המונית מחכה לך בשדה, ממהרת לקחת אותך למשרדים. “יש לנו בעיה” היא מסבירה לך, “זו לא דעיכה, אפילו להפך, אבל כל המודלים שלנו, ותאמין לי שניסינו לשחק עם לא מעט פרמטרים ושיטות, כולם ללא יוצא מן הכלל חוזרים לאותו חיזוי, אנחנו מתקרבים למשהו לא ברור בכלל, אבל הוא מתבטא בצניחה חדה שיכולה להגיע בכל רגע […]
טוקיו מחוץ לחלון, אתה יודע מה השעה? כבר שבועיים שאתה כאן, ועדיין השעון הביולוגי שלך מדלג בין אזורי זמן, מיטלטל בין שיחות סקייפ חטופות על שעון ישראל לבין ישיבות קדחתניות בשעון יפן. השעון המנטלי מתעלל בך לא פחות, הקצב הקדחתני של שוק הממים היפני שוחק אותך, מותח אותך ואת גבולות היכולת שלך, מגלה בך פוטנציאל […]
השעה שבע בבוקר, איך היפנית שלך? “יש לי רק שפה אחת. היא אינה שלי” אתה ממהר להקליד בתשובה. רגע לפני השליחה אתה עוצר את עצמך. נותן לגוגל לתרגם את המשפט הזה עבורך, ממהר לחפש איזו תמונה הולמת מתוך אבודים בטוקיו. אתה לא לחלוטין מרוצה מבחירת הפונט אבל אין לך זמן להתעמק בזה, אתה מקווה שהתרגום […]
השעה אחת עשרה בלילה, אתה יודע ששוב יש לך את זה! לפני שבועיים הם היו כאן, האנשים של ה-IT, יחד עם קבלן שיפוצים, כל הבוקר הם קדחו בקירות, מתחו וחיברו כבלים, ממלמלים הסברים לא מובנים עם הרבה ראשי תיבות ופעלים סתומים באנגלית שנכפו לתוך תבנית עברית, “אנחנו נג’מפר לך את הנקודה ואז נתחיל לקנפג את […]
השעה ארבע אחר הצהריים, אתה יודע מי הכוכב החדש של הממוספירה? הכל קרה כל כך מהר, המשרד החדש, השלט הקטן עם השם על הדלת, עם התפקיד החדש, עם התואר המגוחך כל כך. פעם, לא כל כך מזמן, ידעת לסגור את המלתעות שלך ולא להרפות ממי שהוגדר, לרגע הרה גורל, כסמנכ”ל תוכן. כיוונת אליו את חצי […]
“אז מה?” חייכת אליה בהקלה, “כל המונולוג הזה היה סתם קשקוש?” שלושה שבועות אחר כך אתה כבר יודע שלא. אתה מסוגל לשחזר אותו בעצמך אם תצטרך, אפילו להבין את רובו, אתה יודע איך ללכסן מטריצה של שלוש על שלוש, ויודע שאפשר לעשות את אותו דבר בדיוק גם לאחת של מיליון על מיליון. אתה יודע לעשות […]
השעה עשר בבוקר. אתה יודע מה הערך העצמי שלך? הם מניחים לך לבהות בשני המסכים במשך כמה דקות, לדמיין בהם צורות לרגע ואז לראות אותן מתפזרות לכל עבר, לדמיין שהצלחת לפענח משהו בקצב הפנימי של הריקוד המורכב שמתחולל עליהם רק כדי להיות מופתע על-ידי תפנית חדה. הם מחליפים ביניהם חיוכים של גאווה ושל סיפוק. “טוב, […]
השעה תשע בבוקר, אתה יודע כמה סטטוסים כבר נכתבו הבוקר? שתי דלתות מתכת כבדות, טביעת אצבע, זיהוי קולי וליווי של עובד אחר עם הרשאות כניסה, לרגע אתה מצפה גם לקרן לייזר שתסרוק את הרשתית שלך, אבל אחרי הדלת השנייה אתם עוברים מההמולה הקרנבלית של אולם הממיסטים ומחלקת התוכן לזמזום השקט של חדרי השרתים, לקדחתנות המדוייקת […]
השעה שתיים עשרה בצהריים, אתה יודע באיזו שעה תיפגשנה שתי הרכבות? “איך אתה במתמטיקה?” זה נוחת עליך משום מקום, באמצע העבודה, חצי שעה לפני שמתחילים להתארגן לארוחת צהריים. מרגע שהיא שם מולך נדמה שלא היה מנוס ממנה, שכל החודשים האחרונים היו איזו הכנה מתמשכת וריכוך לקראת המכה הזו. אבל היא עדיין מפתיעה אותך, מסחררת אותך, […]
הסיפור עם המתרגם לשפת הסימנים בטקס של מנדלה משגע אותך, הוא לא נותן לך מנוח. אתה מרגיש שמשהו גדול קרה כאן, משהו שמצליח לפצח איזה מיסתורין גדול שכבר שנים אתה חג סביבו. האיש הזה, עם הסיפור הלא ברור והמתחלף תדירות שלו, עמד שם על הבמה ופשוט קילף את כל השכבות שאתה רק משחק איתן בזהירות […]
תודעה כוזבת משתמש במנגנון
וורדפרס. ובתבנית LetoPrime שתירגמה אח"י דקר.
רסיסי פוסטים
and רסיסי תגובות.
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 Unported License.
4 בפבר, 2014
