ארכיון הנושא 'דרכים שלא נבחרו'

הנך צופה בארכיון הנושא דרכים שלא נבחרו.

הפרינט מת

ביום שישי האחרון זה קרה, בסופן של עשרים ומשהו שנות חלום, חלום שהלך וקבר את עצמו בעוד ועוד שכבות של הגנה ושל אירוניה מודעת לעצמה, ובכל זאת נשאר שם. ביום שישי האחרון הגעתי לפרינט. לא כך זה אמור היה לקרות. לא כך זה אמור היה להיות. אבל ככה זה היה וככה זה קרה. אם יש […]

It's About Time

גליונות נושא של הניו יורקר, אני כמעט משוכנע שכבר יצא לי לכתוב כאן פעם, מספקים לי תמיד הזדמנות לחשבון נפש. גליון רגיל, אקלקטי, תמיד אפשר לעבור איכשהו. למצוא את החלקים שמעניינים אותי יותר, להתעלם מהאחרים, לקרוא מה שהספקתי, ולהוסיף למדף בו מצטברים גליונות עבר, תוך שימור האשליה שיום אחד אולי עוד יישלף משם. זה תיאור […]

סחי ורפש, ארוחת צהריים

כבר עשר. שוב אני תוהה לאן נעלמו כמעט שעתיים. שתי כוסות קפה אני זוכר. לא רק אני, הן מתועדות, יש תמונה ותיאור קצרצר בטוויטר. היו גם כמה פוסטים שקראתי, תגובה אחת שניסחתי בזהירות ואז החלטתי למחוק. כל זה לא מצליח להתחבר לשעתיים. רשימת המטלות המשורבטת על דף משבצות צהוב עדיין לועגת לי מהשולחן. הטלפון מצלצל. […]

דרכים שלא נבחרו: איך לא התרסקתי השבוע

יונית כתבה פוסט קצר וקולע בעניין וול סטריט, קולע הרבה יותר, לטעמי כהדיוט, מתילי פרשנויות והסברים שיטענו להסבר מלומד. בכל מקרה, הפוסט הזה ואירועי השבוע האחרון מחזירים אותי הרבה שנים לאחור, לרגע שכבר הזכרתי בעבר, ולתחושה האישית שלי מאז.

Mission accomplished

חמישה חודשים (פחות יום) אחרי הצהרת הכוונות, הוא עשה את זה. רק חבל ש"כך ברא אותך הטבע" לא מגיע בביצוע המקורי, אבל זה באמת זניח.

ג’מייקה וקובה, או קינה לחופש שאבד

נגעתי מעט בנושא הזה לא אחת, עברתי לידו בכמה פוסטים, החל בימיו הראשונים של הבלוג הזה, עוד אחזור אליו בהמשך, במידה רבה אני חושב שזה הנושא שסביבו התחלתי את הבלוג הזה, אבל צרוף הארועים של הימים האחרונים הוליד את הפוסט הזה שהוא סוג של נגיעה אישית בעצב חשוף, שלי, ולפחות לתחושתי של עוד רבים וטובים. […]

דרכים שלא נבחרו 2 – הייתי גורו ווב 0.0

לפוסט הקודם בסדרה. בפעם הקודמת שהתרוצץ בבלוגוספירה העברית משחק תיוגים והעברת שרביט עוד עמדתי מחוץ למים, טובל רגל בחשש, עד שקפצתי כבר היה משחק "חמשת הדברים" בדעיכה, ומובן שלא הגיע עד אליי. לכן, מרגע שכרמל זרקה אבן עצרתי נשימה וחיכיתי במתח גובר לראות אם כבר הפכתי לחלק מהביצה הקטנה והמשמחת, האם יגיע הגל וישטוף גם […]

האמינו יום יבוא

לפני הרבה מאוד שנים, בטח במונחי אינטרנט, אוהד פישוף כתב ב'העיר' על מונדו 2000 ועל Wired, הייתי חייל והאינטרנט היה איזו הבטחה עמומה. פחות או יותר במקביל נפתח הסניף של Tower Records במגדל האופרה, וקו 25 הפך לחיבור האינטרנט הפרימיטיבי הראשון שלי. במרחק נסיעה מפותלת מהבית אפשר היה לקנות סוף סוף סינגלים ולא לחכות לתקליט […]

דרכים שלא נבחרו 1: חיי כגרפיקאי מפוספס

בעקבות הוידוי של 'המגדלור' (ותודה לשמה!) החלטתי לפצוח בסדרת וידויים על חלומות משלי שפזורים חסרי רוח חיים לצידי הדרך שבה פסעתי, כל חלום כזה שוכב דומם לצד איזה צומת שבו בחרתי להמשיך במסלול ידוע מראש במקום לפסוע מעט הצידה, לבדוק אפשרות אחרת, על חלקם אני מצטער, על חלקם לא, אבל תמיד אני נמשך להרהורי "מה […]