעם, ונתקעתי בעמוד שלושים. ביום רביעי ראיתי את התרגום בחנות, מיהרתי ורכשתי, ועכשיו אני בעמוד ארבע-מאות, כמעט (במקום ללמוד / להתאמן על ההרצאה באנגלית). הוא כמובן הדף את שייבון וספרן-פויר ממקומם בראש הערימה. מה יהיה?

    והלוואי והייתי יכולה להיפטר מספרים. אני מצליחה רק פעם ב, וממש מעט, בשביל לפנות כמה סנטימטרים בודדים (לא שכחתי את ספר הרכבות, אבל אין לי מושג איפה הוא). אני מעדיפה לקנות עוד כונניות, כרגע. ועוד ספרים.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting