תודעה כוזבת

זמן רב הלכתי לישון אחרי צפייה בטלוויזיה לפני קצת יותר משנה יצא לי להעביר שבוע בארצות הברית במסגרת העבודה. באחר הבקרים, בלובי של המלון, ישבתי וקראתי בניו יורק טיימס כתבה מסקרנת על סדרה שעלתה לשידור באותו שבוע, אפשר היה לקרוא בין שורות הכתבה ההיא שזו לא סתם סדרה, שזו תופעה תרבותית שתגרור עיסוק מתמשך ותעמוד […]

כמו פיית השיניים המרחפת מעל ראשיהם של ילדים ישנים ומותירה להם מתנה קטנה מתחת לכרית, כך מדלג עידוק בין סטטוסים מובחרים בפייסבוק ומפזר עליהם אבק קסום “אוזכרת במולטיספירה” הוא מוסיף תגובה בתחתיתם, מצמיד אליה קישור לטורו השבועי “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet, וממהר לסטטוס הבא. והוא אכן קסום, האבק הזה, זה האבק שנוצר במקום שבו המיינסטרים התקשורתי […]

אז עידוק פרסם כתבה בהארץ, ואחר כך גירסה מעט מורחבת שלה בבלוג. אחר כך אלי התייחס לנושא ואז דובי כתב מעין מניפסט. הנושא, למי שלגמרי לא בעניינים, הוא ההתפשטות של כפתורי תרומה (לרוב דרך פייפאל) בבלוגים ישראליים. כמו אלי, אני לא חושב שיש משהו פגום מוסרית ברעיון הזה. אני גם מסכים, במידה מסויימת, עם ההקבלה […]

שני פוסטים שפורסמו ושותפו בשבוע שעבר גרמו לי להרהר מעט בנושא של זכויות יוצרים בימינו. יותר נכון, בנושא של זכויות יוצרים כפי שהוא משתקף מדיונים בבלוגוספירה. שני הפוסטים משרטטים בקווים גסים וכלליים את גבולות הקונצנזוס של הבלוגים בכל הנוגע לזכויות יוצרים. אפשר להתפלפל ולמצוא הבדלים חוקיים, עסקיים או אישיים בין מקרה אחד לאחר, אבל לתחושתי […]

נדמה שעדיין אפשר לדבר, בלי לחטוא יותר מידי לאמת, על קיומה של קהילת משתמשי טוויטר בישראל. עובדה, אחת לחודש (לפעמים יותר) ממשיכים להתקיים טוויטאפים בהם נפגשים חברי הקהילה האמורפית הזו, מדבקות עם שם משתמש מעטרות את דש חולצת הת'רדלס שלם. גם אלה שאינם מתייצבים למפגשים האלה (הרשו לי להעיד על עצמי ולנחש לגבי אחרים) אוהבים […]

מצטער על ההצפה. בהחלט יכול להיות שהפוסט הזה ראוי היה להיכתב רק כספיח בסופו של הקודם. לפני שש עשרה שנים פחות או יותר הייתי צעיר אכול תסכול על שגילה את הלהקה הגדולה של חייו רגע אחרי שנגוזה ושלעולם לא יזכה לראות אותה בהופעה. ואז, בעיתון שניסה לחיות על גופתו הרוחנית של העיתון שלי מצאתי פתאום […]

קשה לומר שאני לא מכיר את ד"ר ירדן לוינסקי. לפני הרבה יותר שנים מכפי שהייתי רוצה להודות חלקנו משרד צבאי למשך כמה שבועות מתמתחים של חפיפה. גם קודם, כבעלי תפקידים משיקים במערך כח האדם של המכונה הצבאית יצא לנו לעבוד אחד עם השני. לכן אני יכול להעיד, בלב שלם, על יכולותיו של ירדן בתחום תכנון […]

בשטף ובשצף הכתיבה של הפוסט הקודם על "אחר" יצא שכמה מחשבות ורעיונות שעברו בראשי בימים האחרונים בנוגע להשקתו המתקרבת של המגזין מצאו את עצמם נדחקים החוצה. כיוון שכך יצא, וכיוון שהמשכתי לעסוק ב"אחר" לא מעט דרך התגובות לפוסט ההוא, הנה פוסט נוסף, כועס הרבה פחות, ממוקד הרבה פחות.

הפוסט הזה, או בעצם חלק משמעותי ממנו, אמור היה להיכתב לפני שנתיים וחצי. האופן שבו הוא התגלגל לכתיבה ופרסום דווקא היום נראה כאילו נועד לתת לו משנה תוקף. וכך זה קרה. כרמל ויסמן פרסמה את מה שהוא ככל הנראה הטקסט המדוייק ביותר על הדינמיקה הכאוטית, הפסיכוטית, של הערבוביה השוקקת שהיא תוכן גולשים, על היכולת של […]

הפוסט הזה נכתב לפני כמה ימים (כפי שיוכל להבין מהפתיחה שלו מי שהיה עד לויכוח בטוויטר). במהלך הימים האלה שקלתי אם לפרסם אותו והיכן. בינתיים סערו הרוחות סביב פוסט זניח למדי שפרסם שליו בן-ארי בחורים ברשת. הסערה סביב הפוסט הזה מוכיחה ביתר-שאת, לדעתי, את מה שתכננתי לכתוב בכל מקרה (תקציר: דובי קננגיסר ורויטל סלומון ביקרו […]