תודעה כוזבת

גליונות נושא של הניו יורקר, אני כמעט משוכנע שכבר יצא לי לכתוב כאן פעם, מספקים לי תמיד הזדמנות לחשבון נפש. גליון רגיל, אקלקטי, תמיד אפשר לעבור איכשהו. למצוא את החלקים שמעניינים אותי יותר, להתעלם מהאחרים, לקרוא מה שהספקתי, ולהוסיף למדף בו מצטברים גליונות עבר, תוך שימור האשליה שיום אחד אולי עוד יישלף משם. זה תיאור […]

אני מסתכל עכשיו על השבוע האחרון בבלוג הזה, שהיה שבוע פעיל למדי. ארבעה פוסטים. אני מסתכל על השבוע הזה ושמח להודות שאני מרוצה ממנו, גאה בו אפילו. הוא מתחיל בפוסט אווירתי שבמרכזו מתיחת ביקורת על התרבות שאנחנו חיים בה, ממשיך בפוסט של הרהורי הורות, חותך בחדות לפוסט פוליטי על הפרשה שהעסיקה את כולם, ואז נסגר […]

את הקינה ההורית השחוקה, המתבקשת, המוצדקת, על הפער הבלתי-אפשרי בין ימי החופשה הספורים שנתונים לו לאדם בוגר בישראל לבין ההפוגות הנצחיות שמערכת החינוך שלנו לוקחת לעצמה תקראו במקומות אחרים. גם את הטרוניה החשובה כנגד תעשיית אטרקציות הקרטון התפלות שכל חג יוצר סביבו לא תמצאו כאן, חשובה ככל שתהיה.

תחת הכותרת עיתונות 2010 פורסמה באתר העין השביעית (וגם בכתב-העת פנים) סדרה מעוררת מחשבה ומרשימה של מסות שסקרו את מצבה העגום, אבל גם המרתק, של העיתונות הישראלית. הכותרת לפוסט הזה היא רק מחווה לסדרה ההיא, והזדמנות לקשר אליה עבור קוראים שהחמיצו. הפוסט עצמו יהיה יותר בגדר הרהור אישי נוגה על זווית צרה אחת של עולם […]

הפוסט הקודם, כיוון שהבשיל ופורסם סוף סוף, הוביל אותי להמשיך ולפתח קו מחשבה מקביל על הקשר שבינינו לבין הטכנולוגיה שמקיפה אותנו, גם אם מזווית אחרת הפעם. התחבולה* אני עדיין זוכר בחיבה יתרה את "משחק המחשב" הראשון שלי (האמינו לי, אלה לא מרכאות מיותרות). דוד שלי חזר אז מנסיעת עבודה ליעד דמיוני במזרח הרחוק והביא איתוו […]

האדם, יש להודות, כבר מזמן אינו תבנית נוף מולדתו. בהדרגה, לעומת זאת, מתחזקת בי ההרגשה כי הוא דווקא כן תבנית נוף האיחוי של רסיסי הנוכחות הדיגיטלית שלו ברשת. זו, פחות היותר, המחשבה שהוליכה אותי לפתוח בסדרה הפזורה והלא מחייבת של אוטוארכיאולוגיה. הפוסטים הקודמים בסדרה היו ממוקדים מאוד – דרך מעבר על רשימת הספרים שהוזמנו מאמזון […]

אתמול ב-9:30 התייצבנו בחניון של מערת הנטיפים. קבוצה של הורים וילדים. טיול משפחות. רגע לפני שאגלוש, כדרכי הנלוזה, להרהורים ביקורתיים אודות החברה הישראלית ראוי לציין שמערת הנטיפים היא אתר נפלא לטיול קצר ונוח עם או בלי ילדים, שמדובר בפלא אמיתי שאין סיבה לדלג עליו. אוסיף ואומר שגם הטיול הקבוצתי היה מהנה ביותר, ושאין הנאה גדולה […]

ואני תוהה אם בעצם לא הייתי אמור להתרגל כבר מזמן. אפשרות אחת, סבירה למדי, לכתוב את האוטוביוגרפיה שלי בבוא היום תהיה לעבור דרך כל התחנות שבהן החלטה עסקית סגרה לי על האצבעות עיתון או כתב-עת אהוב, ועדיין, כל אירוע כזה מעורר בי מפח-נפש.

בימים שבהם שדרגתי את עצמי מ-lynx ל-N הפועמת של נטסקייפ היה לי משחק שכזה. הייתי מזין בשורת הכתובת את התבנית http://www.xxxxxx.com כשאת המחרוזת xxxxxx היה מחליף בכל פעם שם של דמות אחרת ממכלול היצירה של טולקין. כמעט תמיד נפלתי על אתר קיים (ולא נתקלתי בהודעת שגיאה). לאתר, כמעט אף פעם, לא היה קשר לטולקין, ודאי […]

כמה חודשים כבר עברו מאז. גרירה עיקשת מידי של השולחן והפלסטיק הפריך של תקע המודם על השנאי שבתוכו נכנע לרגלי המתכת. מתחת לשולחן אספתי את השברים, מצרף אותם זה לזה, לוחץ את פיני המתכת למקומם, ואז מלפף את המבנה הרעוע בכמה שכבות של סלוטייפ משרדי פשוט. המשקל של השנאי אמנם איים להכריע את החיבור המאולתר […]